אצל ההורים הייתי בשישי והיה נחמד חוץ מאפיזודה מבהילה בה דבורה גדולה (אני אלרגית), ניסתה להיכנס אלינו הביתה. אמא שלי צרחה שעה ובסוף טרקה עליה את הדלת של המרפסת, באותה השנייה אבא שלי פתח את החלון הסמוך וצווח בהתלהבות "איזה אוויר! איזה אוויר של חורף!". הדבורה כמובן הפנימה את המשפט לפיו כל פעם כשנסגרת דלת נפתח חלון ועפה פנימה בהתלהבות רק כדי להתקע בפלזמה ולהאסף אל אבותיה על ידי אחי ומוסף הארץ.
אחרי שהרוחות נרגעו אכלנו מלא ווריאציות על חצילים וחזרתי הביתה. הלכתי לשתות משהו עם הבחור ואז ישנו לראשונה בדירה החדשה שלו ושל השותפים שלו, היה סבבה אפילו שזו לא הדירה של עצמי ואני לא יכולה ללכת ערומה למטבח, לפתוח את המקרר ולהרהר.
היום קנינו לו ג'ינס וסוודר בקסטרו מן בקניון ארנה, עם תלושים שעמדו לפוג מחר. אני לא מבינה גברים, כשאני מקבלת תלושים אחרי שעה הם כבר מגוהצים עמוק באיזו קופה.
אחרי זה אכלנו סטייק.
הנה מקבץ שיחות מהעת האחרונה:
לילה. מטבח. שוטפת כלים.
הבחור: ממי מה זה ברגל שלך?
אני: צלוליטיס.
הבחור: לא נו, החור הזה בירך.
אני: (בקרירות) צלוליטיס.
שישי עם אמא
אמא: קניתי שלושה ג'ינסים אחד אני אתן לך.
אני: יש! איזה כיף תודה!
אמא: את הג'ינס הכי יפה שמרתי לך.
אני: יו אמא איזה חמודה את.
אמא: כן, הוא גדול עליי.
בטלפון עם דודה
אני: בעעעעע!
דודה – בעעעעע!
אני – בעע
דודה – בעע?
אני – קבענו
דודה – בעעעיי
בטלפון עם דודה מאז שהיא התחילה שומרי משקל
אני: בעעעעע!
דודה: רוצה לשמוע מה אכלתי היום?
צ'יף
אני (מפזמת את "רוקט מן"): אנד איי ת'ינק איטס גונה בי אלונג לונג טיים,
צ'יף: יש לך את היכולת המדהימה לשיר בלי לשנות אף טון, כמו קינה אנדולוסית.
אני:טיל טאצ' דאון ברינגס מי ראונד אגיין טו פיינד,
צ'יף: את בעצם להק זבובי צה צה שחגים מסביבי בטורדניות.
אני: איים נוט דה מן ד'יי ת'ינק איי אם אט הומ,
צ'יף: ואת לא מפסיקה,עינוי סיני, זה משגע אותך לאט.
אני: או נו נווווו, איים א רוקט מן!
צ'יף – זה קטלני כמו עמלץ לבן, אבל הוא לפחות רוצח שקט.
אני: רוקט מן! ברנינג אאוט היז פיוז אפ היר אלון!
הביולוגית ואני במשמרת
אני: אני שונאת את ההוא בלי היד.
הביולוגית: לגמרי! מסתובב לו כל היום בלי היד שלו. כזה מעצבן.
אני: וכל הזמן במטבחון, שנייה לא ראיתי אותו עובד, מה הוא עושה בכלל?
הביולוגית: אחראי מטבחון.
אני: אה. כזה מעצבן.
שבוע חמוד לכולם, בהצלחה לחוזרים לספסלי האקדמיה, שיעבור לנו מהר.
שלכם,
עצלנית וקטנונית
ש.