שעת הש.

לאחרונה אין לי מה לכתוב. זה לא שלא קורים דברים בחיי, להיפך, לא קורה כלום בחיי – אבל זה מעולם לא הפריע לי. עכשיו פשוט לא מצליח לי. משעמם לי ואני מתה לפוסט אבל לא משפריץ לי למקלדת. ג'יפה. כולם כותבים בשצף, תום ופוסיקאט הרגועים בדרך כלל מפבלשים כמו ערצבים על אמפטמינים, ורק אני יוק. חסימה. מזיעה על מקלדות. אני מניחה שאין שום דבר לעשות חוץ מלשבת בשקט ולחכות, אבל אני לא אוהבת להיות בשקט ולא מחכה לשום דבר שהוא לא הארי פוטר שבע, לכן אלאה אתכם במספר עדכונים משמימים:

אבא קנה לי חיקוי מתוק של אייפוד. העברתי מלא שירים עד שאיבדתי את הכבל שמחבר בינו לבין המחשב. היום גיליתי שכיבסתי אותו יחד עם מצעים, תיק ושני קליפסים, זה מבאס מאוד, אני מקווה שהוא יעבוד כשהוא יתייבש.

הביקור של הבחור אצל הוריי עבר בהצלחה מסחררת, אבא שלי חיבב אותו מאוד שזה מצוין, אמא שלי גם  אבל זה לא חכמה היא הייתה שמחה גם אם הייתי מביאה הביתה את דרור אלפרון. אנחנו כבר חוגגים רבעון ביחד שזה יופי, ולמרות שאני מעצבנת אותו הרבה עדיין כיף (אני מקווה שהוא יתרגל או שאני אפסיק). בכל מקרה אם אני לא מזכירה אותו בפוסט אחד עדיין לא צריך לשלוח לי מיילים דואגים השואלים אם הכל בסדר, אם אנחנו עדיין ביחד ואם לא אז אולי אפשר את המספר שלו. אם  ניפרד אני כבר אודיע חגיגית בבלוג, ואם זה יהיה מכוער אני גם אעשה לו נדב לוגסי.

אני ותום החלטנו לנסות לעשות את נולד לרקוד 2, אמנם המתכונת תהיה מעט שונה משל כוכב, אבל אנחנו מקווים להעיק עליכם בדיוק באותה המידה. האמת שאני קצת מתגעגעת לתגובות נאצה ולטוקבקים מחממים בפורומים של וואיי נט בסגנון "תום נהדר, ש. היא סתם סרח עודף".  כמובן שאני ותום עסוקים ככה שזה לא יהיה קל, אבל מישהו מוכרח להנציח.

אפרופו טלוויזיה, אתמול ראיתי מעמקים, העשב של השכן, וויל וגרייס, סמולוויל ואהבה גדולה. ברצף. אני מתחילה לחשוב שיש לי בעיה.

חוץ מזה בקולנוע יש "השתולים", "הילדים של מחר", "ליטל מיס סאנשיין" וכמובן "מדעי החלום" המבטיח של מישל גונדרי. לי ולביולוגית הולך להיות נובמבר קשה.

זהו, בשעות האחרונות ניהלתי מאבק עיקש בשני קבצי פידיאף עם מאמרים שסרבו לרדת לי למחשב ומשם למדפסת. לאחר מערכה עקובה מדיו הם סוף סוף שוכבים לידי במבט מצפה בעוד אני מתעלמת מהם בנחישות. אני מניחה שאין ברירה אלא לסור ללמוד.

נובמבר חתולי שיהיה

שלכם,

מתפלשת ומתעטשת

ש.