אתמול לעת ערב סיימתי את פעילותי הספורטיבית בת השעה ונכנסתי למקלחת כולי מיוזעת ומסריחה. פשטתי את בגדיי ופתחתי את הברז, מלאת ציפייה לשנייה המתוקה בה המים הרותחים יכו על גופי ויקלו על שריריי הדואבים.
נאדה. זיפ. זירו.
חיכיתי עוד.
המים נשארו קרים.
באותו רגע שמתי לב שהנורה של הדוד לא זוהרת באדום המנחם הרגיל שלה. שיחקתי איתו קצת. לא עובד. בגלל שאני אישה עצמאית ובעלת תושייה יצאתי למסדרון ברגליים יחפות ורטובות וניסיתי לשחק עם לוח החשמל, תוך שינון המנטרה החשמלית – זו בטח בעיה במגעים.
אחרי שהבנתי שמעצמי לא תבוא הישועה התקשרתי לבעל הבית שלי והבהרתי לו את המצב באדישות וקור רוח.
"אל תבכי חמודה, תנשמי עמוק ותסבירי לי מה קרה"
אחרי שהפסקתי לשהק הצלחתי לדבר קצת והוא הרגיע אותי "אז מה אם הוא לא שלח לך אס אם אס כל היום, הוא בטח עסוק, או אולי שכח את הסלולרי, אבל מה הבעיה בדירה?"
"הדוד לא נדלק ואין לי מים חמים להתקלח"
"נו, אז תתקשרי לחשמלאי ותגידי לי כמה לשלם. זו בטח בעיה במגעים".
החשמלאי לא ענה אז בינתיים הזכרתי לעצמי שקטן עליי ונכנסתי להתקלח במים קפואים. אחרי הצרחות הראשוניות נעשה בסדר, עודדתי את עצמי בקריאות היפ היפ היפ! היפותרמיה! אפילו חפפתי. היה מצעד החיים.
יצאתי כחולה ונקייה, התיישבתי על הרדיאטור והתקשרתי שוב לחשמלאי שהיה מאוד עסוק יומיים קדימה.
אחרי ששוב התחלתי להשתנק בקול רועד הוא נהיה קצת פחות עסוק ואמר שיבוא על הבוקר תחת ההבטחה "נתקן את זה בצ'יק, בטח בעיה במגעים"
בבוקר, לאחר בדיקה של שעה שלמה במהלכה הוא הוריד והעלה את החשמל ואפילו טיפס לגג בהרואיות הוא קבע ברגישות את מותו של הדוד שלי – "הלך הדוד, אלפיים שקל".
"בעיה במגעים?" ניסיתי את גישת ההכחשה
"הלך!" הוא שאג "הלך קיבינימט!"
השארתי אותו לדבר עם הבעל בית על הכסף והוא הבטיח לתקן היום או מחר ואני בכלל לא צריכה להיות בדירה כי זה בגג.
הדודה הציעה לי לבוא להתקלח אצלה אבל אין לי זמן אז שוב אתקלח בקפואים, זה מחשל ובונה אופי.
איף.
שלכם
רועדת כעלה נידף
ש.
עדכון - עשיתי מקלחת רותחת. החיים יפים וטובים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
