שעת הש.

פיף.

די נבהלתי מכל הפריזון ברייק הזה של בני סלע, רוב הזמן אני משחקת בהיסח דעת בנצרה של הגז מדמיע וחושבת שאם לפחות הוא היה וונתוורת' מילר.

יומיים אני כבר עוקבת אחריו באינטרנט, פעם בנתניה, פעם באשקלון, כל פעם שהוא עושה חוצה ישראל אני קצת נרגעת אבל אז פתאום מאתרים אותו בהדר יוסף ואני כבר חושבת שאף אחד לא באמת יודע.

על הדרך אני קוטפת חדשות אחרות שלא טרחתי לקרוא כי אני לא טורחת לקרוא חדשות כשאנסים לא בורחים, ורואה שגלעד שליט בסדר והוא מוסר ד"ש. בחזרה חומד. איך זה שעוד לא הביאו אותו הביתה זה לא מובן לי, אבל אני מקווה שהוא יחזור מהר, ושיחזור שפוי, בלי יותר מידי סיוטים בלילה או תפוחים בלחיים או מה שבדרך כלל נתפס על הגלגל של אנשים בשבי.  

נחזור לבני. אז נכון שבאמרלד סיטי זה לא היה קורה ועכשיו רוב הסיכויים שהוא לא ייתפס כל כך מהר ויחזור לו אל בין חומות של תקווה, אבל לא כלו אופציותינו -

שירות בתי הסוהר, מה לעשות, זה לא אלקטרז, וסביר להניח שהוא יוכל לברוח שוב. המשטרה אומרת שהאזרחים יתפסו אותו, אז אולי האזרחים גם יענישו אותו. אולי בכלל יבוצע בו לינץ' אכזרי או לפחות יפרקו אותו מנשקו, ונפטר ממנו אחת ולתמיד, במן ברבריות כזו  שבאה מהבטן. זה יהיה מאוד לא הומני מצידנו, אבל נו, גם לאנוס זה לא ממש ברוח החג.

הוא באמת  הבהיל אותי, הננס סדרתי עם שם של צפר הזה. מה אני אעשה. אני לא רגילה להתרגש מדברים כאלה אבל בלילה היה לי סיוט, חלמתי שאני מתעוררת והוא יושב על המיטה שלי, ואחרי זה לא הצלחתי לחזור לישון אז ראיתי מועדון 54 עד שש בבוקר.

אבל די עם זה, מספיק כהן, באמת. מחשבות שמחות, מחשבות שמחות.

אני לא כותבת כי באמת שאין לי מה, אז אני רק אספר שהכל בסדר, נינט קנתה אאודי. לי יש אסימון לאולסטאר ויומולדת עוד שבועיים וחצי, צימר לשני לילות ויום כיף בלונה פארק.

גם ראיון עבודה יש לי. זה אמנם רק ראיון ואני עוד אמצא אלף דרכים לדפוק אותו, אבל מי יודע. נסתרות הן דרכי משאבי אנוש. ואפילו באוניברסיטה נחמד, מלבד אפיזודה לא נעימה במהלכה התברר לי שהחתול בגילמן, זה שהתיישב לי על הברכיים כל יום חמישי בהפסקה, לא באמת אהב אותי אלא רק לקח לי שלוקים מההפוך כשלא הסתכלתי.אני חשה מנוצלת ולא רק בגללו-  במבצע של סלקום של חמישה ספרים במאה שהיה באופן כללי מאוד לא מלהיב, קניתי ספר שמעולם לא קראתי של אירווינג בשם "דלת נסתרת", הילולה וצהלה, עד שבבית ראיתי במאחורה שפעם לספר קראו "אלמנה לשנה אחת", שאותו דווקא קראתי גם קראתי. מי משנה שם של ספר? איף.

זהו, מצטערת על ההזנחה והולכת לדווח על עצמי ליצחק קדמן.

שלכם

סדרתית וחרדתית

ש.

נ.ב - הצ'יף במילואים ומוסר ד"ש מאולץ.