הקדמונת. אז קצת איחרנו, עקב בעיות בריאות ולוגיסטיקה, אבל בסוף הגענו. פרויקט הביקורת החדש מבית ש. כהן מזגנים ותום יוצא בזאת לדרך, עם אחותה הקטנה והפיסחת של "כוכב נולד", "נולד לרקוד". בניגוד ל"כוכב", לא תמצאו כאן ביקורות ארוכות כאורך הגלות המשחזרות במדויק כל שנייה מהתוכנית. האמת חייבת להיאמר: הזמן שלנו יקר, ו"נולד לרקוד" משעממת מכדי להצדיק יחס כזה, לפחות בינתיים. לפיכך, הפוסטים השבועיים יכללו מספר הערות מפתח, מלוות בתמונות להמחשה, וזאת עד שיימאס לנו מהתוכנית, או שהתוכנית תימאס עלינו, מה שיבוא קודם (ובקצב הזה זה יבוא מוקדם, מוקדם מאוד).
למי שלא מכיר – ברוכים הבאים, וזו ההזדמנות האחרונה שלכם לברוח. ומעבר לכך: הפוסטים נכתבים במשותף ומתפרסמים בשני חלקים עוקבים בבלוגים של שנינו. השבוע, החלק הראשון מתפרסם כאן, והחלק השני שם. תבלו, ושיחזירו כבר את ה"נולד" האמיתי.
ישראל רוקדת. לפני האקציה הראשונה שאמורה הייתה לנפות את הרקדנים הלא יפים, חטובים, צעירים או בריאים מספיק לתכנית, עשו לנו פרומו בן שעה על "מגיפת הריקודים" המשתוללת בישראל. כולם רוקדים. סלבז, זקנים וטף. ריקודי בטן, ריקודים סלוניים, גם חוג לסטריפ דאנסינג יש בתל אביב, כדי שכולם יוכלו לחוש. פלא שבני סלע מרגיש פה בבית?
תראו מה זה, יש אפילו להקה של ריקודים גרוזיניים! המאמן הקשוח הסביר את מחויבותו למקצוע התובעני בכך שהמילים האחרונות של אמו לפני שמתה היו "אל תאחר לחזרות". למזלה, היא מתה לפני שראתה מה שקרה אחרי שהוא הגיע אליהן בזמן. המחזות שנראו בתוכנית הזאת היוו הוכחה חד-משמעית לכך שאם זה מה שקורה כשישראל רוקדת, עדיף כבר שהיא תחזור לשיר.
תמונות קשות (1). מתי יחזור "כוכב נולד"?
חלטורה. הפרס הגדול המובטח לזוכה ב"נולד לרקוד" הוא קבלה אוטומטית לבית הספר פרידאנס בניו יורק, "אחד מבתי הספר הנחשבים כאן בעיר", כדברי צביקה הדר. הדר גם הבטיח למועמדים ש"בוגרי בית הספר יכולים להשתתף בהפקות כאן בברודוויי". באתר הרשמי של בית הספר אמנם לא מוזכר אפילו בוגר אחד שהשתתף בהפקה כלשהי בברודוויי, אבל לא נורא, העיקר שהם יכולים. הדר גם ציין ש"לבית הספר הזה לא מגיעים בקלות. אין קיצורי דרך ואין הנחות. כל הרקדנים שנמצאים כאן נבחרו בקפידה והם מהטובים והמובילים בארצות הברית. אין ספק שלמי שמגיע לכאן יש כישרון יוצא מן הכלל".
לא שאנחנו רוצים לדכא את הזוכה העתידי/ת, ולא שאנחנו מזלזלים בשנה במנהטן – הלוואי עלינו – אבל לפני שהזוכה מתחיל לתכנן את הקריירה העתידית, כדאי לבדוק קצת יותר מקרוב באיזה בית ספר בדיוק מדובר. אתר האינטרנט של מרכז פרידאנס לא מספק יותר מדי מידע, אבל גם זה שקיים מעניין מאוד. מדובר במרכז המספק מגוון רחב של כיתות וסדנאות בתחומי הריקוד השונים, לכל הגילאים ולכל הרמות. זה לא אומר, כמובן, שאין בו רקדנים מקצועיים – בהחלט יש בו – אבל זה לבטח לא תחום הייצור העיקרי שלו. בין השאר, לומדים בו למעלה מ-400 ילדים בגילאים 2-16, מתוך "אמונה בכוח החיובי של הריקוד". אור כחלון הבא יוכל גם, מן הסתם, להירשם בקלות לתוכנית ל-Young Movers, המעודדת ילדים בני 18 חודשים "לחקור את הכישורים המוטוריים הבסיסיים שלהם דרך תנועה, מוסיקה ואביזרים". האמת, היינו שולחים כמה מהרקדנים שהגיעו לאודישנים בדיוק לתוכנית הזאת.
הנתון התמוה ביותר הנוגע לבית הספר הזה, בהשוואה להאדרה הגרוטקסית של צביקה הדר, הוא שבשום מקום באתר לא נכתב שיש דרישות קבלה כלשהן על מנת ללמוד בו – זולת הדרישה לתשלום, כמובן. התוכנית לסטודנטים זרים, שהיא כנראה זו שלה מייעדים את הזוכה ב"נולד לרקוד", כוללת ערכת הרשמה המלווה בהוראות מפורטות. בין דרישות הקבלה ניתן למנות דמי הרשמה של 150 דולר והתחייבות לתשלום שכר לימוד שנתי של 7,200 דולר. מבחינה מקצועית, הדרישה היחידה שניתן לזהות בטופס ההרשמה היא בקשה מן המועמד למלא בעצמו את הרמה שבה הוא נמצא (נניח, "אני רקדן מעולה"). לפני תחילת הלימודים תיקבע פגישה בין הסטודנט החדש לבין מנהל בית הספר, שבה יוחלט על לוח הזמנים שלו בהתאם לרמת הידע והניסיון שלו. אולי יש משהו שלא מספרים לנו, אבל על פניו, נדמה שרב המרחק בין זה לבין "אין קיצורי דרך ואין הנחות. כל הרקדנים שנמצאים כאן נבחרו בקפידה והם מהטובים והמובילים בארצות הברית".
ואם מישהו בכל זאת תוהה איך בדיוק נוצר הקשר בין "נולד לרקוד" לבין בית הספר הזה דווקא, דומה ששמו של המנהל שלו יכול לעזור. מדובר ביגאל פרי, שרקד בשנות השישים בבת-דור ועזב לארצות הברית בשנות השבעים. חבל שאין ישראלים לשעבר בבולשוי, אולי גם לשם אפשר היה לסדר איזו קומבינה.
מימין: רקדנית מובילה בארצות הברית. משמאל: יגאל פרי, מנהל "פרידאנס סנטר"
צביקה. ובכלל, נדמה שכל תוכניות האודישן האלה נוצרו רק כדי לארגן לצביקה הדר איזו גיחונת ספונטנית לתפוח הגדול, שם יוכל להציק לעוברים ושבים בבדיחות הקרש שבארץ כבר מאסו בהן מזמן ולהפחיד את הניו יורקרים בתנועות ההיפ-הופ שלו. לגיוון, זכינו גם לתמונות קשות לא פחות של צביקה מפחיד עוללים ישראלים כשרים ומוודא שיגדלו על הסטריאוטיפים המגדריים הנכונים (וגם ילמדו עברית תקינה) עם שאלות בסגנון: "בנות, אתם חושבים (כך במקור) שזה כאילו יותר מוזר שבנים רוקדים בלט, או שזה סתם?".
תמונות קשות (2): מימין למעלה, נגד כיוון השעון: צביקה מרקיד, מטריד, מכביד ומפחיד
עברית שפה קשה (1). ולדימיר קוקלצ'וב למד בבית ספר למחול ליד הבולשוי (זה בסדר, אנחנו למדנו משחק במכבסת "רצ" ליד הבימה). הוא כבר חמש שנים בארץ ועדיין לא יודע עברית. מיכל אמדורסקי לא אוהבת את זה. "אם אתה בארץ, אתה צריך לדבר עברית", היא מסבירה לו למה היא מדברת איתו בשפה שהוא לא מבין. לפי הראיון איתה ב"7 לילות" – גיבוב ביזארי של "חושבים שאני ביאץ' ביג טיים, אבל אני אומרת להם נו וויי, אני טאלנט, אני קשה אבל זה מתוך קומיטמנט, והמקצוע הזה טאף, לא רק פאן" – אולי כדאי שגם מיכלי תצטרף לוולדימיר בביקור הבא באולפן. ומדובר, להזכירכם, במי שקראה לבת שלה מילה, "כי זה שם של כוסית ניו יורקית".
אוקסנה איסצ'נקו, בניגוד לוולדימיר, מדברת עברית מעולה. בסך הכל שנתיים בארץ אבל מפטפטת כאילו הייתה איתמר בן אב"י. היא בכלל לא רוסייה, היא ישראלית, וההוכחה היא שהיא רוקדת לא משהו. כחלק מסל הקליטה העבירו אותה מיד לשלב הבא תוך התעלמות מהערתו של דוד, "את תיפלי בדרך". נו באמת, למה לגלות לה עכשיו?
מימין: מיכל אמדורסקי מטרידה מינית. משמאל: ולדימיר קוקלצ'וב, רחוק מאוד מהבולשוי
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
