שעת הש.

אתמול הגעתי למצב עייפות כל כך קריטי ששכבתי על הספה והשלט היה רחוק מידי, אז ראיתי את הסדרה על החננות שפותרים רציחות בעזרת מתמטיקה. בסוף נכנעתי והזחלתי את עצמי למיטה, לדעתי אפילו לפני אחד עשרה אבל אני לא ממש סגורה על זה כי לא כיוונתי שעון\הורדתי בגדים\כיביתי אור\כל דבר שיעכב את התעלפותי במיטה.

החלטתי מעכשיו לישון יותר, גם אם זה בא על חשבון פעילויות הפנאי שלי (=בהייה בארון, במחשב, בטלוויזיה, בעצמי בראי, ובאחרים עד שהם חשים אי נוחות) ולא לגרור עד שאני קורסת כמו נרקולפסית.

היום אני גם אשן צהריים (מיד כמובן לאחר שאקרא את כתבתה של דודה במעריב) כדי שיהיה לי כח לערב, בו אני מתכננת כהרגלי לא לעשות כלום מלבד להכריח מישו להכין לי טוסט.

עכשיו אני בעבודה חושבת על מה לנשנש, אני אפילו יכולה לרדת לקיוסק אם בא לי. הייתי בטוחה שלא יהיה לי כסף מזומן כי אתמול בעקבות לחץ לא בריא על כרטיס האשראי שלי (שהופעל על ידי התחת שלי וכסא), הכרטיס התעקם לגמרי. כמובן שזה לא מנע ממני לדחוף אותו היום לכספומט ולשמחתי הוא הביא כסף, למרות שיעולים קלים מצד המכשיר.

המפף

ידעתם שזה יבוא מתישהו, ובאמת ניסיתי להתאפק, אבל אני חייבת כמה מילים על הבהייה בתחילת העונה הרביעית של השיר שלנו, שהותירה אותי מעט מדוכדכת. זה לא רק בגלל שחצי מהקאסט בבית חולים והחצי השני מייבב ללא הרף, אלא בגלל שמה לעשות, היו כבר חמישה פרקים ובמונחי טלנובלה זה חצי נצח. בחמישה פרקים הגיבור אמור להתאהב, לחטוף אמנזיה ולהחלים מסרטן פעמיים.

במקום זה כבר חמישה פרקים שלמים ומשעממים רני (ועם כל הכבוד לנינט הוא הגיבור הראשי פה) מתאבל על תמרה, מספר לנינט כמה קשה לו,  בוכה להראל ושירי, לחלי בנאי וההיא מה שמה ששרה רבות הדרכים עם השמן מחיפה,  מתעלק על יונתן ובקיצור – אומו. יתר הדמויות לא במצב טוב יותר, כולם מדופרסים ואחוזי מרה שחורה (כל אחד וסיבותיו הוא), אין סימן וזכר לשיגועים וצחוקים בבריכה בבסיס. איף.

גם דרמה אין מי יודע מה, אז נינט יוצאת עם ליאור אשכנזי ומגלה שגלית גוטמן הייתה אישתו פעם. ביג דיל. זאת נינט זה לא שיש לה מה לחוש מאויימת.

אנחת רווחה נרשמה בפרק החמישי, שבסופו סוף סוף היה קצת טלנובלה, והתברר שנורה ספקטור היא אמא של קרין קורן, אבל חוץ מזה בינתיים גיזמו קקה.

גם נמלטים נגמרה, ובאופן צפוי כל כך שזה מביך,לעומת אהבה גדולה שהביאה אותה בפינאלה מעולה. לא ברור לי מה הקטע עם עונות כל כך קצרות אבל לפעמים, כמו במקרה של נמלטים,זה מספיק.

שלכם,

גם יפה וגם צופה

ש.