שבוע שעבר התקשרה אליי חברתי סיגל, סתם ככה באמצע החורף, וסיפרה לי שהיא מתכוננת ללכת למסיבה של אתר ההכירויות "וויש יו לאב" לוכסן "כירבולים" לוכסן שקר כלשהו או משהו מאותו ז'אנר פולני פורח שמעולם לא מצאתי בו את מקומי. אני בעד רומנטיקת אינטרנט בכל עצמותיי, אבל אצלי הן לעולם לא צלחו דרך אתר הכרויות.
היא דיווחה לי על המסיבה בעוד אני צהלתי דרך השפורפרת - פאתט! הא! פאתט!
את באה איתי, היא הוסיפה ביובש.
צר לי יקירה, אמרתי באסרטיביות, אבל יש סיכוי גבוה יותר שאתנדב ללכת עם שני יפנים בחליפות עסקים שמבטיחים לי המון כסף אם אני רק אשתה את המשקה הזה שאף אחד לא הכניס לתוכו כלום ואם זה בסדר מבחינתי לחתום פה ופה ופה, וגם! בוקר לאחר מכן כאשר אתעורר מעלפוני ערומה בתוך אמבטיית קרח עם צלקת גדולה ומילוי קלקר איפה שהייתה פעם הכליה שלי, עדיין אתנחם בעובדה שלפחות נחסכה ממני ההשפלה הקולוסאלית הכרוכה במסיבה של אתר הכרויות. הא.
המפף, טו מייק א לונג סטורי וכו' -
היא אספה אותי ברבע שעה איחור, מה שגרם לי להיות עוד יותר חמוצה, לא משתפת פעולה ופאסיב אגרסיב באופן כללי. סיג ביקשה ממני לנסות להיות טיפה יותר אופטימית, ושאני אראה שזה לא גרוע כמו שציפיתי.
צדקה, זה היה הרבה יותר.
המקום היה סוג של בית קפה שעבר הסבה למועדון בו פיזזו ערסים ופרחולות במצבי צבירה שונים, הכי מוזר זה שבעוד שרוב הבחורות היו פריחות כונפות כצפוי, רוב הבחורים פשוט נראו גייז. נכון שהיום בעידן המטרוסקסואליות קשה להבחין, אבל בסופו של דבר אם זה נראה כמו ברווז, הולך כמו ברווז ומדבר כמו ברווז - זה הומו. היו גם מעט בחורים ובחורות ששוחחו ביניהם, כנראה זיווגים מוטציוניים פרי הערב. הבחורות נראו סובלות כמעט כמוני, ואני שהדפתי במלמולים זועפים כל זכר שהתקרב, תהיתי מה עלה בגורלן של בחורות מנומסות יותר, שהרי התירוץ "אני לא פנויה" לא ממש מתקבל בסיטואציה הזו. כעבור עשרים דקות לחשתי לסיגי שהגיע זמן לעוף, ושמה לעשות, אנחנו טובות מידי לכל אחד שם. חמקנו חרש דרך הפתח, שם התגודדה ערימה של זקנים ערסים בני שישים, כנראה נהגי מוניות, שהתפלאו למה אנחנו הולכות כשהם רק הגיעו ואם אנחנו צריכות טרמפ או איזה דרינק פיכסה פויה בלעעעע קיא.
אז איפה נכיר? סיגי התיישבה במכונית מבואסת. לא יודעת, משכתי בכתפיי. אנחנו מכירה כל הזמן, להכיר אף פעם לא הייתה הבעיה, להתאהב, ולרצות, ושזה יחזיק יותר מארבעה חודשים- זאת הבעיה. ואת זה אתר היכרויות לא יפתור, רק אנחנו בעצמנו, וכשזה יבוא זה יבוא, ויהיה סבבה.
אתמול הספקתי לעשות כמעט עבודה שלמה מתוך חמש שאני צריכה להגיש החודש, מה שממלא ליבי שמחה גדולה, במיוחד כי כתבתי אותה במקביל לצפייה בסקראבס (19:55), השיר שלנו (20:20), קרניבל (21:00) והעשב של השכן (22:00), ככה שחשתי מאוד מולטי טאסקית, לימודית ונהנתנית כאחד. מעבר לזה, בשביל אחת העבודות אאלץ לכתת רגליי לספרייה, מה שיהיה בערך הפעם הראשונה שזה קורה לי בכל שנות לימודיי. ספרייה! אני מקווה שאעמוד בזה.
נגמר לי המנוי לסטודיו סי, מה שמשאיר אותי רק עם דיווש אינטנסיבי על אופניי. החלטתי לא לחדש כי גם ככה עוד שבועיים אני עוברת דירה ואז אני כבר אעשה מנוי בחדר כושר ואכיר מדריך חתיך בשם סלאבה ונתחתן.
חוץ מזה אין לי זמן לכלום ככה שגם אין לי הרבה מה לספר לכם, חוץ מזה שעשיתי סדר בארון ומצאתי בגדים יפים ששכחתי שיש לי, התמכרתי למיצ גזר של ארומה ולאמריקן איידול 6, אני אוספת ארגזים לקראת המעבר, אני במחזור קשה ולא נעים, ירדתי קצת במשקל אבל לדעתי זה מים, הצ'יף חולה, אני הולכת לשוק המעצבים בשבת, חזרתי לסורי ואני אוכלת כל יום קרמבו (אבל רק אחד).
אם אתם לא קוראים את אנאבל כדאי שתתחילו, ובפוסט האחרון במיוחד את דף התגובות המשמח.
ובאמריקן איידול שש אני איתו
(לא מצליחה להעלות סרטון)
שלכם,
מרוששת ומעופשת
ש.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
