שעת הש.

1. אינעל רבאק על פרוייקטים. עשיתי פעם כבר חמישה דברים, ואז עשרה, ואז דברים שלא ידעתם עליי בעזרת מספרים, ואז שתי פרות וגם איזה פרוייקט לדודה מלכה. ואני, בחיים לא היה לי פרוייקט. כלום. לא יזמות עסקית, לא סטארט אפ, לא הנושא החם. וזה לא שלא היו לי רעיונות כן?  טוב, באמת לא היו. אבל היו יכולים להיות. אז זה רק בגלל שנטע וקוקסטא ציוו, אני אשתמש בפרוייקט כדי לשטוח פה צרור טרוניות של שישי בוקר סגרירי ומלא עבודה.

2. אינעל רבאק הרדיאטור שלי. מילא שהוא מפשיר יותר לאט מגופה של נורבגית פריג'ידית, אבל כשהוא כבר עובד הוא מחמם פחות מנר נשמה, אלא אם כן אני נשכבת עליו בפישוט איברים ומתעלמת מצלעות הברזל שנתקעות לי בתחת, וזה כמובן כי גם העיצוב לא ממש ידידותי. אינעל רבאק  מי שעיצב רדיאטורים. אם זה היה בא מהטבע הייתי אומרת מילא, קיפוד הזדיין עם טוסטר, אני לא מצפה שגם יהיה לי נוח וגם יחמם מהר. אבל זה היה מכוון מטרה, זה בנאדם ישב ותיכנן והייתה לו בחירה ועדיין יצא ככה. שיתבייש לעצמו.

3. אינעל רבאק הדיאטה שלי. אחרי שכל השבוע הייתי טובה והתעמלתי שלוש פעמים ופתאום שישי על הבוקר מביאים לי בהפוכה עם פירות יבשים. ואני לא מתכוונת למישמישים הפושטים, קטן עליי, אני נשברת עם הבננה צ'יפס. והכי אינעל על הפירות הטרופיים המיובשים. קניתי חבילה כדי לתת מתנה לצ'יף, ככה שאני רואה בו אחראי, אבל הוא היה חולה והיה בה קיווי מסוכר ומפה לשם הגעתי לאננסים שבאמצע. כוסומו.

4. אינעל רבאק מעמדי הסוציו אקונומי שלאחרונה נמוך יותר מספירת הזרע של אסי דיין. כולם רק מתקשרים ורוצים כסף וכסף וסלקום החארות. 450 שקל! אחרי שהייתי טובה ועשיתי רק 300 כמה חודשים פתאום 450. אני אף פעם לא אהיה עשירה, אני יודעת, כסף לא מעניין אותי מספיק כדי שאשאיר אותו אצלי, לא מסעיר אותי מספיק כדי שאקדיש את חיי להרוויח אותו, ולא חשוב לי מספיק כדי להיות גולד דיגרית של איזה בבו קבו. אבל בחייאת, טיפה נוחות, טיפה אוויר לנשימה. כושילי.

5. אינעל רבאק הסרטים ביס בצהריים שגורמים לי לבכות ולא נותנים לי ללמוד. ואני לא בוכה מכל סרט, אני בוכה רק מז'אנר מאוד מסוים – קבוצת נערים מעוטי יכולת והשכלה שמתאגדים על מנת להציל חיה\למצוא משהו\ לסייע לקשיש, ובדרך לומדים על אהבה וחברות ואמונה בעצמם. אני רואה את הסרטים האלה ובוכה כמו מטורפת, לא משנה כמה נחותים הם יצאו. ויס -  הם רכשו את כל הבציר, במיוחד את התת ז'אנר הפופולרי – מורה(בדרך כלל גבר לבן אבל לפעמים גם וופי גולדברג) מגיע ללמד בבית ספר חדש של תלמידים מעוטי יכולת ומלמד אותם על אהבה, חברות ואמונה בעצמם. אי אפשר לשים בצהריים איזה ג'קי צ'אן? למה להרוס לי את הממוצע של התואר. ומילא זה היה מוצדק, אבל על כל "ללכת שבי אחריו" יש גם "למבדה", ובשניהם אני יושבת מרותקת למסך ובוכה יותר מההלוויה של סבא שלי עליו השלום (שהיה באמת אדם מאוד מיוחד ולפני מותו לקח את כל הנכדים לשבוע במושב בבקעה, שם לימד אותנו על אהבה, חברות, ולהאמין בעצמנו).

זהו, עד הפרוייקט הבא לפחות,

שלכם

 מתבכיינת ועויינת

ש.