שעת הש.

בדרך לדירה (מהיום שמה בישראל – הלופט) הייתי מלאת חששות. היינו שם רק פעם אחת חפוזה וחתמנו, לא זכרתי כלום. מי יודע אם היא קטנה מידי, אם אני אכנס ואזדעזע, אם טעינו והיינו פזיזות.

אולי אורו המסנוור של הפרקט מנע מאיתנו מלהבחין בכל הדברים הקטנים שיכולים לבאס בדירה - למשל העובדה שבכלל אין גג אלא רק יריעת ברזנט מתנפנפת? או שהשירותים משותפים לבניין? או שאנחנו הולכות לגור בצמידות לטכנאי סאונד מתוסכל שעסוק יומם וליל בלהקליט את עצמו מדלקם פרקים מ"עת להרוג" של ג'ון גרישם על רקע מוזיקה שבטית של תופים אפריקאיים?

לשמחתי בפתח שטף אותנו גל של אור, החדרים יפים וגדולים ואני מקבלת גם רבע חדר אקסטרא, מה שישר מילא אותי רגשות אשמה מרוקאיים עד שקוקסטא אמרה לי לסתום כבר וזה בסדר. ההול מרווח והוכרז כפינת אוכל, השירותים רק שלנו גם אם זקוקים לניקוי, והשכנה שלנו היא זקנה מקסימה שחושבת שאנחנו זוג לסביות.

אחרי זה הורדנו שקשוקה ליד הבית, בבנדיקטס המטריף, ושוטטנו עשר דקות על דיזינגוף בין חנויות לשמלות כלה, עד שמצאנו עצמנו בכיכר (אני מצאתי עצמי בכיכר, קוקסטא ידעה לאן ללכת). היה כבר קצת חושך וגשם, והיא שאלה אם בא לי סרט או שופינג בסנטר. הסרט לקח, גם אם איכזב, והייתה התחושה שהכל שם ויפה, כיפי וסקסי, ושהלופט שלנו הוא שוס היסטרי.

ובינתיים אני נפרדת מהדירה הנכחית בכל מיני טקסים קטנים. החלפתי מצעים בפעם האחרונה -  הפעם הבאה תהיה בעוד שבועיים בלופט. קניתי ארגז מים בפעם האחרונה -  בפעם הבאה אני אשבור את הגב רק שתי קומות. עשיתי סקס בפעם האחרונה -  הפעם הבאה תהיה על אותה מיטה, אבל בחדר אחר. הדלקתי שני נרות בפעם האחרונה -  בפעם הבאה אני כבר אפחד על הפרקט. בפעם הבאה בה אכין סלט ענק לא אצטרך לזרוק חצי, כשאני אשבר בדיאטה זה לא יהיה בפיצה ניו יורק כשר למהדרין אלא על איזה בריוש, וכשאני אכנס למצב רוח של נקבות ואשוטט בדירה מתוסכלת מרוב בדידות (ולחילופין, בפעם הבאה שאני אהיה בפי אם אס) אני אוכל לחבק חתול, אפילו שניים, אפילו קוקסטא.  

זה לא שמעכשיו הכל יהיה מהמם וחגבים סגולים מקורמלים, זה ברור, אבל יש לי הרגשה שהמעבר הזה צופן בחובו דברים טובים שיגיעו, יחד עם הרבה דברים שהגיע זמנם להשאר מאחור.

זהו, חוץ מזה הכל כרגיל – יותר מידי לימודים ועבודה, הייתי עם אמא בשוק המעצבים והיה כיף ומשתלם, אכלתי אננס אמיתי והיה טעים נורא, מחר אלך עם הביולוגית לקנות טלוויזיה כי שלה התקלקלה והיא בקרייסס (אז אם יש המלצות על חנויות בתל אביב זה יעזור), רוב הזמן אני שמחה ויש לי הרגשה נעימה בבטן, רק שישאר ככה.

 עכשיו אני הולכת להגיב קצת לפוסט הקודם.

שלכם,

רועצת ועולצת

ש.