איזה קור רבאק, קפאה לי הבמיה. ישנתי שעתיים וחצי בערך. דווקא נכנסתי למיטה די עייפה אחרי ספורט והשיר שלנו ולאות כללית, אבל הייתי נים ולא נים. בשלב מסוים תקפה אותי גחמה וקמתי למדוד את עצמי בעזרת סרט המדידה שאני וקוקס קנינו בהכל בדולר לפני הביקור בדירה, אבל זה היה מאוד מסובך. הסרט הוא רק מטר וחצי ומאוד קשה למדוד את עצמי לבד. הדבר היחיד שמסתמן זה שעד הכתף אני מטר ארבעים ושבע*, שזה מאוד נמוך ומדאיג כי תמיד חשבתי שאני מטר שבעים ועם המשקל שלי גם רצוי שאהיה מטר שבעים. אחרי זה ניסיתי להכנס למסנג'ר אבל הוא לא עבד. לא היה לי עם מי לדבר בטלפון והעובדה שאני צריכה לקום לפני שש בבוקר מילאה ליבי חרדה, אז אכלתי פרוסת לחם קל מושחמת בצנימר עם דבש לייט, מה שהפך את היום שלי מ19 נקודות ל – 20, כשבכלל מותר לי 18.
היו לי הרבה רגשות אשמה דיאטטיים כי ראשון הייתי מאוד רעה (פסק זמן קוקוס שולת!!1), כנראה שגם חמישי שישי אני אהיה נוראית (יש אירועים שאין טעם להלחם בהם, סבתא למשל), וגם שבוע הבא יהיה קשה (איך בכלל אפשר לנהל מבחן, מעבר דירה וחמש משמרות תוך כדי דיאטה וספורט. איף). כרגע מסתמן שהיום היחידי שיהיה לי בו זמן לארוז זה ביום שישי הבא בלילה, ומכיוון שאני עוברת ביום שישי הבא בבוקר העניין הופך למסובך למדיי מבחינה לוגיסטית. הייתי דוחה בשבוע כמו קוקס אבל זה נופל לי על שני מבחנים ולא רק אחד, אז חבל. כרגיל אני אסמוך על אמא, שלא טורחת לבקר אותי לעולם אבל אוהבת לנהל מעברי דירה, חתונות, חופשות ושאר אירועים משמחים (מזל שאני עוברת דירה מידי פעם).
כשכבר הצלחתי לנמנם לשעתיים היו לי חלומות לא הולמים עליי, על טוני סופרנו ועל זאק בראף בחדר שינה לדוגמא של איקאה, ונאז בארקלי נכנס באמצע. אין לי מושג איך נאז בארקלי נראה, אני בטוחה שרע ושמישהו פה יוכיח לי את זה בעזרת לינק, אבל בחלומי הוא היה נאה. בחמש וחצי בבוקר קמתי טרוטת עיניים, המים היו חמים (למזלם, אני לא סלחנית בבוקר) ולבשתי את המחשוף הכי גדול שמצאתי כדי שאף אחד לא ישים לב כשאנמנם רוב המשמרת.
בינתיים עובר בסדר, נותרו רק עוד שש שעות עבודה ואני אעמוד בזה, בזיעת אפי אוכל דנונה אננס מסדרת "שובע" המסייע לתחושת שובע לאורך זמן
.
שלכם,
הפוכה ומעיכה
ש.
*ותודה לשרוני
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
