היה עכשיו ספיישל גראנג' בגלגלץ, איזה רטרו.
עד תחילת שנות התשעים חייתי על אוסף תקליטי הויניל המעולה של אבא שלי – דיויד בואי, פינק פלויד, קאט סטיבנס, לאונרד כהן וביטלסים, כל מה שכולם אוהבים. כשהייתי בת שתים עשרה (1992) הפיקסיז (פייוצ'רמה רולז!) התפרקו ורציתי למות. למזלי הגראנג' נכנס ותפס אותי כי הוא צמח איתי בלייב, לא שמעתי אותו עשרים שנה אחרי שהוקלט, אלא התלהבתי עם כל העולם ובגיל מתאים. פרל ג'אם ונירוונה, טמפל אוף דה דוג (רצוי להגדיל מסך, הסולן של סאונדגרדן יחד עם אדי וודר זה שילוב כוסוני מידי לראות בקטן) וסטון טמפל פיילוטס , סאונדגרדן. חולצות משובצות מפלאנל וזוג דוקס מהוה.
במהלך הספיישל חששתי לכמה דקות שזה רק אני, משה גונן והפסקול של סינגלס, אבל שנייה לפני שהעברתי תקפה אותי הנוסטלגיה, ועפתי ליום ההוא בו שמעתי לראשונה באוזניות על מיטת הנוער שלי את "nutshell" של איזו להקה חדשה ולא מוכרת – אליס אין צ'יינס, וחטפתי הלם. איזה כיף.
החלטתי לייסד פינה חדשה בבלוג - "השיא הטלוויזיוני השבועי שלי", שהפעם התרחש בסדרה "טעם האהבה" (פלייבה פלייב בלשון העם), וכלל כמובן את המכות בין פאמפקין הפרחה וניו יורק הערסית. הייתי קוראת לזה קאט פייט אם הן לא היו כאלה סוסות. מה לא היה שם – קללות שלא הייתי מעלה על דעתי, מכות, משיכות שיער, בעיטות בתחת ומוכטה עסיסית אחת, שפאמפקין שיגרה אל פניה של ניו יורק. התברר שהסצינה נגעה לא רק לליבי והחליטו לעשות עוד עונה למיצג הטראש המענג הזה. אני בעד.
נמשיך בעדכונים משמימים - השבת הייתה בסדר גמור, קצת יותר מידי נסיעות וגם יותר מידי שינה, אבל לפחות אני לא מתחילה את השבוע הזה במצב סמרטטת. השבוע אני אפסיק לזיין את המוח על מעבר הדירה וסוף סוף אבצע אותו, אני גם אעבוד חמישה ימים רצוף (האימה!), אגיש מבחן, אהיה באיקאה, אארוז,אנקה דירה וארכיב רהיטים. זה נשמע לי שאפתני למדי וסביר להניח שייפול על חישוב זמן לא נכון מצידי, אבל לצערי אין לי יותר מידי ברירות.
עידוד, מילה חמה ושמיניית קרמבו מוקה תתקבל בברכה. למזלי הוריי יוציאו עליי איזה 2000 שקלים על איקאה וההובלה, אותם אני אחזיר כמובן, אבל בלי לחץ וכשהחשבון שלי לא יהיה מאויים חסימה עם כל שקל שעובר. אחרי הכל, גם הם יעשו הכל כדי שלא אחזור הביתה.
אני מחפשת חדר כושר באזור מגוריי החדש, מה שלא אמור להיות בעייתי כי איפה שלא יורקים יש אחד (חוץ מעל הפרצוף של ניו יורק, מוהא), אבל אני רוצה משהו חדשני ומגניב עם טלוויזיות קטנות ומגניבות ובמרחק הליכה קטן ומגניב. אם לא תהיה ברירה אני ארשם בסנטר, שיש בו גם שייפ וגם אחד עם בריכה, אבל אני מקווה למצוא יותר קרוב.
נסיים בדאגה קלה – חוששתני שהתמכרתי ליוטיוב. לא מספיק התלות שפיתחתי בניקוטין, טלוויזיה, ישרא ופחמימות, עכשיו אני נאלצת להשחית זמני גם על אודישנים מאמריקן איידול ואולדיז של רחוב סומסום.
מכה.
ניפרד בעוד נוסטלגיית גראנג' - גליצרין , של להקת בוש וסולנה החתיך.
שלכם,
מפזמת ומכרסמת
ש.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
