שעת הש.

קושיות:

 קניתי עם התלושים גם שמלה בגולף. אני אמורה להתפדח כי זו רשת של זקנות או להזכיר לעצמי שגם אני לא נהיית צעירה יותר?

כשבחור מתחיל איתי ויש לו על האוטו מדבקה של  - "אני ~ציור של לב~ סלסה" זה יותר מלגיטימי לסרב, נכון?

בעיתון של שבוע שעבר היה ראיון עם  יונתן גפן בו הוא יצא כזה פול אוף שיט שלא יכלתי להחניק "מוהא" קטן על זה ששמו את סעדו על השער ולא אותו. יונתן שכן שלי, ומעכשיו כשאראה אותו ברחוב לא אברך אותו יותר במנוד ראש קל, ביישני אם כי מפתה.

 והשאלה היא כמובן – מה עם הדיסק של ג'קו? (ואת האוסף החדש של כנסיית השכל עם העיבודים היפים, לקנות או לגנוב מהאינטרנט כרגיל?)

איך?! איך סנג'ייה עדיין לא עף?

הלילה הזה כולו מצה:

 אז סיגריות זה חמץ. האמת תמיד ידעתי, אני בכלל לא מכורה לניקוטין, רק לפחמימות.

רשע, מה הוא אומר?

 לאחר שנים של בדידות מבורכת שאפשרה חמץ וחיפוף בהגדה, אולי השנה סבתא שלי תצטרף אלינו כנציגת כוחות האופל בסדר.

 אמא שלי אמרה שהשום שתליתי על הדלת לא יעזור, וגם לא תפילת הבית. בזה השער כנראה יבוא צער.  כוסומו.

לאבותינו ולנו:

 עוד חודשיים, כך בישר לי אבי, הוא שולח אותי ואת אמא לפריס על חשבונם. הכל, כולל הקרמים בדיוטי פרי, כלול. 

 זהו כפרות, אין לי מה לכתוב. פלא שאני כבר לא בטבלה? טפויה עליי.

שעון קיץ שמח

שלכן,

מגעילה (כלים) ומבעילה (חמץ).