שעת הש.

קוקס יא זונה שובי הביתה! לא כיף לי לחסל יין זול בגפי!

השבת התעוררתי מוקדם, מוקדם מידי. שכבתי במיטה לאורך כל הקומדיות של הבוקר, סיכמתי עם עצמי שעדיף פרק שכבר ראיתי של "שנות השבעים" על פני כל פרק של "מלך השכונה", גררתי את קוקס ללאנץ' בג'ירף וחצי כדור גלידה, ישנתי שעתיים וחצי, סרט וקרפצ'יו ושוב לבד. עוד טיפה לבד בבית הזה ואני מקולי קאלקין.

לא הזדיינתי חודש כי עדיף למות מאשר להיות אופציה ב', הכבוד העצמי שלי היה הורג אותי אם לא הייתי כזו כלבה פריג'ידית מלכתחילה. אבל בכלל שבוע נחמד כזה. עמדתי בפיתוי של בריוש אפילו שהוא היה מאוד יפה תואר ושרתי לי הנה בריוש לבדו מול אש ומים, בריוש לבדו מול השמיים, בריוש לבדו איתן לו רק ניתן ואלמד את דרכו של ביס אחד! ההורים שלי בחול ככה שעדיף שלא יחסמו לי את החשבון בימים הקרובים כי יהיה בופור. לפחות אני אקבל קרמים נגד ההזדקנות המואצת מהסיגריות.

הפרתי את שבועתי לביולוגית והלכתי לשני סרטים בלעדיה, אבל אני אלך איתה אליהם שוב:

"מילים ולחן" - יו גרנט הוא אלכס משהו, שהיה פעם חבר בלהקה בשם "פופ" שהצליחה מאוד באייטיז, הם היו כמו וואם, לצערו הוא לא היה ג'ורג' מייקל, אלא יותר כמו השני שאף אחד לא זוכר את שמו (אנדרו ריג'לי! הא!) וכיום הוא כוכב האז – בין שמנסה להחיות את הקריירה על ידי כתיבת להיט לכוכבת סטייל בריטני ומתאהב במשקת עציצים חרזנית – דרו בארימור.

למרות שהציפיות שלי היו לקומדיה רומנטית נחותה אם כי נעימה שמתאימה לערב בנות של סרט ומשקה, הופתעתי לגלות שהסרט מצחיק לאללה, כיפי נורא, אייטיזי ופילגודי בהיסטריה. גם בלי המבצע של שני כרטיסים במחיר אחד (של מאסטרקארד) שווה ללכת.

ואם זה לא משכנע אתכם, אז הפתיחה הקורעת של הסרט, לכאורה קליפ עבר של הלהקה, בטוח תעשה את זה.

בביקורות טענו שהכימיה בין יו לדרו לא עובדת, שזה די נכון, שותפתי לסרט טענה שזה בגלל שהוא הרבה יותר מבוגר ממנה וזה לא אמין, אבל לי נראה שסתם זה בגלל ששניהם יותר מידי חמודים בנפרד, ולשניהם חסרה סקסיות.

"300" – זבל. אני ארחיב – זבל פאשיסטי. אני ארכך את דבריי – מהנה במידה.

אני הולכת לישון

שלכם,

עסיסית אך מעשית

ש.