לא ייאמן, אבל זה הגיע. הביקורות השבועיות על "כוכב נולד" חוזרות, למגינת לבם של רבים, ולשמחתם של בודדים – ש. כהן ותום, ליתר דיוק. כרגיל, הביקורות יתפרסמו בבלוגים של שנינו, כאן וכאן, כשכל פוסט יכלול סיכום של אחת משתי התוכניות השבועיות. הביקורות נכתבות במשותף, ואפשר לקלל את שנינו באופן חופשי בתגובות, בלי קשר לזהות הבלוג שבו הדברים התפרסמו. בשבועות הראשונים המתכונת תהיה חופשית למדי, לאור המבנה של תוכניות האודישנים, ועם הזמן נחזור למתכונת הקבועה מהעונה שעברה. תבלו.
מכורים. צביקה הדר הוא כמו סוחר קראק. בהתחלה הוא נותן לנו מנות גדולות, ובחינם: שתי תוכניות כל שבוע, הרבה רעש, הרבה הבטחות, והכל בלי כסף. אין צורך באס-אם-אסים בינתיים, תודה. אחר כך, וואנס יו אר הוקד, מתחילים לשלם. בדם.
ואנחנו? פותחים פה גדול ומחכים למנה הבאה. בשבילנו זה כמו לאיים על זונה בזין. אנחנו קהל שבוי, שהולך עם "כוכב" באש ובמים – ובעיקר בבוץ – מאז הימים הראשונים. אנחנו זוכרים כל אודישן נידח ששודר במרתון של יום שישי בלילה (הקאמבק של ארז ביטון בעונה השלישית עדיין עושה לנו בירווזים). אנחנו מתעוררים באמצע הלילה מכוסים זיעה קרה אחרי חלום בלהות על אוהד אלישע או אייל פרייס. ואנחנו מחכים שתאסוף אותנו סוף סוף מונית הכסף כדי שנצליח לענות על שאלת מיליון הדולר, "מיהי ומהי אוריאנה חג'ובה?", ועל שאלת השני מיליון, "מי זוכר את מוטי פליישר?". בואו נאמר את האמת: אם שרדנו את עונה שלוש (אוהד אלישע כבר אמרנו? ומה עם שיר ביטון?), אפילו ג'ק באוור לא ימצא דרך להכניע אותנו.
ואיך תהיה העונה הזו? אם אפשר לסמוך על הפרק הראשון, ולא בטוח שאפשר, היא תהיה חלשה מאוד. כהן, בעלת עיני הנץ וחוש הריח המפותח לציד ג'קואים, טרם התאהבה. תום בכלל לא הצליח לראות את רוב האודישנים, אחרי שכהן שמחה כל כך על שיבתו לחיים שהיא החליטה לתגמל אותו עם שיפוד מלובן ומכוון היטב, לרקה. אפילו המתמודדים שהצליחו לשרוד את צוות השופטים המתיש עוררו בנו בעיקר פיהוקים. בסופו של דבר, זה כנראה לא מפתיע. הסיכוי שתופיע פתאום נינט חדשה שלא ניגשה משום מה לאודישנים בארבע העונות הקודמות די קלוש, ובמצב כזה, הסיכוי היחיד להפתעה מרנינה הוא ממתמודדים צעירים מאוד, שלא יכלו להגיע בעונות הקודמות, או מיוצרים קצת יותר מקוריים, שיחליטו להתגבר על סלידתם הראשונית מהתדמית של התוכנית ולנסות את מזלם. החשש הגדול הוא שגם אם מתמודדים כאלה יגיעו, מרגול תנבח עליהם שהם מזכירים לה את הרד הוד צ'ילי פפר (כך במקור) ותעיף אותם הביתה. אבל לא נורא: אם למדנו משהו מג'ניפר הדסון, זה שגם מהבית אפשר לזכות בפרס אופיר. או לפחות בדייט עם מאיר המסתורי.
מאיר המסתורי (מימין) ואוהד אלישע. זיכרונות הם לפעמים מחזות תעתועים
על תבונה ומוּדעוּת. המנטרה שהפכה לשימושית ביותר עבור השופטים העונה בבואם לכתוש מועמדים בלתי ראויים במיוחד מתייחסת ל"חוסר מוּדעוּת". כל מועמד לא מוצלח זכה לדיאגנוזה הקבועה, "אין לך שום מודעות עצמית": חשבת שאתה יודע לשיר? זה כי אין לך מודעות עצמית. חשבת שמרגול תאהב אותך? אין לך שום מודעות עצמית. חשבת שמירילא... סליחה, גם לנו אין שום מודעות עצמית. פעם, אגב, אמרו לכהן שאין לה מודעות עצמית. מאז היא לא הולכת עם סקיני ג'ינס וכרס.
הבעיה המרכזית עם אוברדוז העדר המודעות העצמית היא שכמו שלא נכין ארוחת בריאות על סמך מתכונים דיאטטיים של אודטה, לא קל לנו לקבל גם אבחנות על מידת המודעות העצמית של זמרים מאנשים ש... איך לומר זאת בעדינות? אחת מהם היא מרגול.
אוחובסקי אולי נדמה לשפוי שבחבורה, אבל אמור לי מי הם חבריך ואומר לך מי אתה. מי שהולך לישון עם מרגול, צביקה הדר, צביקה פיק וצדי, שלא יתפלא אם הוא קם בבוקר עם פרעושים. ובמחשבה שנייה, שיגיד תודה אם הוא בכלל קם בבוקר.
אילו לצביקה פיק הייתה מודעות עצמית, אולי הוא לא היה יוצא עם בייבי בראץ בת 12, מתלבש כמו מגדל אייפל בלילה, מתעקש שיקראו לו "המאסטרו" ומשוכנע שיש לו רעמת שיער שופעת שלא אבד בה תלתל אחד מאז ימי "שיער"; אילו לצדי צרפתי הייתה מודעות עצמית, אולי הוא לא היה מצחקק בהיסטריה, נתקף בהתקפי זעם משונים, ובאופן כללי מתנהג כמו שילוב קטלני של רוצח סדרתי עם פדופיל בלגי; אילו לצביקה הדר הייתה מודעות עצמית, אולי הוא לא היה משכנע את עצמו שמישהו רוצה לשמוע את ההומור החתרני שלו, לשמוע אותו שר, או לוקח ברצינות את הקלישאות שלו על המתמודד העיוור/חירש/שמן/פיסח/גידם התורן; ואם למרגול הייתה מודעות עצמית... טוב, עזבו, סיינס פיקשן זה לא כאן.
צוות השופטים הוא חבורה של פריקס ביזאריים שהובאו לתוכנית בשביל האפקט הקומי שלהם. כשלעצמו, אין בכך שום דבר רע: גם פאולה עבדול לא נמצאת ב"אמריקן איידול" בגלל כישורי הריקוד שלה עם חתולים. אבל בכל זאת, לא יזיק אם החבר'ה הטובים המנעימים את ערבי שישי ושבת שלנו יפגינו מעט – בהעדר ביטוי טוב יותר – מודעות עצמית, ויימנעו מלדבר על מודעות עצמית של אחרים.
חוסר מודעות 1 ו-2. העיקר שלצביקה לא חסר כלום
והזוכה הוא. השנה נעניק את פרס "יקיר התוכנית" כבר בשבוע הראשון, לליאור שוען מתל אביב. הוא לא יקבל את הפרס בזכות כישורי השירה הבלתי קיימים שלו, אלא בזכות האבחנה המדויקת ביותר. שוען הגיע לאודישן ואיכשהו הצליח במקביל גם לשיר באופן מונוטוני וגם לזייף, וכל זאת כשעל פניו נסוכה הבעה שהייתה בה כל חדוות החיים של ק. צטניק. אחרי שהוא סיים, שוען הודיע לשופטים שאין לו ספק שהוא יכול להגיע עד לגמר. כשאוחובסקי שאל אותו על סמך מה הוא אומר את זה, שוען הסביר: "ראיתי את התוכניות, הקשבתי לעצמי, ראיתי את המתמודדים ואמרתי: גם אני יכול להיות שמה". צביקה הדר ניסה לתהות (בקוהרנטיות הרגילה שלו): "מי לדעתך פחות טוב מהמתמודדים של השנה שהיית יכול להיות יותר טוב מהם?", ושוען, בלי להניד עפעף (לא שקודם הוא הניד הרבה), השיב: "רפאל מירילא". אנחנו לא היינו יכולים לומר את זה טוב יותר.
ליאור שוען חושף את האמת. האמת, גם ליד נדב יהלומי אין לו מה להתבייש
רגע של עברית. בהפקה של "כוכב נולד" אוהבים מאוד לצחוק על העברית הקלוקלת של המתמודדים. הקורבן המרכזי השנה היה שרון מנדלוביץ' מקרית ים, שהמעלית שלו, למען האמת, אכן לא מגיעה לקומה העליונה. מנדלוביץ' חיבר שיר מיוחד לאודישנים, שכלל את השורה האלמותית "וכאן החבר'ה פה כולם יודעים, שהבחינות כל כך, כל כך קשים". זה הוביל לחגיגה רבתי, שכללה את צביקה הדר שואל בטון המלגלג ביותר שלו "מה זה היה?" ושחזורים בלתי פוסקים של השורה המגוחכת. ההגנה על שלום השפה העברית הייתה יכולה להיות מבורכת, כמובן, אלמלא היו צביקה וחבריו לצוות השופטים בעצמם חבורה עילגת ומלאת שיבושים כל כך. הדר, להזכירכם, הוא זה שהציק לחבורת ילדות ב"נולד לרקוד" עם השאלה "בנות, אתם חושבים שזה כאילו יותר מוזר שבנים רוקדים בלט, או שזה סתם?", ובהזדמנות אחרת אמר לאחת המתמודדות: "לא נורא, עדי יקירתי, עוד קצת ניסיון וזה עלול להצליח". על תחדישי הלשונאית מרגלית הר-שושנים-צנעני באמת חבל להכביר מילים, אבל אולי בכל זאת אפשר לבקש ממנה להבהיר אחת ולתמיד מה משמעות המילה "קרצנית".
שרון מנדלוביץ' והבחינות. אפשר לחשוב, גם החיים שלנו קשים
תשבחות. ואם כבר מרגול וההבנה שלה בעברית, אי אפשר שלא להתעכב על האודישן על חן אזולאי, רמת-גנית נוזלת בת 22. אחרי שחן הגיבה בייבובים ובדמעות לביקורת השופטים, מרגול הסבירה לה בארשת פנים רבת חשיבות ש"אף אחד לא אמר לך דבר רע! אין לך על מה לבכות, נשמה שלי! אמרו לך דברים נפלאים!". ועל מנת שתבינו למה מרגול מתכוונת כשהיא מדברת על "דברים נפלאים", ליקטנו עבורכם כמה פירורים ייצוגיים מהדברים שנאמרו לחן:
יוני בלוך (על תקן שופט מחמד): "זה לא מספיק מיוחד".
גל אוחובסקי: "יש לך כלי טוב, אבל את לא יודעת להשתמש בו מספיק נכון לטעמי בשלב הזה".
צדי צרפתי: "אני פשוט הרגשתי, את יודעת, חיכיתי, הרגשתי, הנה זה קורה לך, וזה לא קורה! כאילו הגוף לא מתפקד. הגוף בכלל הוא נפרד מהקול. בזמן ששרת הגוף לא תפקד בכלל. זה לא עובד".
וכמובן מרגול עצמה: "חן (...) לעתים מאוד אכזבה. זה השירה לא סגורה. (...) הממוצע הוא לא כל כך טוב. (...) זה לא עובר".
מרגול מבהירה לחן אזולאי מה בדיוק היא שמעה
וזה מה שהשופטים, כולל מרגול עצמה, אמרו לחן אזולאי
דרמה. נישאר עוד רגע עם הגברת אזולאי. מהרגע הראשון היה ברור שאפשר לברך את חן על כניסתה לנבחרת: היא צעירה, נאה, מזילה דמעות וקיבלה ראיון אישי מפרגן. אבל על מנת שתהיה דרמה, חייבים להציג אותה כשהיא נכשלת, ורק אז "מתעשתת" וחוזרת לתמונה. לפיכך, הציגו תחילה את חן כשהיא חוטאת בזמרורים סבירים אך מאוד לא אחידים ברמתם. השופטים הלכו לדחות אותה, אבל אז כנראה יואב צפיר לחש לצביקה הדר באוזנייה שעם הרמה המביכה של המתמודדים השנה, מישהי שהשירה שלה לא מסיטה את הקסאמים ממסלולם היא לא מישהי שאפשר לוותר עליה בקלות. לכן הציעו לה לנסות שיר נוסף. רגע השינוי הגדול בא לידי ביטוי באופן סמלי בכך שחן – תנשמו עמוק – הורידה את העקבים (בשלב הזה, כהן כמעט פיתחה פטיש רגלונים משל עצמה והעבירה אותה אוטומטית לשלב הבא). אחרי זה חן התחילה לשיר ונשמעה בדיוק אותו דבר כמו קודם, רק עם תוספת מוזרה של משיכות חוזרות ונשנות באף, תוצר לוואי בלתי נמנע של הדמעות. השופטים, שהיו חייבים בשלב הזה להעביר אותה (ב"כוכב" אף מתמודדת לא תוריד את הנעליים לחינם), החליטו להתעלם באלגנטיות מהמציאות ובישרו לחן שהיא בשלב הבא.
הדרמה קורעת הלב של עלמת החן הובילה לחילוקי דעות מקצועיים בין כהן לקוקסטא, שותפתה לדירה (כן כהן, יש פה שלושה קוראים עם שיתוק מוחין שלא יודעים שהיא השותפה שלך, ואנחנו לא רוצים שהם יתבלבלו ויחשבו שנקלעת לוויכוח עם אחד התַּנָּאים). הטונים היו צורמים, והגירושין לא רחוקים. להלן מדגם:
קוקסטא: "את לא תזהי מוסיקה טובה גם אם היא תתאבד לך על האף!".
כהן: "איך את מעזה? יש לך את הדיסק של מירי מסיקה!".
קוקסטא: "את שניהם!".
כהן: "קייס קלוזד!".
(עם תום, אגב, לא התגלעו שום חילוקי דעות, כי כהן אזקה אותו מבעוד מועד בארגז מצעים נטול פתחי אוורור. כשהיא הוציאה אותו הוא היה כחול ומכוסה שריטות חתוליות, אבל עדיין נראה יותר טוב מכהן, שהייתה צריכה לראות את התוכנית.)
כלל ברזל: מי שמורידה נעליים תעבור שלב
תאומים ושונים. עוד אודישן מרתק היה זה של שרון נביזאדה מחולון, שכנראה זכר שברגע של ערפול חושים השופטים העבירו את תאומו הסמנטי, שי רביזדה, בעונה הראשונה, וקיווה לגורל דומה. הדמיון בין נביזאדה לרביזדה מעורר תמיהות: שניהם מעריצים את אייל גולן (אם כי נביזאדה לפחות לא חולם ללכת לאכול אצלו בבית), ושניהם בוחרים משום מה לשיר שירים של צביקה פיק (רביזדה שר בזמנו את "אין מדינה לאהבה", נביזאדה הלך על "אני אוהב אותך לאה" ו"האוהבים הצעירים", אם כי קשה לקרוא למה שהוא עשה "לשיר").
הקְלֵיים טוּ פֵיים של נביזאדה והסיבה שהראו אותו בתוכנית הם שהוא מדבר מאוד מהר. זה כמובן גרר רבע שעה של בדיחות צביקה הדר על אנשים שמדברים מהר, כולל חיקויים, פלוס דרושים. אבל האמת היא שלא היינו טורחים בכלל להזכיר את נביזאדה אלמלא המשפט המופתי שהוא הנפיק אחרי שסיים את מלאכת החירוב של "עד סוף הקיץ" שמירילא התחיל בה בשנה שעברה: "אני יכול לשיר גם משהו ישראלי". אחרי זה הוא עוד הספיק גם לשחוט את התקווה, תרתי משמע.
רוחות מן העבר: שי רביזדה (מימין) ושרון נביזאדה
מלינדה ו(לא) מלינדה. ב"כוכב" מנסים לבנות את לימור עמר כתגלית הגדולה של העונה. עמר, בת 24, היא בתו של המתופף מישל עמר וזמרת הליווי של ארקדי דוכין כבר קרוב לשלוש שנים. היא גם בת של חבר של ארקדי, וכנראה מדובר בחבר שארקדי זיין את אשתו, דרס את הכלב שלו וחייב לו הרבה כסף, כי אחרת קשה להבין למה בדיוק הוא נותן לה לעלות על במה. עמר כבר חידשה עם ארקדי את "לראות אותה היום" של תיסלם, ובהופעות, על פי השמועות, ארקדי אפילו נותן לה לשיר סולו, כולל קאוור מעורר פלצות ל"The Winner Takes It All" של אבבא. אבל עמר היא הכל חוץ מווינר. לפחות על פי האודישן שלה השבוע, היא זמרת איומה: מנייריסטית, מתחנחנת, צרחנית, זייפנית ומעצבנת. הקול שלה מזכיר יותר מכל את החריקות שעושה כיסא מתכת כשגוררים אותו על הרצפה, רק שעמר תוסיף לזה תמיד גם איזו אנחה אורגזמטית, בניסיון נואש להישמע כמו כריסטינה אגילרה. בפועל, היא נשמעת יותר כמו פריס הילטון. בקלטת.
האמת היא שאפילו השופטים נראו מזועזעים בזמן האודישן, אבל מרגול לא נתנה להם לפתוח את הפה, ועוד לפני שעמר הפסיקה לשיר כבר התחילה לצווח שהיא "חיית זמרה" ושלא אכפת לה מה האחרים יגידו, אז האחרים יישרו קו ופחדו לצעוק שהמלכה היא עירומה.
אבל אפילו בלי קשר לכל זה, ואפילו אם לעמר היה סתם יום רע ובהמשך יתגלה שהיא זמרת יותר טובה משנדמה במבט ראשון, "כוכב נולד" לא קיימת בשביל זמרים מסוגה. עמר היא לא מישהי שצריך לגלות אותה. כבר גילו אותה, וכבר שנים היא נמצאת על במה לצד אחד היוצרים הפופולריים והמוערכים בישראל. מבחינת המעמד שלה, היא כמו רונית שחר או שרון רוטר לפני כמה שנים. את ההזדמנות שלה היא יכולה לקבל בלי "כוכב נולד", ואם היא לא מקבלת אותה, כנראה יש לזה סיבה. בתוכנית היא פשוט תופסת מקום של מישהי שבאמת צריכה את ההזדמנות. אפשר להבין את עמר כשהיא אומרת "אני זמרת ליווי... ורוצה להיות כבר סולנית", ואפשר להבין שאחרי הרבה שנים היא רוצה כבר לפרוץ מהארון, אבל זה לא התפקיד של גל אוחובסקי לעשות לה יוס'קה.
מבחינת "כוכב נולד", עמר היא מלינדה דוליטל מ"אמריקן איידול": עוד זמרת ליווי שרוצה לפרוץ. אבל בארצות הברית יש מיליון דוליטל, ובארץ יש אולי כמה עמר בודדות, לא כולל יהודה עמר מבית שאן. וחוץ מזה, יש עוד שני הבדלים קטנים בין עמר לבין דוליטל: (1) לדוליטל אין צוואר, ולעמר יש מבט של מישהי שהולכת לנשוך לך את הצוואר; (2) דוליטל יודעת לשיר, עמר לא.
כהן חושבת שלעמר יש סיכויים גבוהים להגיע לנבחרת ולגמר. תום חושב שהיא אכן תגיע לנבחרת, כי השופטים החליטו על זה מראש בלי קשר ליכולות שלה, אבל היא לא תשרוד את השבועות הראשונים,. הציבור אולי מטומטם, אבל הוא לא חירש.
לימור עמר (מימין) ומלינדה דוליטל. סלחי לי, אך את נושכת את (אין) צווארי
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
