הפעם תום חמד לו לצון וגנב את החלק הראשון של הסיכום, שנמצא עכשיו אצלו. אז אם אתם רוצים לקרוא את החלק הראשון קודם, תקפצו לשם להגיד שלום, ואז תחזרו לכאן, לחלק השני.
דיבייט קלאב. אחת מזירות חוסר ההסכמה הנוספות בין כהן לתום, ולשם שינוי אחת שלא נוגעת לבני מיעוטים, הגיעה עם האודישן של עדן אמזלג בת ה-17 מקרית גת. שנינו הסכמנו שעדן יפה וחמודה, ושבאמת יש בה משהו שקצת מזכיר את נינט, אבל אחרי זה נפרדו דרכינו. תום חשב שעדן אמנם סובלת מכל המניירות שהייתם מצפים למצוא אצל מישהי שהחליטה שמכל השירים בעולם היא תבחר דווקא משהו של דרמה קווין כמו דפנה ארמוני, אבל לדעתו עדן ניחנה בשתי הסגולות החשובות שכל כך חסרות לרוב המתמודדים של "כוכב" השנה: קול יפה ויכולת להחזיק שיר בלי לזייף. ש. חשבה שתום סובל שוב מתסמונת הדר עוזרי, שהופכת אותו לאלינור מרז'ן ברגע שמישהי שהיא לא כונפת-על מגיעה לשיר. לדעתה, עדן זייפה המון במהלך השיר. היא אמנם לא ציוותה על מיטלמן להוריד לסי במול או מה שזה לא יהיה, אבל היא פשוט התעלמה ממנו לחלוטין ושרה איך שהתחשק לה. כהן מסכימה שאולי זה היה מרוב התרגשות, ושיש סיכוי שעדן תשתפר בהמשך, אבל ליתר ביטחון, עדיף לדעתה לחכות עם אתרי המעריצים.
עדן אמזלג. טוב, אז זו לא הזווית שממנה היא נראית כמו נינט
אבות אכלו בוסר. מורן שמואלי בת ה-21 מעין ורד היא בתו של חבר הכנסת לשעבר דורון שמואלי, אחד מהיצורים המשונים שרפול הכניס בזמנו לפוליטיקה. מורן שרה יפה את "פרי גנך" ועברה בצדק לשלב הבא, ולנו נותר רק לתהות לאן נעלמה הגיטרה שאיתה מורן התיישבה כשרצתה להתחיל לשיר. עם מה שאבא שלה עשה לתקציב של "פעמוני היובל", יש לנו רעיון לא רע איפה להתחיל לחפש.
מורן שמואלי עלתה לשיר עם גיטרה, ואז הגיטרה נעלמה. עזרו ילדים לג'קי למצוא את הגיטרה
על המקוריות. אחת התופעות הבולטות של העונה היא אפקט הג'קו, שגורם לאינפלציה מחרידה בכמות השירים המקוריים שאותם אנחנו נאלצים לסבול. כל אוויל משריש חושב שהוא יכול לשחזר את "נרדם על החולות", שאולי איננו פסגת המוסיקה העברית לדורותיה, אבל לפחות הוא לא הלהיט הפוטנציאלי שנאלצנו לסבול לאורך כל הפרק, "את מקנאה", מאת אחד, ישראל בלו, שהוא הספר של אחד המתמודדים, רימון ג'ימי (כן, זו הפעם האחרונה שבה תצטרכו לשמוע את השמות האלה). יצירת המופת האוונגארדית הזו (הנה, למדנו מילה ממרגול) הצטרפה ל"גן האמונה" המאוס כבר עכשיו, והשיא הגיעה עם שולה מלכא מיבנה, מורה לחינוך מיוחד ולשירה שצריכה כנראה לחנך את עצמה לאור הזוועה שהיא הכריחה אותנו לשמוע, משהו לא ברור על ימים מאושרים וסוף הקיץ החמים.
סיפור בהמשכים: (1) שולה מלכא מזמרת. (2) צביקה חושב על הרעיון המבריק. (3) חגיגה
יש משהו אירוני בכך שכל "שיר מקורי" מוביל לבדיחה הכי לא מקורית של "כוכב נולד", שחוזרת על עצמה פעם בארבע דקות בערך. הבעיה העיקרית היא כמובן לא ב"יוצרים"עצמם, אלא בצביקה הדר, שעבורו אין דבר מצחיק יותר מ"שיר מקורי". צביקה מכריח מיד את כל השופטים לשיר יחד איתו, אם אפשר בליווי ענטוזים של מרגול, צביקה פיק על הפסנתר, וחיקויים של המבטא של המאסטרו (לא ידעתם? הוא פולני ויש לו ר' מתגלגלת!). וכאילו כדי לשכנע את כולנו שהתאבדות המונית היא הפתרון, כל שיר מקורי כזה מלווה בהכרח גם במחרוזת של כל השירים המקוריים שקדמו לו, כולל "כל דבר" ו"גן האמונה" הבלתי נמנעים בהשמעה ה-317 וה-927 שלהם, בהתאמה. אם יספרו את כמות הזמן מתוך "כוכב נולד 5" שהוקדשה עד כה לאודישנים לעומת כמות הזמן שהוקדשה לשופטים שרים ומשכנעים את עצמם שהם נורא מצחיקים, צפויות תוצאות מפתיעות הרבה יותר מה"ההפתעה" שתחוו בפעם הבאה שבה צביקה יתחיל לשיר. די!
מחרוזת מרגשת נוספת של שירי שופטים. צפויים רק עוד שמונים אלף עד סיום האודישנים
כלוב הברזל. מרינה חנקין-סלקוב מנתניה פספסה את העונה של "נולד לרקוד" אז היא הגיעה ל"כוכב נולד" במקום, רק בלי להחליף את האודישן. לשיר אמנם אין לה מושג, אבל בכל מה שנוגע לריקוד, כל מה שהיה חסר בביצוע שלה ל"לגור איתו" היה הכלוב מסביבה. אבל תגידו מה שתגידו: למרינה אולי אין מודעות עצמית, ואולי היא לא הבחורה המבריקה ביותר שדרכה על פני הפלנטה, אבל לפחות בדבר אחד אי אפשר לפקפק: היא שפויה. אחרי שהיא סיפרה שזכתה בזוג כרטיסים לאילת כשרקדה במועדון רוסי (תום זכה פעם בכרטיס לאילת כדי שלא ירקוד במועדון רוסי, או בכלל), צביקה הדר דרש ממנה להחליט עם מי מבין צוות השופטים היא הייתה רוצה לנסוע. בחירתה ביוני בלוך היכתה את צביקה פיק בהלם הכי גדול מאז שגילה ששירה מנור היא בעצם גבר. את הפרצוף המכורכם שלו אפילו דוד דביר יתקשה לשחזר.
מרינה חנקין-סלקוב מגיעה לתוכנית הלא נכונה. שתלמד מיוליה ותנקע קרסול
אם תדקרו אותנו – לא ניזוב דם? פרס ספיר לספרות של השבוע הולך לאליקו נוזר המקשיש מכפר סבא, שהצליח באודישן אחד לספק גם את התובנה הפילוסופית המבריקה של העונה ("מה שאני רוצה להיות, אני רוצה להיות יותר ממה שאני לא יכול להיות כאילו"), גם את הווריאציה המעניינת ביותר על "הסוחר מוונציה" ("בגלל שצביקה הדר וצביקה פיק אשכנזים, זה לא הופך אותי שאני גם אשכנזי. שרתי מזרחית, מה, לא מגיע לי לעלות לשיר? אני בן אדם, יש לי לב"), וגם את החריזה המוצלחת ביותר מאז "לחלום זה אפשרי/ לנסות זה אפשרי" ("מגיע לי צ'אנס/ ואני חושב שבאמת מגיע לי צ'אנס/ אז אולי באמת מגיע לי צ'אנס/ אני חושב באמת שייתנו לי צ'אנס". אמן.
אליקו נוזר במונולוג שייקספירי מרגש. אם יצבטו אותו הוא יצטבט
סול סיסטר. משפחת גוריאלשוילי עשתה קאמבק עם סיון, אחותו הקטנה של מישל. כולנו חיכינו לרגע הזה – כלומר, כל אלה שאהבו את מישל; כלומר, לא ש., שחששה שהנערה אוחזת ביכולותיו של אחיה הגדול לפוצץ רמקולים ולהרוג עציצים בעזרת הדף. למרבה ההפתעה הנערה חיננית למדי. כלומר, לא נראית אחותו של מישל. כלומר, לא גרוזינית שמנה, ואפילו לא זמרת רעה, אם כי בדומה לאחיה, נראה שהיא יודעת לשיר רק ברג'יסטר אחד: חזק.
צדי וגל אמרו לסיון שהיא לא מספיק טובה, אבל אז הראו את האיש הזה מחכה בחוץ:
ובאורח פלא מרגול הודיעה פתאום שמדובר ב"זמרת פצץ", וגם צביקה פיק ויוני בלוך נתנו לה כרטיס לשלב הבא. בשבוע הבא: אחות של מירילא.
סיון גוריאלשוילי על ההצגות של מישל. הציב, הציב
פדים ופיפים. אחרי סיון גוריאלשוילי הגיעה סיון עם שם מאיים פחות, וייסמן, והפתיעה עם יצירה (?) מקורית עם מילים שובביות בעלות אופי מיני, כולל העוויות פנים אורגזמטיות בשורה "היא התענגה, גה גה גה" ומבט מצועף ב"עכשיו הוא נשאר לבד, עושה ב... זה לא נחמד לענג את עצמך" (צדי צרפתי ביקש להעביר את מחאתו, זה דווקא נחמד מאוד).
סיון וייסמן בקלטת הדרכה לאוננות, כולל המחזה. בשבוע הבא: צדי מדגים 69
וייסמן הזכירה בעיקר את איה כורם. כלומר קרן פלס. כלומר מירי מסיקה. כלומר דברים לא נעימים – אבל השילוב של מיניות ואינפנטיליות הקסים מאוד את אוחובסקי, כזכור האיש שהתלהב גם מ"פינג פונג" ודאג לשלוח אותם לאירוויזיון. צדי לעומתו הודיע לוייסמן שהיא מזכירה לו את חווה בתחילת דרכה, ווייסמן הביטה בו בתדהמה ושאלה "את מי?", ממש כמונו. "את חווה'לה אלברשטיין, כמובן", מיהר אוחובסקי להציל את המצב, וויסמן ניסתה להיראות כאילו יש לה מושג במי מדובר: "אה, חווה'לה". אוח, הדור שלא ידע את מוטי פליישר...
בעיני מרגול כל הקנונייה האשכנזית הזאת לא מצאה חן, והיא סיכמה במבט של מי שעומדת להקיא: "אני שונאת שירי פדאם פדאם פדאם, לא אוהבת פדאם, פדים, פיפים". לא נורא, אנחנו לא אוהבים ציגנים ציגנים בים בם בום.
צדי חוזר למנהרת הזמן, סיון וייסמן מנסה להיזכר אם חווה'לה הייתה חברה של דאג או של טוני
נישה. אם יש משהו שיותר מעצבן מאנשים שמגיעים ל"כוכב נולד" ונשמעים כמו כל אחד אחר, זה אנשים שמגיעים ל"כוכב נולד" וחושבים שהם מיוחדג'ים. מרינה מקסימיליאן בלומין בת ה-19 היא בדיוק מהז'אנר הזה. "הדברים שאני עושה הם לא במיינסטרים", היא הסבירה. כן, "כוכב נולד" למשל. מישהו צריך להגיד למרינה שזה שהיא שרה שירים מ"פיטר פן" וקנתה קסילופון בשלושים שקל מצעצועי שמוליק לא אומר שהיא לא במיינסטרים, זה אומר שהיא מתלהבת. מי שהולך ל"כוכב נולד" הוא לא יותר מזמר אמצע הדרך במקרה הטוב, ולמרות חיבתה המוצהרת של מרינה לשוליים, אם היא הייתה קצת יותר אמצע הדרך היא הייתה נדרסת, וזה לא היה הפסד גדול לעולם המוסיקה.
בזמן שמרינה שרה מרגול נראתה על סף התאבדות, וכשנתנו לה סוף סוף לדבר היא התגלתה כציגנית אמיתית והאשימה אותה בשירת בום בום ובים בים. גם אוחובסקי לא התלהב, אבל צדי ושני הצביקים העבירו אותה לשלב הבא, למרבה הזוועה. צפויה שנה קשה.
מרינה מקסימיליאן בלומין מסבירה שהיא מיוחדג'ת, מרגול לא מתלהבת
וכרגיל, תמונה ייצוגית לסיום.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
