הפעם מתחילים כאן, כדי שתוכלו להמשיך להתלונן שאין לכם מושג את מי לקרוא ראשון. הפוסט הזה מסכם את תוכנית האודישנים של יום חמישי, ומכאן אתם מוזמנים לעבור לתום, שאצלו מסוכמת התוכנית של יום שישי (אנחנו יודעים שאתם לא קוראים את החלק הזה, אבל בכל זאת, כדי שלא רק צביקה הדר יחזור על משפטים כמו תוכי, נזכיר שאנחנו כותבים את כל הפוסטים במשותף; מה שמופיע כאן לא בהכרח נכתב על ידי כהן, ומה שמופיע אצל תום לא בהכרח נכתב על ידי תום. חשבנו שזה לא כל כך מסובך להבין, אבל לאור חלק מהתגובות כנראה טעינו).
הסיכום של תוכנית יום שבת יתפרסם במהלך 24 השעות הקרובות, כדי שיהיה למה לחכות, או לפחות מספיק זמן לברוח מהארץ. תיהנו.
הנוסחה של "כוכב נולד" עובדת על העיקרון הגורס כי אם זה מקולקל, אבל הציבור מטומטם וממשיך לצפות, אין שום סיבה לשנות שום דבר. וכך, גם תוכנית האודישנים השלישית כללה בדיוק את אותן מחרוזות מטרידות, מונטאז'ים מעיקים, דאחקות דלוחות וקלישאות נדושות שאליהן התרגלנו כבר מזמן. למען האמת, אין לנו כבר הרבה מה לכתוב על זה. גם ככה זה מרחב וירטואלי שמתבזבז לשווא. בקצב הזה לא תהיה עונה שישית, ולא בטוח שזה רעיון רע כל כך.
בתחילת התוכנית למדנו ש-70 מתמודדים כבר נבחרו, למרות שאנחנו ראינו עד היום בערך שלושה. 70 המתמודדים האלמונים יגיעו לבחינות לנבחרת הסופית, שם יצומצמו ל-18, גיב אור טייק שתיים-שלוש אתיופיות של הרגע האחרון שמרגול לא יכולה בלעדיהן, סיפורים אנושיים מרגשים שנותנים לצביקה הדר כוח, וסתם אנשים שיגידו להם שהם הודחו ואז יחזירו אותם לנבחרת בדקה ה-93, כדי שתהיה דרמה.
התוכנית התחילה עם פלאשבק לימי המלחמה העליזים בקרית שמונה, שבה "כוכב נולד" לקחה חלק משמעותי, בעיקר עם תוכניות שבוטלו, קיזוזים בשכר של העובדים והכרזות מיליטריסטיות פתטיות של צביקה הדר. מאחר שוועדת וינוגרד התעסקה בקטנות ושכחה לבחון את השאלות החשובות באמת, כמו איפה היה צביקה פיק כשחברי הצוות עלו לצפון והאם המבטים המבועתים של צדי צרפתי לא גרמו לפאניקה בציבור ורוממו את רוחו של נסראללה, לא ניתן עד היום דין וחשבון מסודר על עלילות "כוכב נולד" במלחמה. אבל אל דאגה, גם אנחנו לא ניתן דין וחשבון כזה, כי יש אודישנים חדשים וזה הרבה יותר חשוב. הצפון שוב פורח, כפי שצביקה התפייט לו, ולנו נותר רק להצטער על כך שבכל מאגרי התחמושת לא נותר איזה טיל אחד קטן שיפגע איפה שצריך.
לפעמים חלומות מתגשמים. לא במקרה הזה
חן אין דה בוקס. את תוכנית האודישנים ה-78 פתח חן צימרמן מגבעת שמואל עם ביט בוקס אנושי. צביקה הדר הוכיח שבהפקה עוקבים טוב טוב אחר האחות הקטנה מארה"ב והודיע לו ש"באמריקה היית מגיע לגמר", רמז בעובי מישל גוריאלשוילי לבלייק לואיס, שחמס את מקומה של מלינדה דוליטל בגמר "אמריקן איידול". צימרמן הודיע שהוא ישיר "משהו שונה", ומיד פצח כמצופה ב"שיר חייל" של נסיך האוונגארד, שלמה ארצי, כולל שיבוש מביך של המילים ("בובי מקגי" של ג'ניס ג'ופלין הפך אצלו משום מה ל"בוב מקגיל"). באמצע השיר צימרמן זנח את המקור כדי לעבור לביט בוקסינג סביר בהחלט, מה שלא עזר לו לצלוח את השופטים אבל הוביל את צביקה הדר לתפור לו מיד הופעת אורח שאותה אנחנו כבר יכולים לדמיין: ביט בוקס מרגש של "את מקנאה", עם צוות מלווה הכולל את רימון ג'ימי, הספר שלו, משפחת גוריאלשוילי המורחבת ומאיר המסתורי בקאמבק מיתולוגי (אז הבטחנו שזו הפעם האחרונה שאתם שומעים את השמות האלה, אז מה?). כהן חשבה שצריך היה להעביר את חן לפחות בשלב הראשון, כי היא אמנם לא משתגעת על הבים בם בום הזה, אבל יכול היה להיות נחמד להכניס מישהו שהקהל אולי יאהב, אפילו אם הוא לא כוס התה-עם-הל של מרגול. תום נותר אדיש והתחיל לספור את מספר השבועות שיש עד לסיום העונה. הוא נשבר ב"המון".
חן צימרמן. יצטרף להופעות אורח בלתי נשכחות כמו ההוא מפוקימון
על צביעות ורגישות. שרון מורדוך לא כתבה את הגיל שלה בטופס ההרשמה,מתוך תקווה שככה היא תצליח לבלבל את השופטים שיחשבו שהיא בת 17 למרות הקמטים ושערות השיבה. מהפריים הראשון היה נראה ששרון הולכת להתחיל לבכות, מה שאכן קרה כמה דקות אל תוך האודישן, אחרי שהשופטים הפליאו בה את מכותיהם. אוחובסקי הסביר לה שיש לה "יותר מניירות ממה שאת מסוגלת להחזיק", צדי אמר ש"זה לא עושה לי את זה", מרגול (בהבעת אושר אדירה נסוכה על פניה) הכריזה ש"את דוגמה קלאסית לאודישן רע", וצביקה פיק הסתפק ב"זה לא זה עדיין" (אבל לא נורא, שרון רק בת 32. יכול להיות שבעוד כמה שנים היא תוכל להתחרות מול ילנה גרישקוב במסלול ה-60 פלוס). אחרי שלל התשבחות האלה, צביקה פיק עוד הרהיב עוז לשאול בהיתממות "למה את בוכה?", ונענה בתשובתו המבריקה של צביקה הדר, "כי היא מתרגשת", ובדברי התוכחה של מרגול (שכידוע בוכה רק כשהיא רואה עיוורים מזמרים): "היא רגישה מאוד".
מימין: מרגול מרגשת. משמאל: מורדוך מתרגשת
אחרי הדמעות, מורדוך פתחה במונולוג נרגש (טוב, היא רגישה מאוד) על זה שהיא מוכשרת אבל זקנה ושמנה, וזה הוביל מיד לתגובות מתחסדות של צוות השופטים, כשצביקה הדר מודיע ש"הרבה פעמים מתייחסים ל'כוכב נולד' כאילו זה הקביעה אם את מוכשרת או לא... אני אומר לך, ממש לא" – כי כידוע, התוכנית מנסה לאתר דווקא זמרים קקה. אחר כך הוא גם ניסה לשכנע את מורדוך ש"זה לא קשור לגיל" ו"זה לא קשור למראה" (מרגול הוסיפה "בכלל לא" פעמיים) – ובאמת כולנו רגילים למצוא ב"כוכב נולד" סבתות בנות שבעים עם חטוטרת וכוויות שבעים אחוז על הפנים, ולא את שירי מימון ואלון ליטבק.
בסך הכל שנינו לא התעלפנו על השירה של מורדוך, אבל אין ספק שהעבירו אודישנים הרבה יותר מעפנים ממנה. אז אולי היא באמת קצת מבוגרת מדי (32, אללי) ושמנה מדי (48), ואולי היא לא ממש מתאימה לפורמט, אבל אולי אפשר לפעמים גם להגמיש קצת את הפורמט, או לפחות להפסיק עם מפגני ההתחסדות הצבועים הטוענים שאין קשר בין היופי והגיל לחוות הדעת של השופטים, במיוחד כשאלה טורחים להודיע לכל מתמודדת שנייה כמה שהיא יפה. מצד שני, אז כולם ירגישו הרבה פחות נאורים.
האחיות רייז, טייק טו. האנטגוניזם שנוצר אצל שנינו לאחיות ליעד ואורטל שרון היה מיידי, כי בגללן נאלצנו לקבל פלאשבקים לאחים אבזירוב וצנחני. כן, בהפקה עדיין נרעשים לחלוטין מהתופעה הביולוגית המשונה הזו שמתרחשת לפעמים, שבה יוצאים לאותם בני זוג שני ילדים. זה נקרא "אחים", זה קורה במשפחות הכי טובות, ורוב האנשים כבר לא מתלהבים מזה. אפילו למרגול יש אחת, היא עיוורת.
האחיות שרון הודיעו שהן לקחו שיר של מריה קארי ותרגמו אותו לעברית, מה שסחט ממרגול אנחת התפעלות על הכישרון יוצא הדופן ("זה יפה"). למרות הניסיון להשוות את האחיות לאבזירובים ולצנחנים, מי שהן באמת מזכירות זה את האחיות רייז, עוד צמד מזעזע ממוקדמות העונה השלישית שעדיין מעורר בתום צמרמורת לא נעימה בכל פעם שבה הוא שומע את "זכיתי לאהוב" של עברי לידר. המופע של האחיות מתבסס על העיקרון העומד מאחורי שירה בציבור, לפיו כשיש יותר מזמר אחד, הזיופים של כולם מתקזזים ונוצר הרושם שכולם יודעים לשיר. בשביל צדי זה הספיק כדי לומר משהו משונה על ה"הרמוניה הקולית" שלהן, בדיוק אותה שטות שהוא אמר לאחיות רייז בזמנו, אגב. אוחובסקי, לעומתו, מגיב לבחורות דתיות בערך כמו ששאר השופטים מגיבים לערבים: מבחינתו יש משהו מפתיע ומגניב בכך שהוא מחבב אותן, ולכן הוא כמובן עט על המציאה. היציאה שלו לפיה בביצוע הסופר-שמרני של האחיות היה משהו "מתוחכם" הייתה אחת מהמביכות של השנה.
אוחובסקי מקשקש. ואל תשאלו איזה רבדים מסתתרים ב"את מקנאה"
צדי הציע לקרוא לאחיות "דה שרון שוועסטערז", עוד עדות לכך שטרם יצא מהשטעטל הבולגרי שבו נולד, וכן, אנחנו יודעים שזה אוקסימורון. אחת מהאחיות, אגב, דומה שתי טיפות מים לריקי לייק, וזו הייתה הפעם היחידה שמישהי מהן גרמה לעניין כלשהו אצל כהן. כהן אוהבת את ריקי לייק.
מימין: האחיות שרון. משמאל: האחיות רייז. התאומות דמארי יחכו לאודישנים של השנה הבאה
מחווה ל"בלייזר". נבחנים שצריך להרוג (1): כאלה שיוצאים אחרי האודישן ועובדים על אמא\אבא שהם לא עברו, ואז שולפים את הכובע בשובבות.
אהההההה... פספסתם! הומור משובח מבית היוצר של מתמודדי "כוכב נולד"
העולם, קצת אחר כך. את האחיות שרון העבירו כנראה רק כי ההפקה מנסה לסדר אחת מהן ללירון גרוסמן, בחור מפוזר שיער ששר על זה שהוא אוהב דוסיות ועבר גם הוא לשלב הבא, כי למישהו – כנראה צדי – זה נראה מגניב. נקווה שהשידעך יתממש לפני הכניסה לנבחרת, כדי שלא נצטרך לסבול מבטים מצועפים סטייל עמרי רוטברד-שיר ביטון גם שם.
לירון גרוסמן בשיר הכמיהה החתרני שלו. אנין ומתוחכם
סטאר בורן, בורן סטאר. נתנאל מקבילי הודיע שאת השירים שלו צריך לשיר על הר הבית, קרוב לוודאי כצעד ראשון לפני פיצוץ המסגדים (לא צריך דינמיט, הקול שלו יספיק). אחרי אודישן מוזר שהוכיח את מה שתמיד חשדנו, שרוב התמהונים שנראים ומתנהגים כמו יהודה סעדו לא שרים כמו יהודה סעדו, מקבילי הביא נאום לועזי משונה שכלל את השורות: "סאמטיימס יו האב וואט יו ניד, סאמטיימיס יו דונט האב וואט יו ניד. סאמטיימס יו דונט האב וואט יו ניד, באט יו וואנט טו האב וואט יו דונט וואנט איט". מרגול מיד נרשמה אצלו לשיעורים, והאחיות שרון הציעו לתרגם את זה לעברית.
נתנאל מקבילי מאיים (מימין) ומתפייט (משמאל). הוואקף נכנס לכוננות
לכישה ג'ונס. "השנה החלטנו ללוות חלק מהמתמודדים בדרכם לאודישן", הבריק צביקה הדר, כי באמת רעיון כה חדשני לא ראינו אף פעם בעונות הקודמות (חכו ותראו, במהלך העונה צביקה מבשל לנו עוד רעיון מטורף: ביקור אצל משפחות המתמודדים!). המתמודדת שאותה החליטו ללוות הייתה מיקה לכיש, קיבוצניקית חמודה, נעימה וחייכנית בת 16 וחצי, כי זה הרי לא קשור לגיל ולא קשור למראה. בשביל לשכנע אותנו שבאמת ליוו אותה בדרך לאודישנים ולא סתם באו לצלם אותה בקיבוץ חודש אחרי שהיא התקבלה חשבו מפיקי התוכנית על עוד רעיון מדהים: לבקש ממיקה ללבוש אותה חולצה! ואותה שרשרת!
מיקה לכיש לפני האודישן (מימין) ובמהלכו. חבל ששכחו לבקש ממנה ללבוש גם אותה חזייה
כקהל צפוי ופראייר, שנינו נשבינו מיד בקסמה של מיקה. בדרך כלל אנחנו לא משתגעים על בחורות מהזן המתוק מדי, שהן גם יפות וגם נהיות פסיכולוגיות ילדים ומתחתנות עם טייס, אבל לא צריך יותר מעריכה מגמתית, צילומים במשתלה וכמה צלילים נעימים כדי לשנות את דעתנו. גם הבחירה ב"שיר על הארץ" של נורית גלרון הייתה מתוקה מדי אבל נו, איך אפשר להגיד לא לצרור הנמשים החמוד הזה? שתעבור הלאה ורק תיזהר לא לטבוע בים הסכרין שינסו להשיט אותה בתוכו.
הישיבה בוחער של ש. שמועות אומרות שנועם יעקובסון לא עבר לנבחרת (טוב, הוא בן 31, וזה לא קשור לגיל), אבל כהן, נאמנה כחתולת ביבים ורגילה להיות היחידה שמסמסת בהיסטריה ללירון לב וכשהוא עף לעבור למויאל בלי להניד עפעף, לא תיתן לזה להפריע לה. בשבילה, התרגום שלו ל"הללויה" של ליאונרד כהן היה רב קסם, והקול שלו היה כובש וחם וסקסי. לדעתה זה היה האודישן הטוב ביותר של העונה, וזה לא קשור למראה. תום חושב שעם השיר הזה קשה לפספס לא משנה מה עושים איתו, והוא מעדיף להמתין ולראות מה יילד יום, אבל מסכים שזה היה מהאודישנים היותר מבטיחים שזכינו לשמוע. צדי התלהב גם הוא וחילק את אחת מהמחמאות הביזאריות שלו, "הוא לא נובח". באמת מזל. אנחנו מקווים שהוא גם לא נושך, ושאם כן, זה את האחיות הנכונות.
מימין: נועם יעקובסון אינו נובחַ. משמאל: צדי צרפתי אינו נושחַ.
מתחת להר הגעש. בשלב הזה השופטים החליטו שהראו לנו מספיק אנשים ששרים, ואנחנו עוד עלולים להתבלבל ולחשוב שזו תוכנית לזמרים, רחמנא ליצלן, ולא תוכנית דאחקות שופטים ברמת הגולן. לפיכך עברנו מיד לדאחקות שופטים ברמת הגולן – וריאציה מטומטמת של "נשיונל ג'יאוגרפיק" שאילצה אותנו לשמוע את מרגול, בתפקיד כונפת סלעים מצויצת, מדברת אנגלית (טקסט השיא: "Because approximately in about five minutes the laba will be explode" (כך במקור, כולל הדגש ב"לבּה").
כל הסאגה הטרחנית הזאת הייתה בשביל מתמודדת אחת שעברה, מעיין טל, אחותו של אחד האודישנרים המקצועיים שמופיעים כל עונה, ודווקא חמודונת עם ראסטות שאפילו יודעת לשיר. לא נורא, בטח יעיפו אותה בשלב הבא.
מימין: מרגול מתארת אורגזמה. משמאל: מעיין טל מתארת אורגזמה
חוויה מתקנת. מאור תיתון לא התכונן לאודישנים הקודמים כמו שציפו ממנו, כלומר כמו לבחינות לשכה, מה שהעליב נורא את השופטים וגרם להם לצרוח עליו. בעקבות הטראומה, לאודישנים השנה מאור למד את כל השירים שהיו אי פעם ב"כוכב נולד", כולל "אמא, תביאי לי עוף עם צ'יפס" ויותר גרוע, "מחשבות". זה הספיק כדי לעבור, לא לפני שצביקה פיק רצה לא לקבל אותו והמליץ לו לחזור שוב בשנה הבאה, כי כידוע לאנשים אין מה לעשות בחיים חוץ מלחזור להיות מושפלים שנה אחר שנה. את הזובור שהשופטים עשו לו מאור סיכם במילים ההולמות ביותר: "בא לי לבכות". גם לנו.
מאור תיתון מסכם את העונה של "כוכב נולד"
פֶטיש. כהן פיתחה לאחרונה משיכה מינית בלתי מוסברת ליוני בלוך, תוך התעלמות ראויה לציון מהש' השורקת שלו. לצערה, כשהוא אומר את המשפט המאתגר "שבמקום לעשות את שיר האודישנים של השנה, שהוא יעשה את את שיר האודישנים של שנה שעברה", היא מיד מדמיינת אותם במיטה ואותו צועק בלהט "ש! ש! ש!" ויורק לה על הציצים. בע.
יוני בלוך בממלכת הש'. לקוראים מומלץ לא להתקרב יותר מדי למסך
כמו בלדה. על פי המבטים המבוישים ששלומי בראל העביר עם אוחובסקי, נראה שהשניים טיפסו את הר ברוקבק ביחד כמה פעמים. שלומי, עוד אחד שנכשל בשנה שעברה והגיע לנסות את מזלו שוב, הביא הפעם ביצוע אקוסטי מתוק להפליא ל"אני לא יכולה בלעדיך", שגם מילא את פונקציית החנופה לצביקה פיק. הוא עבר למרות הביקורת של מרגול, שהפגינה פתיחות מחשבתית ראויה לציון כשהודיעה שזה "לחן כל כך יפה שאסור לגעת בו, זה בלדה וזהו". אכן, בלדה, בייחוד בביצוע של דנה עם מכונות התופים ו-84 הסינתסייזרים. מרגול גם אמרה משהו לא ברור על פיציקטואים, אבל לפחות שלומי לא הזכיר לה את שאדיי, שזה כבר שיפור.
האמת היא ששלומי נשמע די מוכשר, ואין לנו שום דבר נגדו, אבל יש משהו מדאיג בכך ששלושת רבעי מהנבחנים השנה הם כאלה שלא עברו בשנים קודמות, כי או שזה אומר שהרמה השנה יותר נמוכה, או שזה אומר שלשופטים אין מושג וההחלטות שלהם מקריות לגמרי. וכשחושבים על זה, אין שום סיבה ששתי האפשרויות הללו גם יחד לא יהיו נכונות.
מימין: מרגול על הקלאסיקה שאסור לגעת בה. משמאל: שלומי בראל מחלק הוראות לאוחובסקי
ומכאן אתם מוזמנים לעבור לתום, להמשך. לא תתחרטו, יש מחאה פוליטית בסוף.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
