שעת הש.

הנה הנה פוסט לא על כוכב.

 לאור הדרישה בתגובות אתם בטח מתים מסקרנות לדעת מה קורה איתי, לאיזו הרפתקאה מטורפת נקלעתי לאחרונה, מה חדש בחיים המשוגעים האלה שלי.

אז ככה – אחרי שגיליתי שאמי האמיתית עדיין בחיים, נסעתי לפגוש אותה לראשונה בטריילר פארק שבעיירה גיזמו. סיפרתי לה שהגוף שלי מרפא את עצמו ואז היא הוציאה אש מהיד. איזה באסה שפיטר פטרלי דוד שלי ועכשיו אנחנו לא יכולים להזדיין.

או-

חיי עדיין עבשים כפיתה קלה. הארועים המרגשים שפקדו אותי כללו את הגילוי של הירו נאקומורה בהופעת אורח בסטודיו 60 בתפקיד עצמו, ואת דוקטור הו בהירוז בתפקיד עם זקן. חוץ מזה גם יש לי חולצה חדשה, נעליים גם, מצלמה שהספקתי כבר לאבד, הייתי ב"שודדי הקאריביים" וב"שמש", אולי אני קוקס והחתולימים נצטרך לעבור דירה שוב, והבלתי נמנע-  ידה ידה ידה סקס.

בין הלימודים שהתחדשו להם במרץ (היום התכוונתי להבריז ואז קיבלתי סמס שהשיעור מבוטל! קארמה, אני אומרת לכם), העבודה שלא נגמרת, וחדר כושר שלוש ארבע פעמים בשבוע, עדיין הספקתי להזמין יס מקס. מאז עבר בסך הכל שבוע, אבל אני כבר בן אדם טוב יותר.

המקס אוגר בתוכו את כל שלוש מאות התכניות שאני פשוט מוכרחה לעקוב אחריהן, ואני יכולה לצפות בהן בכל שעה שבא לי! כן, אני מתעוררת בארבע בבוקר ומשעמם לי? אני כבר לא צריכה להסתפק ב"ימי חיינו" בסטראז שלוש, הו לא, אני רואה "מגרש ביתי" שהקלטתי מבעוד מועד. וגם הדבר הזה שהמציאו כשלא היה מה לראות בטלוויזיה, איך קראו לזה? ספרים, גם זה אני כבר לא צריכה.

אבל אליה וקוץ בה. בעקבות הצפייה המוגברת שהמקס מעניק לי, אני יכולה כבר לומר בבטחון מלא שאני לא רואה טוב. ככה זה, השקעתי בניתוח לייזר, סבלתי, שילמתי עשרת אלפים שקלים, וכל זה בשביל מה? בשביל להפוך שש שנים אחרי זה לאחותה של מרגול? (כוסומו. סליחה. נשברתי).

בינתיים אני מתעלמת מהנושא באלגנטיות, כי כשאני מקרבת את המיטה לטלוויזיה וממצמצת ממש חזק אני יכולה לקלוט שברירי תרגום.

זהו, אני הולכת לראות חסין מוות.

שלכם,

עסוקה ומציקה

ש.