שעת הש.

התוכנית נפתחה בתזכורת ארוכה לתוכנית הקודמת, שהייתה בדיוק יממה לפני כן, וכזו שרוב האנשים יעדיפו לשכוח. שעתיים וחצי אחר כך עלתה נבחרת הערב לשירת ההימנון והיינו בטוחים שזהו, הנה זה בא סוף סוף. תום הכין פוקפורן, ש. ערבבה לו סם אונס בקולה, והחתולים הניפו שלטי בועז מעודה. אבל לא, עדיין לא, ב"כוכב" החליטו להראות לנו איך זה לחכות המון זמן למשהו שמאוד רוצים.

כששנינו קיבלנו את המייל מטוויסטד, אחרי שווידאנו שהם לא מציעים לנו איזו טבעת זין איכותית אלא סתם שמעון פרס מונפש ששר את שיר האודישנים, עשינו מה שכל אדם בר דעת היה עושה: בעטנו אותו היישר לסל המחזור. זה מה שעושים עם דואר זבל, מוחקים. בקשת, לעומת זאת, הפכו את הספאם התמוה הזה מבדיחה דלוחה על שמעון פרס ל"מחווה" לנשיא החדש שהוא "אחלה" ו"סוף סוף גאווה". כן, עכשיו באמת פרס יכול למות בשקט, כי עד שטוביה צפיר מחקה אותך בפעם המיליון, לא באמת השגת שום דבר. אם תרצו, אפשר בהחלט לראות בזה סיכום של העונה כולה עד כה: עונה של ספאם, של שאריות ושל "את מקנאה". החדשות הטובות הן שמכאן אפשר רק להשתפר.

שמעון פרס בווידוי חושפני. יש לזה יתרונות, אתם יודעים

 אליסה שפרגה, "בצער לא רב, ביגון לא קודר" (ריקי גל)

אליסה לקחה אותנו לבית שלה בנתיבות, שזה הסלאמז של קרית גת, והראתה לנו איך מכינים סלט (וזה אחרי שמרים טוקאן לימדה אותנו מה זאת כנסייה; אנחנו לא מפסיקים להחכים מהתוכנית הזאת!). חוץ מזה למדנו שלמרות העיוותים של צביקה הדר (שְפֶּרְגָה, שְפָּרְגָה), לאליסה קוראים בכלל שְפָּרָגָה. כצעד ראשון זה חיובי: עכשיו הגיע הזמן להחליט גם אם קוראים לה אליסה או אליסיה, ולהסביר למה בקרדיטים בסיום היא בכלל שְפָּרָנְגָה,על משקל סרנגה.

אליסה או אליסיה? לאליסיה סילברסטון פתרונים

ש. כהן: קודם כל זה טוב שאליסה עברה מחומוס לסלטים, אבל כדאי לה לזכור שבצנוברים יש מעל 50 אחוזי שומן. מעבר לכך אליסה מקסימה, ולמרות התספורת הדרוזית והבגדים שנגנבו מצביקה פיק היא הייתה נהדרת. הביצוע היה מצוין והקול של אליסיה הזכיר את הימים הטובים של ריקי גל, שזה מזמן. באליסה יש משהו קצת נחבא, אבל אני מקווה שבמהלך העונה היא תתבלט ותגיע רחוק.

תום: אליסה באמת חמודה מאוד, למרות שהיא הייתה הרבה יותר חמודה באודישנים ולפני שהיא החליטה שהיא רוצה להיראות כמו מיה דגן. אני לא משתגע על השיר הזה, אבל לא קל לשיר אותו ואליסה החזיקה אותו יפה, כולל מובים לגמרי לא רעים על הרחבה. יש לי הרגשה שאליסה לא מקודמת על ידי התוכנית כמו כמה מתמודדים הרבה פחות מוכשרים, וזה יביא להדחה די מוקדמת שלה, אבל יש בה משהו כובש מאוד, ואני אשמח לטעות.  

אחרי עוד כמה בדיחות "ערב טוב" בלתי מובנות, השופטים החמיאו ברובם לאליסה. אוחובסקי ומרגול התחילו בסוג של כסאח, שאנחנו מקווים מאוד שייגמר עם מכות באחד השבועות הקרובים. עד אז צדי כבר ירצח את המאסטרו, כך שליוני בלוך סוף סוף יתפנה מקום.

מימין: אליסה בתספורת מיה דגן (באמצע). משמאל: מתחרזת עם סרנגה

בועז מעודה, "יד ענוגה" (יוסף שפינדל)

בועז מעודה לקח אותנו למושב אליקים לפגוש את חברותיו הצמריריות, כבשים שעל פי כל העדויות הן ליברליות מאוד. המיצוב של בועז כקאובוי היה סקסי למדי, אבל גרם לזהות המינית שלו להיות אפילו יותר מעורפלת מקודם, וזה לא קל.

תום: קצת קשה לי עם בועז, כי יש לו קול מיוחד אבל השירה שלו לפעמים יפה מאוד ולפעמים מעוררת עקצוצים לא נעימים בגב.זה כנראה עניין של טעם, והוא לא בדיוק הטעם שלי. אני מניח שהוא יצליח לחיות עם זה.

ש. כהן: בועז באמת משונה, אבל הביצוע שלו היה מצוין והקול שלו יפהפה. יש לי תחושה של הפשרה כלפיו. נראה שחוסר הכריזמה שלו מובנה והצופים פשוט צריכים להתרגל. אין ספק שבועז הוא אחד מהמתמודדים המעניינים העונה, נחיה ונראה.

בפינת השיפוט, מרגול הודיעה שהרבה זמן היא לא התענגה ככה מ"קול של יצור אנושי" (איזה קולות היא שומעת בדרך כלל?), אבל שאר השופטים הסכימו שיש בבועז משהו מתוכנת מדי ושאין מספיק רגש בשירה שלו (מרגול ניסתה לטעון שבועז רק בן 20 ולכן אין לו רגש, וצביקה פיק החזיר ב"לשירה יש רגש"; יש רגעים שאדם חכם, אתם יודעים).

מימין: בועז מעודה אוכל. משמאל: לא אוכל

נדב כהן, "אין מוצא" (אדם)

נדב לקח אותנו לבית ספר שלו בנתניה, מקום שלא נראה שהוא מגיע אליו הרבה בימים כתיקונם. בכלל, עם ג'קו, מרגול ונדב, "כוכב נולד" יוצרת את הרושם שהמרחק בין נתניה לווילנה גדול בערך כמו המרחק בין נתניה לווילנה.

ש. כהן: אולי נדב באמת היה צריך להגיע לתוכנית רק בעוד שנתיים. נראה שיש כאן עוד מקרה של אגוזים ושיניים, כי לנדב יש קול מדהים ואין לו שמץ של מושג מה לעשות איתו. הביצוע וההופעה שלו היו לא טובים, ואני אכלתי את הלב ואפילו בכיתי קצת. עכשיו הזמן לגלות שכשנדב נולד אמא שלנו רצתה לקרוא לו אכזבה.

נדב כהן שר (מימין) וצורח (משמאל). אין מוצא

תום: אני מאוד שמח שש. מתחילה להתעשת, כי בינינו הסיפור הזה עם נדב התחיל לעבור את גבולות הטעם הטוב. לנדב יש אולי קול לא רע, אבל מוח זה כבר עניין אחר. בזמן שהוא מדבר אפשר לראות את גלגלי השיניים חורקים בפנים, וכשהוא מנסה לומר משפט בן יותר משתי מילים כל המערכת עושה אובר-היטינג ונדמה שעוד רגע יתחילו ליזול לו ריר מהפה ונזלת מהאף. "אין מוצא" שלו היה כל כך אנמי שלרגע אפשר היה לחשוב שזה בכלל נדב קדמון, והקפיצות הביזאריות בסוף לא שיפרו את המצב. זה מבוי סתום, אכן.

גל אמר שהיה חרא, צדי אמר שהיה רע, צביקה אמר שהיה בסדר, ומרגול סיכמה ב"אמרו עליך דברים טובים ואני מצטרפת!". אחרי זה צביקה הדר אמר לנדב שהספרה שלו תהיה ארבע, וכעבור רבע שעה נדב גם הצליח להרים את מספר האצבעות הנכון. יכול להיות שעד שאתם קוראים את הסיכום הזה הוא אפילו הבין שהוא עדיין בנבחרת.

מימין: נדב כהן במבט אופייני. משמאל: ברגע הניצחון הגדול

מורן קשרו, "חור בלבנה" (רוקפור)

הפרק חסר ההמוגלובין של התוכנית המשיך עם מורן קשרו, הבחורה שלא משנה כמה פעמים הראו אותה וכמה בסדר היא שרה, אף אחד מאיתנו לא הצליח לזכור מי היא, מה היא עושה שם והאם היא לא עפה כבר בעונה 3.

מורן לקחה אותנו לבר שלה, כוך אפלולי ונטול במה שבו היא מופיעה לטענתה. זה הוביל לשאלה הנדהמת "מה זאת אומרת כאן את מופיעה? איפה?", ומורן השיבה בטבעיות "כאן, ממש פה. מזיזים את השולחן, אני מניחה את הסינתי שלי ומופיעה". גם תום נהג להזיז כיסאות בברים ולהתחיל לשיר בברים שונים ברחבי תל אביב, עד שהעיפו אותו מכולם ועכשיו הוא תקוע בבית – אבל לפחות מורן לא קראה לזה "אולפן הקלטות".

ש. כהן: למורן יש כריזמה של חסה, ובניגוד ללימור עמר, שאנשים לא הצביעו לה במכוון, ממורן הם פשוט שכחו. מורן ביקשה "לעשות תיקון" ולשיר שוב את השיר שלה מהאודישנים, הפעם בלי לחלק פקודות למיטלמן. זה לא עבד. למורן יש קול לא רע, אבל נוכחות בימתית בעובי של הגבות שלה, עוד דבר שכדאי לה לעבוד עליו. הביצוע היה משעמם ואפילו מעט צווחני.

תום: מי?

אף אחד מהשופטים לא התלהב, אבל מרגול התנצלה עמוקות על זה שהיא לא נפלה מהביצוע. בניגוד לאנשים אחרים, את מורן היה חשוב לה משום מה לא להעליב. אולי הן שכנות.

צביקה פיק המשיך להעליב את צדי, וצדי הרביץ לו וצרח "נמאס לי כבר, די, מספיק!". אם אנחנו המאסטרו, זה בדיוק הזמן לבקש צו הרחקה (אבל זכינו בלוטו, אנחנו לא המאסטרו).

מימין: מורן קשרו מנסה להפנט את הקהל. משמאל: צדי בעוד התקף זעם

אדיר אוחיון, "על גגות תל אביב" (אלונה דניאל)

אדיר לקח אותנו לדוכן הקפה שהוא עובד בו, והפעם הוא אפילו הסכים לחשוף ש"אחת מתחנות הרכבת בארץ" שאותה הוא הזכיר באודישנים היא בסך הכל תחנת השלום בתל אביב, שזה אמנם קרוב לקריה אבל בכל זאת לא הקמ"ג. אדיר סיפק שלל תובנות פילוסופיות בגרוש על הקשר שבין קפה לאמנות, אבל למרבה המזל הוא התפנה די מהר למה שהוא קצת יותר טוב בו, שזה מוסיקה.

ש.כהן: אני לא מתעלפת על אדיר, ואני לא אוהבת אנשים שמדברים על "האמנים החבויים שמאיישים את תחנות הרכבת", על "תחנות ביניים בחיים" ועל זה ש"השירה שלי היא כמו הפוך גדול מלא ברגש". אבל אני מוכרחה להודות שזה היה הביצוע המנצח של שני הערבים. אדיר צריך ללחוץ פחות על הדמיון לתום יורק (או לפחות להוריד שבעה קילו בשביל זה), אבל העיבוד, הקול, הפלצטים, החשמול – היה מעולה. אלונה דניאל אוכלת אבק.

תום: שאני אגיד "אמרתי לכם"? אדיר אוחיון הוא זמר ענק, בליגה אחרת לגמרי מכל שאר המתמודדים ב"כוכב" של השנה, ופוטנציאלית הזמר הכי טוב שיצא מ"כוכב" עד היום. הביצוע המיוסר ומלא העוצמה שלו השבוע ייכנס לפנתיאון של הביצועים הגדולים ביותר בתולדות התוכנית, וצריך רק לקוות שזו לא תהיה התפוצצות חד-פעמית. כמו שזה נראה עכשיו, יש למה לחכות.

את הביצוע הזה אפילו השופטים לא הצליחו להחמיץ. אדיר, לעומת זאת, הצליח כמעט ליפול בירידה מהבמה, אבל זו הייתה הנפילה היחידה שלו בערב הזה.

אדיר אוחיון מציל את "כוכב נולד" משיממון מוחלט. בעבודה שלו קוראים לזה נס

דניאל בן חיים, "האם להיות בך מאוהב?" (אביב גפן)

דניאל בן חיים לקח אותנו למוסך של אבא שלו, שם הוא יפתח כפי הנראה קריירה אם לא ילך לו בתחום המוזיקה. או בקיצור, שם הוא יפתח קריירה.

תום: דניאל מסומן כבר הרבה זמן כמועמד מוביל לגמר, מכל מיני סיבות שהשירה שלו קשורה אליהן כמו שדליק ווליניץ קשור לפורנו לסביות. בעולם שפוי אפשר היה לקוות שהביצוע המשעמם ובחירת השיר הכל כך בנאלית יחזירו אותו לממדים האמיתיים שלו, אבל בעולם שפוי צביקה הדר היה מופיע בערבי סטנד אפ במודיעין עם נתן נתנזון, אז לכו תדעו.

ש.כהן: אם לעשות פרפראזה על צביקה פיק, זו הפעם הראשונה בשנתיים האחרונות שבה תום צודק. הבחירה ב"האם להיות בך מאוהב?" המאוס אכן הייתה משעממת ומבאסת והיוותה אנטי קליימקס לחשמל שנשאר באוויר אחרי אדיר. אני אולי עוד אוכל את הכובע אם דניאל יגיע לגמר, אבל לדעתי הסגנון שלו מתאים לשלוש העונות הראשונות של "כוכב". מאז העונה הקודמת כבר מחפשים משהו אחר, ברוך השם.

השופטים (חוץ מצדי) התלהבו משום מה, במיוחד מרגול עם הפיקסציה שלה לנסיכים מזרחיים, ואוחובסקי עם הפיקסציה שלו למאור פיניה. נו טוב, הם גם אוהבים את לימור עמר. ספיקינג אוף וויץ'...

מימין: דניאל בן חיים הולך לישון.משמאל: מאוכל על ידי מסך פלזמה

לימור עמר, "לא בוכה (יש בזה טעם)" (ורד קלפטר)

לימור לקחה אותנו לחנות הבגדים הנטושה ביותר בתל אביב, נתון לא מפתיע בהתחשב בזה שהיא נוהגת לשיר שם ללקוחות המסכנים. כדאי להזהיר את קוטג' הבוס שבארצות הברית תובעים על דברים כאלה.

"הקול שלי מאוד שונה", הודתה לימור. "או שאוהבים אותו מאוד, או שלא אוהבים אותו בכלל". זה נכון, כמובן, אבל אותו דבר אפשר לומר גם על הקול של איגור ציגנים-בוניבר. או שאוהבים אותו מאוד (אמא ציגנים, אבא ציגנים), או שלא אוהבים אותו בכלל (שאר העולם). השאלה היא מה היחס בין מספר החברים בקבוצה הראשונה לאלה שבקבוצה השנייה, ובמקרה של עמר זה יחס לא טוב.

תום: עמר הודיעה שהיא לא שמעה אף פעם את הביצוע המקורי של השיר, והיא באמת נשמעה כמו מישהי שמנסה לשיר אותו בפעם הראשונה, רק מישהי שהיא גם חירשת ובעלת האוזן המוסיקלית של ואן גוך. את כמות ההתחנחנויות, הפלוקטואציות והצווחות המוזרות שהיא הכניסה לשיר אחד מורן אהרוני (שעמר נעשתה דומה לה באופן חשוד) לא העזה להכניס לעונה שלמה, וכזכור גם מורן לא בדיוק הייתה הפייבוריטית שלי. עמר אמרה שהיא שרה מהלב ושרה מהבטן. אולי הגיע הזמן שהיא תנסה לשיר מהאיברים שמיועדים לכך, כמו הפה. או עוד יותר טוב, שלא תשיר בכלל.

ש. כהן: האמת שאפילו דנה ברגר הדיקט שרה את השיר הזה יותר טוב מעמר. הריסוק שלה הזכיר סקרץ' בתקליטי ויניל, ולא מהסוג הנעים. יש לציין שהעיבוד לשיר היה מצוין (ובאופן כללי העיבודים של "כוכב" מעולים), אבל לימור התעלמה ממנו לחלוטין וריסקה לנו את הצורה. הצילו.

צביקה פיק חזר על מה שהוא אמר למרים טוקאן – "את אחת הטובות כאן, בלה בלה בלה, הייתי יכול לשמוע אותך שרה עוד כמה שירים, בלה בלה בלה". כשזה בא ממנו זה לא ממש אמין. מרגול ציינה שלימור שרה בקריזה. לנו היא רק מביאה את הקריזה, אבל שיהיה. אוחובסקי הוסיף ש"יש בך משהו שאין לאף אחת בארץ", והתכוון כנראה ליכולת להכניס חתולים להלם קטטוני.

מימין: לימור עמר בלוּק מורן אהרוני. משמאל: עדיין, אבל יותר מקרוב

אורן כדורי, "אין כמוה" (רמי קלינשטיין)

אורן כדורי כנראה ילד לא ממש פופולרי, כי מקום הבילוי המועדף עליו הוא בעבודה של אמא שלו, והוא גם מלטף אותה באופן קצת קריפי. חוץ מזה התגלה שכשהוא עומד ליד המתמודדים האחרים, מי שניסו למצב אותו במקור כחתיך הוא בגובה מטר ועשרים. אחרי שהוא התחיל לשיר התגלה שזו הקטנה בבעיות שלו, תרתי משמע.

אורן כדורי במגעים משונים עם אמא. מאז ש. ונדב כהן לא נראה כדבר הזה

ש. כהן: אני מודה שלמרות שצפיתי בתוכנית פעמיים, את הביצוע של אורן ל"אין כמוה" לא צלחתי, ונכנעתי לפיתויי הפאסט פורוורד. אמנם גם את הביצוע המקורי אני לא ממש צולחת, אבל ההופעה של אורן הזכירה לי את ילדותי ואת השעות שבהן הבטתי בכלוב האוגרים הישן שלי בתקווה שהם יצוצו מתוך הנסורת. כלומר, זה היה כמו להביט בנסורת.

אני קצת מרחמת על אורן, אבל בטוחה שמקומו מובטח בסוכנות אימאג' כאחד הטאלנטים הבאים.

תום: יש דברים שאני לעולם לא אצליח להבין. יושב אדם בביתו ביום שבת בערב, רואה תוכנית טלוויזיה, ופתאום צצה במוחו המחשבה: את הדקות הקרובות אני רוצה להעביר כך: לקחת לידי טלפון סלולרי ולשלוח אס-אם-אס אחד או יותר לאורן כדורי, שכרגע סיים לשיר ב"כוכב נולד". קשה לי להאמין שיש אנשים כאלה, ובכל זאת, העובדה שאורן נשאר איתנו אחרי זריקת ההרדמה הזאת מוכיחה שהיה לו לפחות מצביע אחד יותר מלמורן קשרו (כלומר מצביע אחד).

חוץ מזה, כדאי שאורן יעשה משהו עם הדיקציה שלו. זה דבר אחד לשיר על זה ש"הבית ריק", ודבר אחר לגמרי – אם כי יותר מדויק – לשיר ש"הבית דרעק". וכשחושבים על זה, גם הפזמון.

צביקה לא נפל, מרגול לא התעלפה, אוחובסקי לא התלהב וצדי נרדם. הלאה.

אורן כדורי לבד, אבל לא פחות קריפי

עדן אמזלג, "השקט שנשאר" (שירי מימון)

כמו נדב, גם עדן אמזלג לקחה אותנו לתיכון שלה, כי "שם באמת נמצא כל החום והאהבה שמעניקים לי, אם זה מהמורים והתלמידים". מאז הסיפור קורע הלב על אמא של ג'קו שמצביעה למאיה רוטמן לא נרשמה טרגדיה משפחתית כל כך גדולה ב"כוכב". "זה כיף שמעריכים אותך ומדברים עליך, כאילו, לטובה", המשיכה עדן עם סיפור חייה האוליבר טוויסטי, ואז הלכה להסתחבק קצת עם אסתר המנקה, שברוח הפי-סי מכנה את עצמה "אם הבית" ואוהבת את עדן מכיתה ז', כלומר בשבועיים האחרונים.

עדן אמזלג עם החברה הכי טובה. מאחור: ישראלה אסגו

תום: עדן הבינה שאין טעם להתחרות בביצוע המושלם של שירי מימון והלכה על עיבוד דאנסי ומקפיץ, ולמרות שזה יצר נתק מוחלט בין המילים למנגינה, זו הייתה הבחירה הנכונה. עדן היא אולי לא העיפרון הכי חד בקלמר, אבל היא יודעת לשיר כשהיא לא מתיימרת לעשות יותר מזה. מה שכן, כדאי שגם היא תתלווה לשיעורי הדיקציה של אורן כדי לטפל בה' הלא קיימת שלה, כי היא הצליחה לייצר מהשיר הזה משמעויות די ביזאריות עם שורות כמו "הייתי כעיוורת לאור איום", "אמבט אחר ואקול חודר", "רועדת לידך ואסם שבי עוד לא נגמר", "לילה ואתה אשקט שנשאר", וכו'.

ש. כהן: בניגוד לנדב, עדן דווקא הפתיעה לטובה. מהקלולסיות הפוסטמית שלה היא הצליחה להוציא ביצוע מצוין (ושוב, עיבוד נהדר). לעדן יש הלוק, הקול, ההופעה והביטחון שיכולים לקחת אותה לגמר, והיא גם השכילה לבחור שיר מתאים. אני בעדה כי אם היא תזכה היא תהיה הגירסה הפחות טובה, היותר סליזית והלא מוערכת של נינט. נינט בשקל, באמת הגיע הזמן. חוץ מזה, חולה על הציצים שלה!

מימין: עדן אמזלג מבקעת את האטום. משמאל: מבקעת את החולצה

אחרי זה הראו בקהל צמד מרוקאים בגיל העמידה שהופתעו לגלות שהם "הורים של מארינה מ. בלומין" (שימו לב, לא "ההורים" שלה, אלא רק "הורים" שלה. יש לה הרבה). מארינה, אנחנו מרשים לעצמנו לנחש, הופתעה עוד יותר לגלות מה קרה למאמוצ'קה.

מימין: הורים של מרינה מ. בלומין. משמאל: ההורים של עדן אמזלג. הם די דומים 

מארינה מקסימיליאן בלומין, "שיר אהובת הספן" (ריטה)

מארינה לקחה אותנו לחדר שלה, הראתה לנו את הבגדים שהיא תופרת לעצמה (מה שמסביר הרבה), ואחר כך ניגנה עם מאמוצ'קה באך מכרית ("מאמוצ'קה יותר טובה בכריות"). כן, נו.

מארינה כל כך לא מיינסטרימית שהיא בחרה את "שיר אהובת הספן" של זמרת המחאה ריטה, שנכתב על ידי עוד אושייה חתרנית ובועטת, יאיר לפיד. בשבוע הבא היא תלך על אוונגארד אמיתי, קרן פלס.

מימין: עוד הורים של מארינה. משמאל: אמא של מרינה. או של מארינה. או של עדן אמזלג

ש. כהן: הבעיה במארינה היא שהיא שרה כמו מורה. היא מנסה לחנך אותנו למילות השיר בתנועות יד וראש מעצבנות. אם מוסיפים לזה את הדיקציה המחרידה ("שיר אהובת השפן"), ואת המחוות בקול שטיפה מזכירות את חווה'לה (בתחילת הדרך), אפשר לומר שמנינו את כל הבעיות. אבל אם עוצמים עיניים – הביצוע היה נהדר, העיבוד היה אפילו קצת אירי ונתן לה את החופש לעשות את כל השטיקים הרוסיים האלה שהיא חולה עליהם. חבל שהיא כזאת ווירדו וונאבי ומתלהבת.

תום: אם עוצמים את העיניים הביצוע באמת נהדר, בתנאי שמקפידים גם לסתום את האוזניים. עם דבק מגע.

מארינה נשמעת כל כך שחצנית ומתנשאת שנדמה שהיא מטיפה מוסר במקום לשיר, והניסיונות שלה לרדת אל העם משכנעים בערך כמו ביקורים של יוסי ביילין בשוק מחנה יהודה. היא הבטיחה לעשות עם השיר משהו שונה ולהביא אותו למקום שלה, אבל פרט לכך שהיא ביצעה אותו בקול ובאינטונציה המעצבנים שלה, לא ברור איזה שינוי דרמטי היה שם.

כל זה לא מנע כמובן מהשופטים לגסוס על מארינה, כשמרגול אפילו מצדיעה למצגת שלה (?) ואומרת ש"לא כל יום שומעים דבר כזה". איזה מזל. אחר כך הם גם נתנו לה חסינות. הלילה כנראה לא ימות השפן.

קפה שחור חזק, אליהם התוודענו בשלב האודישנים, חזרו לסיבוב שני, הפעם עם סינגל שהופק במיוחד עבורם. הסינגל נשמע קצת כמו שיתוף פעולה בין סאבלימינל לשלמה גרוניך, אבל לפחות לא סירסו אותם הפעם ונתנו להם להביע את המחאה שלהם בלי לבצע שיר של צביקה פיק, כמו שצביקה הדר רצה. חבל רק שקטעו את השיר ללא הרף בשביל דברי שבח והערצה להפקה, אבל לא נורא, התרגלנו.

אז עמר עדיין איתנו, וגם אנחנו, כמוה, נחזור לנסר לכם במוח בדיוק בעוד שבוע. צ'או.