שעת הש.

בשלב הזה צביקה הדר הנחית עלינו את ההפתעה המטורפת שלו משבוע שעבר: השופטים יתחלפו במקומות על פי סדר שיעמוד לבחירת הקהל. אפשר היה, כמובן, להחליף את הסדר של השופטים כל שלוש דקות, ואף אחד לא היה שם לב אפילו אם צדי היה עומד על הראש של צביקה (חוץ מתום שהיה מנתח את זה כאילוסטרציה מאלפת לסכסוך הישראלי-ערבי), אבל על רעיונות מטורפים של צביקה הדר לא מוותרים ב"כוכב נולד", וכולנו נאלצנו לכסוס מרפקים עד לתוכנית של שבת. משם עברנו לשיר הבא.

מיקה הרי ומרים טוקאן, "תן לי יד" (חוה אלברשיין)

מיקה, ממש כמו תום, אוהבת חתולים וערבים, והיא בחרה במרים אחרי שהיא חלמה עליה בלילה (תום אולי אוהב ערבים, אבל מעדיף לחלום על עדן אמזלג). השתיים בחרו את דואט הדו קיום "תן לי יד", כי "זה חזק שמרים ואני נשיר כאלה מילים ביחד", כפי שהסבירה מיקה. אנחנו אישית מכירים כמה גירסאות יותר מעניינות של השיר הזה, החל ב"יש אי שם" וכלה בגירסת תנועת הנוער, "יש לי צב, שקוראים לו יהושע", אבל הסתפקנו גם בזאת.

ש. כהן: הדואט היה יפה, בעיקר בזכות מיקה שסחבה אותו על גבה כמעט לגמרי. מרים הייתה אנמית ובקושי שמעו אותה. היא גם הייתה לבושה פחות יפה. אבל הסיטואציה עצמה, ערביה ויהודיה שרות יחד, הפכה את הביצוע למרגש, אז נסלח לה.

תום: אני אוהב את מרים ומחבב את מיקה (את מארינה אני רק מעריץ), אבל צריך לומר את האמת: הביצוע הזה היה כל כך דביק ונוטף דבש שאחריו הרגשתי צורך עז ללכת להתקלח. מרים ומיקה ישבו זו מול זו באחת משלוש ההעמדות המוכרות לאנשי "כוכב נולד", חייכו זו לזו חיוכים ענוגים ומלאי רוך, אהבה וכוונות טובות, ודמיינו שהן פותרות את כל בעיות המזרח התיכון עם שלושה טון סכרין ותשעה קבין זיופים. במשך כל השיר קיוויתי שהכוריאוגרפים יצליחו להימנע מלהגדיש את סאת הקיטש עוד יותר ולא יבקשו ממיקה ומרים להחזיק ידיים, אבל כנראה זו דרישה מוגזמת בשיר שנקרא "תני לי יד". בסוף זה קרה, ואני הלכתי לשקול מחדש את אופציית ההתאבדות.

מיקה ומרים בוועידת שארם . שקיות הקאה יחולקו בבלוג של תום

שלומי בראל ונדב קדמון, "הכל פתוח" (לאה לופטין ועופר לוי/גידי גוב)

ש. כהן: הבחירה ב"הכל פתוח" נועדה כנראה להוציא את שלומי ונדב מגניבים. עבורי זה היה בעיקר ביזאר. את הבתים בשירים בכלל לא זיהיתי, והפזמון נשמע כמו פרודיה. באופן עקרוני אפשר למצוא בזה משהו משעשע ואפילו חמוד, אבל לי אישית הביצוע לא עשה את זה.

תום: הניסיונות לשכנע אותנו כאילו שלומי ונדב בחרו את השיר הזה בכוונה לא היו מאוד משכנעים. בהתחשב בשיר המקורי ובעובדה ששלומי ונדב התחברו אליו כמו שצביקה פיק מתחבר לאליוט סמית', זה היה המקסימום שניתן היה להוציא ממנו. אכן, הוא לא דמה בכלום במקור – אבל מבחינתי זה רק יתרון. לשלומי ולנדב הגיע להישאר, אבל את מי שבחר את השיר הזה כאחת האופציות צריך להעיף כבר בתוכנית הבאה.  

השופטים נפלו, רק חבל שלא מגורד שחקים ועל אספלט לוהט. אנחנו יודעים שחיכיתם לזה, אז אין ברירה: מרגול שמעה גיטרה חשמלית וכאינסטינקט צווחה "רד הוט צ'ילי פפרס". אחרי היא הרחיבה את היריעה והזכירה גם את מטאליקה, סאונדגאנדר (כך במקור, אנחנו נשבעים) ומגאדת', שהקשר היחיד שלהן לשיר הוא שגם אותן לא שמעו ב-15 השנים האחרונות. צביקה הדר המשיך להתעלל במילה המשובשת ביותר בתולדות "כוכב נולד" – הפעם הוא קרא לה "אִינְטֶרְפֶּטַצְיָה". בבקשה, אנשים, אנחנו מתחננים: תחזירו למילה הזו את הר' האבודה שלה, היא כבר לא עומדת בזה. דווקא אוחובסקי אומר אותה נכון, תיקחו ממנו שיעורים.

מימין: מטאליקה. משמאל: סאונדגאנדר

דורון רוקח וסיון גוריאלשוילי, "זה כל הקסם" (נמרוד לב ואורלי פרל)

סיון המשיכה את המסע של "כוכב נולד" ללימוד מילים לועזיות כשהבהירה לכולנו ש"כשעושים דואט חשוב לדעת שזה עוד בן אדם". מה שנכון נכון.

הסיבה להתעקשות של סיון ודורון על השיר הנטחן של נמרוד לב ואורלי נחשפה כשסיון התוודתה שהיא לא הכירה אף אחד מהשירים האחרים, כזכור יצירות אוונגארדיות מהארכיונים הגנוזים של זמרים נידחים כמו רמי קלינשטיין, חוה אלברשטיין, גידי גוב, שלום חנוך ונורית גלרון. לא נורא, העיקר שבשירים של הפיקיות היא שולטת.

תום: עוד ביצוע פושר בערב בינוני מאוד. "זה כל הקסם", מהשירים הבודדים שגם במקור היו דואט, קם ונופל על הכימיה בין שני הזמרים, ולדורון ולסיון הייתה כל הכימיה שהייתם מצפים לה מרומן בין היטלר לג'ולי אנדרוס. דורון חזר על הטריק הקבוע שלו, סלסולים שלא קשורים לכלום, וסיון, שניסתה להפיח רוח חיים בשיר, לא יכלה להחזיק אותו לבד וגם נגררה לדרמטיות יתר לקראת הסוף. מה שכן, השיר איפשר ל"כוכב" להוציא מהבוידעם את העמדה מס' 2: זמרים שמתחילים את השיר רחוקים זה מזה ומתקרבים במהלכו כדי לסמל את, אממממ, התקרבותם זה לזה. לזהבית פסי ומאיה רוטמן זה עבד יותר טוב.

ש. כהן: הדואט הכי חלש של הערב. לא ברור למה על הנפילה הזאת סיון ודורון כמעט רצחו את עדן, שבטח גיחכה ברשעות מאחורי הקלעים. סיון, אחרי השיפור בשבוע שעבר, שוב בחרה שיר שלא התאים לה. הנוכחיות שלה הייתה חיוורת והשירה משעממת, וגם דורון והמעוולים שלו היו מיותרים.

גל ומרגול לא אהבו, ומרגול חזרה על הקשקוש הקבוע של "דואט זה לא דבר קל". צדי שוב התרגש, אבל בשלב הזה אנחנו כבר לא מתרשמים כי צדי יתרגש גם מצליל רוורס של אוטו, אזעקת "נחש צפע" ומוניטור החייאה, מה שהוא כנראה ישמע בקרוב על פי התגובה שלו מאוחר יותר לשיר של אליסה ואורן. צביקה פיק נשאר ביקום המקביל שבו שהה מאז הדואט של חן אהרוני ונדב כהן, ולדעתו זה היה הביצוע הטוב ביותר של הערב. ככל שהעונה מתקדמת, מתקבל הרושם שהחולצות שהוא לובש מונעות מעבר תקין של חמצן למוח. חוץ מזה, צביקה ניפק את ההסבר הקבוע לכך שמישהו לא היה טוב (במקרה הזה סיון): "מאיזושהי סיבה לא ברורה". אולי הגיע הזמן להצמיד לו את שרלוק הולמס.

דורון רוקח וסיון גוריאלשוילי רחוקים (מימין) ואז קרובים (משמאל). סימבולי ומרגש

אליסה שפרגה ואורן כדורי, "הבל החן, שקר היופי" (השרוף)

תום: כשמשחקים כדורגל בשכונה, תמיד יש שחקן אחד יותר גרוע מכולם שאף אחד לא רוצה לבחור כשעושים כוחות. זה היה הסטטוס של אורן בשלב החלוקה לזוגות, ואליסה המסכנה, שנתקעה איתו, לא ממש הסתירה את הבעתה שאחזה בה. כבר בשלב הראיון שלפני היא הסבירה לאורן ש"אני שרה לך: מה אתה שווה בכלל?", ולא היה נראה שהיא מדברת רק על השיר.

הביצוע נפתח כשאורן עושה תנועות של כלב משתין בפינה, אבל אחרי שהוא סיים לנקות אליסה השתלטה על העניינים ונתנה הופעה פיצוץ. את כל התסכול על גורלה האכזר היא הוציאה על השיר, וכשהיא הצביעה על אורן בשורה "ומתבוננת בשקר היופי" לא קשה היה לנחש למה היא מתכוונת. למזלה, המבטים הזועמים שהיא שיגרה לעבר אורן לאורך כל השיר כנראה הפחידו אותו והוציאו ממנו את הביצוע הטוב ביותר שלו עד היום – שזה לא הרבה, אבל יותר טוב מכלום.

מימין: אורן כדורי בריקוד הגלב המשתין. משמאל: אליסה נובחת עליו

ש. כהן: גם לי נפל הלב כשאורן בחר באליסה. חשבתי שזהו, זה כרטיס היציאה שלה מהתחרות. לשמחתי הופתעתי. קודם כל שימחה אותי הבחירה בשירו המעולה של השרוף, והביצוע עצמו היה כיפי ומגניב. באופן מפתיע אורן לא גרר את אליסה איתו לתהומות הדרדסת המבאסת, אלא היא משכה אותו למעלה. שניהם נראו טוב, שרו יפה ובאופן כללי שימחו אותי תועפות.

גם השופטים התקשו להסתיר את הפתעתם מהביצוע. אוחובסקי אמר לאורן שמה שהוא צריך זה אישה ג'ינג'ית גדולה לידו, ובהתחשב בתסביך האדיפלי הקשה שלו כנראה נוכחותה של אליסה כדמות אם באמת הייתה מרגיעה. מרגול הודיעה ש"למרבה ההפתעה זה היה דואט מצוין", ורק כשצביקה הדר שאל אותה "למה למרבה ההפתעה?" היא הבינה שלענות "כי אורן זמר קקה" עלול להיות קצת מעליב, ולא במובן הכי ערסי וחמוד של המילה, אז היא הודיעה ש"זה נורא קשה לבן ובת לשיר" – עוד יציאה קבועה שלה. לצדי המסכן כל הרעש הזה היה קצת קשה, והוא התלונן ש"בום בום דופקים לי בראש. איבדתי את ההכרה בשלב מסוים". אולי הגיע הזמן להזמין ממוטי פליישר איזו מצבה ליתר ביטחון, יש לנו הרגשה שמישהו יזדקק לה בקרוב.

משמאל: אליסה מצביעה על "שקר היופי" (מימין)

אדיר אוחיון ומארינה מקסימיליאן בלומין, "גיטרה וכינור" (אריק איינשטיין)

ש. כהן: הדואט היפה הזה ישב בול על אדיר ומארינה. הקולות שלהם השתלבו מקסים, מארינה ריסנה את עצמה, וגם אדיר נרגע עם הפילצוטים. המבטים של שניהם היו כל כך אמינים שאני מתחילה לחשוד ברומן מאחורי הקלעים. רק רצוי שאדיר לא יישב כי הוא נראה שמן. זה היה ללא ספק הדואט המרגש של הערב, ואם ילך בין מרינה לאדיר אני מתנדבת להיות הסנדקית של הילד העוג שבטח ייצא להם.

תום: משהו באמת נשמע מצוין בשילוב הקולות בין אדיר ומארינה. כשמארינה שרה לבד עדיין היו לה כל המניירות הרגילות, ולגמרי לא ברור למה היא צריכה לזייף מבטא רוסי שאין לה, אבל כשהם שרו ביחד היה בזה משהו צנוע ויפה, שהעיבוד המינימליסטי היטיב עימו. הדואט הכי טוב של הערב.

אדיר אוחיון ומארינה מקסימיליאן בלומין. משמאל: העמדה שטרם ראינו כמותה

ומאחר ששום דבר שנאמר לא יצליח לנצח את הדיאלוג הבא שהתנהל בין השופטים אחרי הדואט הזה, נסתפק בו:

צביקה פיק: זה היה טוב.

מרגול: אני לא הבנתי למה התכוונת: טוב או לא טוב?

צביקה (בפליאה): אמרתי, זה היה טוב.

מרגול: אינטליגנטי אמרת.

אוחובסקי: הוא לא אמר טוב מאוד, הוא אמר טוב.

צדי: אינטליגנטי זה טוב.

מרגול: אני רוצה להבין.

גם אנחנו.

ארלין גולד ובועז מעודה, "השיר על הארץ" (נורית גלרון)

כששמענו שיש דואטים, היינו בטוחים שארלין תביא את ארלין ותשיר איתה דואט לשני קולות, אבל בסופו של דבר היא הלכה על בועז, כי היא אוהבת את זה ש"הוא בא נקי, עירום". גם כהן אוהבת את זה.

ש. כהן: את השיר המקסים הזה זכרתי לטובה מהביצוע היפה של מיקה לכיש באודישנים. השילוב בין בועז לארלין נראה לי מוזר ממבט ראשון, אבל למרות החשש שארלין תדפוק את בועז, היא דווקא הייתה חמודה מאוד והשילוב ביניהם היה מצוין. גם הדואט הזה היה מהמנצחים המוצדקים של הערב.

תום: אכן, הפתעה נעימה. בדיוק כמו מארינה, כשארלין מפחיתה את כמות המניירות וחיקויי הגוספל זה עושה לה רק טוב, ופתאום מתגלה שיש לה קול נעים בהחלט. את זה שלבועז יש קול מצוין אנחנו כבר יודעים, וחרף העובדה שהוא טרם פתר את בעיית (חוסר) הכריזמה שלו, השילוב בין שניהם היה חביב ונעים לאוזן, גם אם לא מרגש במיוחד.

השופטים אהבו מאוד, כשמרגול כהרגלה שומרת על פרופורציות: "כשהם שרים זה אומר שיש אלוהים". אכן, הוכחה דקארטיאנית. מצד שני, מרגול, "את מקנאה" והשואה עדיין מהוות ראיות סותרות, אז אנחנו ברשותכם נישאר אגנוסטיים לעת עתה.

לאוחובסקי אין כנראה יותר מדי ציפיות מהמתמודדים, כי הוא בעיקר התלהב מזה שהם הצליחו להבין את המילים. זה דורש מיומנות המכונה "קריאה", גל, ונדמה לנו שאצל רוב המתמודדים – אם כי לבטח לא כולם – היא קיימת לפחות ברמה הבסיסית.

בועז מעודה וארלין גולד. שיר לשלושה קולות

השופטים היו די מאוחדים בדעתם לגבי בועז וארלין ומארינה ואדיר, פרט לצביקה שהמשיך לשמוע קולות משלו והצליח להותיר את שני הזוגות האלה מחוץ לשלישייה המובילה ולמקם בה דווקא את חן ונדב ואת סיון ודורון. למרות זאת, בסופו של הערב בועז וארלין סיימו ראשונים, כשמארינה ואדיר במקום השני ושלומי ונדב במקום השלישי.

בנוגע לעצם החסינות בדואטים אנחנו קצת אמביוולנטיים: מצד אחד, החסינות עלולה למנוע העפה של מועמדים שנואים ולסכן אהובים. מצד שני, אי אפשר להתכחש לזה שלא לשמוע את המועמדים הגרועים שקיבלו חסינות בסולו זה גם סוג של צ'ופר. נחכה ונראה מה גרוע יותר.

ושלוש הערות אחרונות לסדר היום:

1. ראו זה פלא, כשרוצים יכולים. אחרי שבשבוע שעבר כל הנוכחים שצולמו בקהל היו "המשפחה של", גם אם היה שם בן אדם אחד שהקשר בינו לבין המתמודד לא ברור, השבוע פתאום הצליחו לזהות מתי מדובר ב"אמא", מתי מדובר ב"הורים" ומתי מדובר ב"משפחה". אמנם לאף אחד עדיין אין שם, ואחת מה"הורים" של מרים הייתה ילדה בת ארבע, אבל זה בסדר, ידוע שערבים מתחתנים מוקדם.

2. ולא שאנחנו רוצים להיות גרידי, אבל אם אפשר לזהות מי מצולם בקהל, אולי אחרי חודשיים של תוכנית הגיע הזמן להחליט גם אם זו "מארינה" או "מרינה". וכשאנחנו אומרים "להחליט", זה אומר לעשות הגהה על כל סוגי הכתוביות, לא רק על סוג אחד, כי יש לנו הרגשה שאמא של "מרינה" שמופיעה כל שבוע היא קרובת משפחה של "מארינה" שמעצבנת אותנו כל כך. ואולי זה גם יעזור למרגול להבין שלא קוראים לה "מריאנה", אם כי לא היינו בונים על זה.

3. בין הקרדיטים המשונים המופיעים בסיום התוכנית יש אחד עילג במיוחד, "שיער מרגול" (להבדיל מהקרדיט הכללי ל"מעצבי שיער", שלפחות נשמע כאילו הוא מתייחס לתפקיד ולא לתופעה). על "שיער מרגול" אחראי אחד, מואיש חן, ולא היינו מתעכבים על העניין הפעוט הזה אלמלא קווצת השיער הסוררת שברחה מ"שיער מרגול" במשך כל התוכנית האחרונה ונורא הפריעה בעין. מצד שני, גם מרגול נורא מפריעה בעין, ועל זה אין לנו אפילו למי להתלונן.

ועכשיו לתום. יש יונק אמפיבי בסוף.