שעת הש.

בשלב הזה עברנו סוף סוף לדואטים, ומאחר שהתוכנית עדיין לא נגמרה נעבור גם אנחנו.

מארינה מקסימיליאן בלומין ומיקה הרי, "ימים של שקט" (לולה)

ש. כהן: הקו של להלביש את מיקה מהמם כדי שלא נשים לב לזיופים שלה נמשך, וזה שוב עבד. גם מארינה ויתרה על לתפור לעצמה חלקי וילון ונראתה סביר. הביצוע עצמו היה מתוק, המקצב הקאריבי נעים והקולות של שתי הפקאצות השתלבו בהרמוניה. יצאתי מבסוטה.

תום: אני לא יודע איזה שיר כהן שמעה, אבל זה בטח לא היה מה שאני שמעתי. השילוב בין מארינה ומיקה היה מסוכן כבר בשלב האודישנים, והשבוע הוא עבר את נקודת הרתיחה. לא ברור למה כל שיר שמארינה לוקחת צריך להישמע כאילו הוא לקוח מפסקול של דיסני, והיא השתלטה על הביצוע והחדירה לתוכו את כל ההצטעצעויות הקוליות הרגילות שלה שגורמות לה להיות מעצבנת כל כך. מיקה נגררה אחריה (כרגיל), וגם הוסיפה את מנת הזיופים שבלעדיה עוד היינו עלולים לשכוח מי היא. מי שהולך לישון עם פרעושים, שלא יתפלא אם הוא מגלה ביום שאחרי שזרקו אותו לכלבים.

הביקורת של מרגול נעה בין הפרחוני לצייצני וכללה את השורה האלמותית: "ניכרת בעליל העליונות של מארינה בעליל במפגיע". צביקה מלמל משהו על תרגיל בסולפז', ואוחובסקי כינה אותן "פזמותיכון". כהן לא הבינה על מה הוא מדבר, כי היא עשתה אקסטרני, אבל בהתחשב בהתנהגות-כיתה-טיפולית-בבית-ספר-יסודי של השופטים, דווקא היינו מצפים ממנו להעריך רמה תיכונית.

מארינה מקסימיליאן בלומין ומיקה הרי. הפעם תום ישב קרוב לטלוויזיה, אז התמונות יותר גדולות

אדיר אוחיון ונדב קדמון, "כל אחד רוצה" (אריק איינשטיין ושלום חנוך)

ש. כהן: לאחר הקטילות על "ימים של שקט" כשיר שלא מתקדם לשום מקום, הגיע "כל אחד רוצה", כדי להדגים מה זה באמת שיר חסר לחן, הרמוניה, בית, פזמון, חיים וכיף. שנאתי את השיר הזה כשהוא יצא ושנאתי אותו עכשיו בביצוע של אדיר ונדב. אין לי שום דבר רע להגיד על השירה שלהם כי הם באמת בסדר. הם עשו כל מה שהיה אפשר עם הטקסט המעצבן והפשטני הזה, אבל פוי, איזה סבל.

תום: בשלב הזה של העונה אני מוכן להקשיב לאדיר גם אם הוא יקריא את רשימת המכולת שלו, ובמקרה של השיר הזה זה פחות או יותר מה שהוא נאלץ לעשות. עם תנאי פתיחה די בלתי אפשריים, אדיר ונדב הפיקו ביצוע מצוין שהייתה בו בעיקר המון רגישות זה לנוכחותו של האחר, אם כי היה מועיל אם לא היה מתקבל הרושם שהם חושבים שמדובר בטקסט של אריסטו.

צדי ואוחובסקי יצאו מרוצים, לעומת מרגול שהשתעממה למוות, חזרה על המנטרה הקבועה "לא היה שפיץ" והוסיפה לשחוט את המילה הלועזית החדשה החביבה עליה: "זה היה שיר דקלרטיבי, הם פשוט דקלמו". צביקה פיק ניסה לפשר עם "האמת נמצאת באמצע", ומיד חזר על כל מה שמרגול אמרה.

נדב קדמון ואדיר אוחיון. למעלה: השפיצים שמרגול חיפשה

בועז מעודה ועדן אמזלג, "חייך וחיי" (בועז שרעבי)

תום: ללא ספק היציאה המשונה של הערב, החל בעיבוד הברזילאי הביזארי, דרך השמלה של עדן שנראתה כאילו מישהו הרים אותה ברגע האחרון עם שני אטבי כביסה מחשש שהיא צנועה מדי (חשש שהחלק העליון הלא קיים אמור היה להכחיד), וכלה בעוויתות התמוהות של בועז שכנראה אמורות היו להיות ריקוד קרנבלי אבל נראו יותר כמו התקף עצירות קשה. את צווחות האימה בקיבוץ ברור חיל אפשר היה לשמוע עד ריו.

ש. כהן: בפעם הראשונה לא ממש הצלחתי להאזין כי הייתי עסוקה בלרייר על המחשוף של עדן; בפעם השנייה התמקדתי בזרועות של בועז והחלטתי שהמחשוף של עדן שווה יותר; ובפעם השלישית העברתי קדימה כי הביצוע היה מחורבן. העיבוד הסלסאיסטי לא עשה חסד עם השיר היפה, הקולות של עדן ובועז לא השתלבו והפאוזה הלטינית הייתה מבחילה.

השופטים היו פושרים, חוץ מצביקה פיק שכרגיל גמר על עדן. מרגול חזרה בפעם המיליון על זה שנורא קשה לשיר בן ובת – לא לגמרי הבנו למה אבל זה בטח קשור לפרייזינג ולרבעי טונים. צדי טען שעדן משדרת משהו קשה – עוד אחת מהתגליות המדהימות שלו כי אנחנו היינו בטוחים שהיא זהבית פסי. חוץ מזה הוא קרא לבועז נדב, לא הפעם האחרונה שבה השופטים התבלבלו בין המועמדים. אוחובסקי התלונן על השמחה שלא התאימה לשיר. הוא יכול להפסיק לדאוג, כי אותנו הביצוע הזה לגמרי הכניס לדיכאון. ולימור עמר מוסיפה: לגמרי לגמרי. לגמרי.

חן אהרוני וסיון גוריאלשוילי, "פנסים" (עברי לידר ושרון חזיז)

סיון בחרה לשיר עם חן כי היא מעריצה אותו. בעולם שפוי, רק על המשפט הזה היו לוקחים אותה לאשפוז כפוי. אחרי זה היא בחרה את "פנסים", כנראה כי זה השיר היחיד שהיא הייתה בטוחה שעדן לא תכיר והיא קצת מפחדת ממנה.

תום: עוד ביצוע משונה. ככל שהעונה מתקדמת מתגלה שטווח הרגשות שסיון מסוגלת להביע בביצועים שלה נע על הסקאלה שבין "זועם מאוד" ל"זועם אפילו קצת יותר". לפעמים זה יוצא סביר, אבל במקרה הזה היא בילתה את השיר בלנבוח על חן, שהגיב כמו פודל עם תסביך גדלות וניסה לנבוח בחזרה. זה היה משכנע בערך כמו החנאן של הכיתה שצועק "תחזיקו אותי, תחזיקו אותי", ובעל אותן איכויות מוסיקליות.

ש. כהן: עוד צמד מאוס. עיבוד רוקיסטי אף פעם לא עושה טוב לסיון, וחן אף פעם לא ממש מפנים אותו ככה שהיה קצת לא קשור. לזכותם ייאמר שהם היו מתואמים: סיון הייתה מרוכזת בחן וגם חן היה מרוכז בחן. הטון הזועם המזויף לא מתאים לשיר שיש בו את המילים "סוכריות קופצות" ו" קסם שנופל מהעצים", ורוב הזמן היה די מגוחך.

למי שתהה איך מרגול בוחרת את המילים הרנדומליות שהיא משתמשת בהן כדי לתאר שירים, הנה דוגמה. עם סיום השיר, צביקה הדר הסביר שוב שאפשר להוריד את הרינגטונים של השירים המבוצעים בתוכנית באופן מיידי והוסיף: "השנה אנחנו טכנולוגיים במיוחד". שניות לאחר מכן, מרגול הכריזה בנחרצות: "הם שני זמרים טכנולוגיים!". אכן.

חוץ מזה מרגול הודיעה שצריך להקליט את זה ל-MTV (לדעתנו היא התכוונה ל-VH1, אבל מי סופר). אוחובסקי תהה (ובצדק) למה צריך לצעוק את השיר הזה כל כך חזק, ואילו צביקה פיק וצדי התלהבו כמו שהם מתלהבים תמיד מכל דבר שקשור לכלבלב השעשועים שלהם חן. צביקה חשף את תסביכי הנחיתות שלו בניסיון לעקוץ את אוחובסקי על כך שהוא בברנז'ה של עברי לידר. גל לא ממש הבין מאיפה זה נפל עליו.

מימין: סיון גוריאלשוילי זועמת. משמאל: חן אהרוני טכנולוגי

שלומי בראל ודניאל בן חיים, "חלון לים התיכון" (יהודה פוליקר)

ש. כהן: ההפתעה של הערב. אחד שאכזב אותי ואחד שאף פעם לא ציפיתי ממנו לכלום הביאו את הביצוע הכי יפה של התוכנית. מובן שלבחירה בשיר שאני אוהבת היה חלק גדול בזה, אבל לא רק. העיניים המתות של דניאל נדלקו, וסוף סוף הוא לא נראה כמו גווייה בפורמלין. למעשה הביצוע היה ברובו שלו. שלומי לא הפריע, וגם זה לא פשוט לפעמים. מנצור על הבוזוקי היה מצוין ואני, בפעם הראשונה הערב, ממש אהבתי.

תום: ביצוע טוב של שיר מצוין, אבל נדמה לי שההתלהבות ממנו הייתה קצת מוגזמת. יש שירים ב"כוכב" שזוכרים גם אחרי שבועות וחודשים, ויש שירים שנשמעים טוב בביצוע הראשון אבל לא מותירים שום רושם מיוחד בטווח הארוך. אני מוכן להמר שהביצוע הזה ימצא את מקומו בין האחרונים. דניאל הראה בפעם הראשונה ניצוצות של רגש, ושלומי אמנם נראה כאילו הוא שתה קצת יותר מדי אוזו אבל נשמע טוב – בסך הכל ביצוע יפה בערב חלש.

השופטים אהבו את דניאל ושלומי והתחרו ביניהם על לקיחת קרדיט אישי להצלחה שלהם. צביקה פיק הודיע ש"אני מאושר שעזרתי במה שאמרתי בשבוע שעבר לדניאל להיות איתנו הערב" – כנראה הוא השתכנע שהוא באמת בתפקיד ארבעת השופטים ולכן חשב שהחסינות שהוא נתן לדניאל בשבוע שעבר היא שהעבירה אותו ולא הצבעת הקהל. מרגול הודיעה ש"אני עכשיו מבינה למה קיבלתי אותו באודישנים", כי היא הייתה שם לבד, ואחרי זה התחילה לדבר על גליצ'ות בקול וכל מיני ערבובי אותיות אקראיים אחרים. צדי צווח על הקהל את ה"שקט, די!" הפסיכופתי הרגיל שלו, ואוחובסקי אמר לדניאל ש"סוף סוף באת לעבודה". הוא כנראה חושב שהוא מנהל סווט שופ בקמבודיה ולא שופט בתוכנית כישרונות אזוטרית במזרח התיכון.

דניאל בן חיים, שלומי בראל, ניר מנצור והבוזוקי בטברנה של שמעון פרנס

ארלין גולד ומרים טוקאן, "החליל" (חוה אלברשטיין)

ש. כהן: טוב, היה די צפוי שמרים תשיר את זה ולא את "פנסים". מה שהיה פחות צפוי זה שמרים תשיר עם ארלין ושזה דווקא ייצא לא רע. ארלין, אמנם מעט מדי ומאוחר מדי, התגלתה כחיית דואטים. כל הדברים הרעים שעוברים עליה כשהיא שרה לבד מתפוגגים בדואט והיא מצליחה להיות מתוקה ונעימה. הביצוע היה חמוד נורא, מרים שיחקה ברבעי הטונים שלה וארלין פעתה ברוך. כמו בדואט הקודם של ארלין, "השיר על הארץ", גם כאן הייתה תחושה של פשטות ושל יופי. אז יופי.

תום: אחרי שניכסנו לעצמנו את האדמה ואת יושביה, הגיע הזמן לנכס גם את תרבותה, ולכן העיבוד הבדווי למהדרין של "החליל" הפך בדרך פלא ל"ישראלי מאוד". היצירתיות של מעבדי "כוכב" ככל שהדבר נוגע לדואטים של מרים מוגבלת עוד יותר מהרגיל, וכך יוצא שכל דואט בהשתתפותה הופך לנופת צופים מתקתקה, מלאה בחיוכים של רצון טוב מצד כל הצדדים ודינמיקה של ערב גיבוש בעבודה עם להקת מתופפים אורחת. כשגם בוחרים שיר שיש בו שתי שורות וחצי אקורד, זה נעשה משעמם כמעט כמו שזה דוחה.

צדי הופתע מהדו-קיום בין מרים לארלין, ואילו צביקה קשקש ש"השיר הזה כל כך ישראלי" והפליג בסיפורים על עלייתו לארץ והחשיפה שלו לשירים האלה, כנראה במאהל הבדווי שבו שיכן אותו משרד הקליטה. צדי עוד ניסה לתקן אותו באלגנטיות ורמז לו: "זה מהאזור, זה לא מישראל", אבל זה לא עזר. מרגול החמיאה לעיבוד, כמו כל פעם שאין לה משהו נחמד להגיד, וגם הצליחה לשזור את המשפטים הבאים: "הביצוע של הבנות לא היה טייט"; "זה היה חמוד, זה היה מזרחי"; "הרבעים של מרים, צריך להדפיס אותם"; ו"זה לא בא לידי שפיץ". לביקורת הבאה שלנו יצורף מילון לועזי-עברי-מרגולי.

ארלין גולד ומרים טוקאן מחייכות ללא רחם. איפה סיון הזועמת כשצריך אותה

דורון רוקח ואליסה שפרגה, "כלוב של זהב" (טיפקס ומירי מסיקה)

תום: ההעמדה הקבועה של בלדות כוח לא הכזיבה גם הפעם, כשדורון בחזית ואליסה מסתתרת מאחור ומתקרבת אליו במהלך השיר כדי לסמל את זה שהיא מתקרבת אליו במהלך השיר. משום מה אליסה הגיעה כשהיא נראית בדיוק כמו מיכל ינאי, מה שגרם לדורון להיראות כמו הנהג של מיכל ינאי. שניהם השתדלו מאוד שלא להירדם במהלך השיר, וכמעט הצליחו.

ש. כהן: זו הייתה הפעם הראשונה בה נתקלתי בשיר הזה, שזה מוזר בהתחשב בעובדה שמדובר במירי מסיקה ולא ביוסי אזולאי נסיך הקריות, אבל בסדר, אני אדם פתוח.

בהתחלה לא אהבתי את השיר, בהמשך עדיין לא אהבתי אבל פחות. אליסה עדיין המועמדת שלי לגמר, ודורון לא הציק יותר מהרגיל. היה קצת משעמם אבל אני רגילה לצפות בכל תוכנית פעמיים, איט קאמז וויז דה טריטורי.

כמו שקורה לפחות פעם בכל תוכנית, השופטים נפלו פה אחד ובלי קשר לכלום. מרגול המשיכה עם המטאפורות הפציפיסטיות כשהודיעה ש"שני המנוולים האלה דקרו אותי" ואחר כך איימה לחנוק את דורון (לנו אין התנגדות). צביקה פיק קרא לאליסה מארינה, ומרגול התנפלה עליו בחדווה בצווחות "זו טעות פרוידָאנית! זו טעות פרוידָאנית!" (כך במקור). נדמה שהגיע הזמן לשאול מה זה אומר על הכריזמה של המתמודדים אם אחרי חודשיים של תוכנית השופטים עדיין לא יודעים איך קוראים להם. אחרי שצביקה פיק הבין על מי הוא מדבר, הוא גם אמר שאליסה מתחזקת את עצמה, כנראה בגלל שהם טכנולוגיים כאלה. צדי התעצבן על זה שכולם אומרים שאליסה ודורון היו הכי טובים, אבל בשלב שבו אוחובסקי התוודה שהוא ראה את אליסה במהלך השבוע באינטרנט החלטנו לצאת להפסקה, כי זה כבר נעשה ביזארי מדי.