שעת הש.

כמובן שסוף השבוע הבודד שנגזר עליי גרם לי להפנות את אנרגיית ההצקות שלי לגורם אחר, לבחור החדש עמו אני יוצאת, ועדיין אין לי עבורו כינוי בלוגיסטי הולם כי בדרך כלל כשאני מוצאת אחד זה נגמר.

מיום חמישי עד יום שבת היינו ביחד, שזה די אינטנסיבי ובקושי ראיתי כוכב נולד שזה כבר חמור. ביום חמישי נפגשנו עם חברים שלי בפיקולה פסטה המצויין, וכך זכיתי להכיר לו חלק מהנפשות הפועלות בבלוגיה וגם לשתות יין איכותי. (הוא אמר שהיין היה מצוין).

 בלילה ראינו פרק שהקלטתי במיוחד בסדרה ישראלית המשודרת כרגע, כי הוא מופיע בה בתפקיד קטן אך מרשים עד כדי כך שאם לא היו רוצחים אותו בסוף הוא היה מקבל ספין אוף. כמובן שאני מפרגנת ומתלהבת מזה שאני יוצאת עם סלב, גם אימצתי את הגינונים הכלבתיים המתאימים ועכשיו אני ממש חשה עצמי ויקטוריה בקהאם רק עם כרס בירה.

בהמשך כמובן חקרתי מי מהחברים שלי טרח לראות אחרי שהודעתי בשלל סמסים, וכולם שכחו (חוץ מאלה שזכרו אבל בדיוק מצמצו) עם חברים כאלה מי צריך סורים?

ביום שישי בצהריים ביקרנו חברים שלו שהולך לצאת להם תינוק כל רגע, אכלנו פירות ושתינו קוואנטרו. באתי מראש עם הקרוקס כדי שלא יהיה אכפת לי על הנעליים אם ירדו לה המים, אבל הילד החליט להתאפק.

בערב הלכנו לחברים אחרים (אני כזאת חברותית כשמאכילים אותי), הלא הם נעם יעקובסון (מוזר לשים שם אמיתי של מישהו בבלוג) וזוגתו שתחיה. כזכור לכם או שלא, בהופעה של נעם הכרתי את הבחור, ומאז כל פעם שאני שומעת את השירים אני נזכרת איך הוא נקט במחווה רומנטית מקורית ולא ביקש ממני את הטלפון.

 היו שם עוד שני חברים, אוכל מצוין והמון אלכוהול, מה שגרם לי לשמוח יותר מהרגיל (שם קוד ל"מביך") בתקווה שלא יפסיקו להזמין אותי להופעות.

 אפרופו הופעות,ההופעה הבאה, כפי שהבטחתי לעדכן, תהיה בצוזמן בלילינבלום. פעם לצוזמן קראו "רוטס" והייתה לי שם פגישה עם אחד הבלוגרים הכי מהממים (אין לי מושג אם הוא מעוניין בחשיפת המאורע אז אצנזר את שמו כאן). כשנכנסנו למקום הפצפון, התבשרנו שהולכת להתחיל הופעה של "האחים רמירז", ולא סתם הופעה, הופעה אחרונה. התיישבנו במבוכה מול קהל שהורכב מחברים של האחים רמירז או חלפיניו או איך שקראו להם, ומולנו התיישבו מה שנראה היה כהוריהם. האחים התחילו לנגן. ולנגן. ולנגן. מידי פעם חשבנו שהם תיכף הולכים לשיר, אבל הם רק ניגנו. וניגנו. וניגנו עוד. בסוף התייאשנו וברחנו החוצה, מתעלמים מהמבט המאוכזב והפגוע של משפחת רמירז ההמומה.

החדשות הטובות הן שמההופעה של נעם אתם יכולים לצאת חופשי, החדשות העוד יותר טובות הן שסביר להניח שלא תרצו. החדשות הקצת פחות טובות הן שגם אני אהיה שם, החדשות המעודדות בכל זאת הן שאני לא אשיר.

יום רביעי, רבע לעשר, לילנבלום 25, צוזמן.

בדוגמנית העל הבאה של אמריקה הבחורות המועדפות עליי חוץ מטיירה – ננה הניגרית המהממת. אני קצת עדר, אני יודעת, אבל היא ממש נסיכה.

מולי סו, במיוחד מאז תספורת המיה פארו, וג'ייד, שאמנם הרסו לה את הלוק עם התספורת החדשה אבל היא פשוט מדהימה.

חוץ מזה שהעונה החדשה של יס נשמעת מבטיחה. אני לא אכולת ציפייה כמו שהייתי לפני העונה הקודמת שהביאה את גיבורים והשרדות והסופרנוז, אבל גם אין לזלזל בעונות חדשות של סקראבס עם זאק בראף אהובי (אני מנויה על  הבלוג שלו. לא החלטתי עדיין אם זה מביך עבורי או עבורו), הפמלייה וכמובן – פלייבה פלייב!

אנשים לא מבינים איך חולת טלויזיה כמוני לא מורידה סדרות מהרשת. אם הייתי מורידה בטח הייתי נשאבת לכל הדברים הטובים – לוסט, הירוז, דקסטר. כל הסדרות של שואו טיים וHBO שכולם (וגם אני) אוהבים.

הקסם בטלויזיה הוא כמובן הזבל. בחיים לא הייתי מורידה דברים כמו "טעם האהבה" או "סלבריטאים על המשקל" בכיכובו של הבולדווין העבה. אני בחורה של טראש. טראש שהוא כל כך רע שהוא כבר זבל. אני אוהבת את הריאליטיז הכי ביזאריות, הטוק שואו הכי סליזיות והשעשועונים הכי עלובים.

כמובן שבמקביל אני רואה גם את הסדרות שנחשבות לאיכוצ'יות, וגם מכורה לסרטים התיעודיים על הנוצרים המטורפים ביס דוקו (שני ב22:00, "קייטנת ישו"). אז אני מרשה לעצמי.

דוח התקדמות הארי פוטר – אני בול באמצע. יופי של ספר. היא הייתה צריכה קצת לקצץ בחלקים מסוימים אבל התרגלנו, וחוץ מזה זה האחרון, נעשה לה טובה.

קולנוע – אני מרגישה שהקיץ תכף נגמר לי. את הגדולים ראיתי, השבוע אני אראה את "הייר ספריי", אולי שוב את סימפסונז ובטח את "חדר 1408". אחרי זה אני חוששת שאכנס לתקופת יובש וקריזים לסרטים ובסוף תמצאו אותי מתה באמצע "לבבות" של אלן רנה בלב דיזינגוף. פוי.

  זהו, חלאס.

השבוע כוכב אצלי ואצל תום.

האם הוריי יביאו לי פאקט מהדיוטי פרי? (הימור – לא).

האם אממש את שבועתי ואלך לים השבוע? (הימור - ברור).

האם דרימז ייתן ליאו מן את החסינות שהבטיח לו? (הימור – כן, והוא יצא גבר).

כל זאת ועוד.

שלכם,

מורבידית וסולידית

ש.