שעת הש.

בשבוע שעבר הנבחרת הייתה עסוקה בלעשות בושות בפריז, כך שאנחנו נתקענו עם לקט. הם הביאו בחורות למלון ועשו רעש לצרפתולים באמצע הלילה, אנחנו הסתפקנו בשאריות שפרגול מהמיקרו.

לאחר שתפילתנו הקטנה לשביתה בנמלי התעופה/תקלה במטוס/עיכוב של דניאל בן חיים במכס/הסגרה לממשלת צרפת/כיבוש גרמני חדש נכזבה, נאלצנו לקבל אותם השבוע לערב שכולו ספיישל צרפתי. כמו שקורה תמיד בתוכניות מהסוג הזה, אם כבר הוציאו כסף על לשלוח את כולם לצרפת, אפשר להיות בטוח שלא יעברו שתי שניות בלי שיזכירו לנו את זה. חשבנו לספור את כמות הפעמים שבהן הזכירו את הנסיעה הזאת, אבל כשהגענו למספר ארבע-ספרתי החלטנו שאולי אין לנו חיים, אבל טיפה בושה עוד נותרה לנו.

בפתיחת הערב הבנים עלו לשיר את "חולשה של בת", ומנקודת השפל הזו הערב רק הידרדר. לתת לדורון רוקח לשיר את השורה "יש לה רק חולשה אחת, היא מדברת קצת לאט" זה כבר הרבה יותר מאירוניה, זו סתם התעללות.

חופשה מטורפת באירופה. אפילו צ'בי צ'ייס העדיף להישאר בבית 

אחרי שהבנים פטרו אותנו זמנית מנוכחותם עברנו לביצוע של "לא אין בי צער" של אדית פיאף. צביקה העלה את מארינה ואליסה לבמה בצווחת "הנה שתי הדיוות שלנו!", שזה שם קוד ל"רק ילדות בנות 12 מצביעות ולכן העיפו את כל הבנות ואנחנו לא יודעים מה לעשות עם הכונפות שנשארו".

לאדית פיאף היו חיים קשים: היא סבלה מעיוורון זמני וגם מחירשות זמנית, ילדה בגיל 17, הבן שלה נפטר בגיל שנתיים מדלקת קרום המוח, היא הואשמה ברצח בעל מועדון הלילה שבו הופיעה, ואהוב חייה נהרג בהתרסקות מטוס. היא סבלה מהתמכרות למורפין ולאלכוהול, כמעט נהרגה שלוש פעמים בתאונות דרכים, ומתה מסרטן הכבד. אבל אף אחת מהצרות הפעוטות האלה לא השתוותה למסע הטבח שעשו בה מארינה ואליסה לאורך הערב הזה. ממקום מושבה הנוכחי בבית הקברות פר לשז, פיאף ביקשה בחזרה את העיוורון והחירשות הזמניים, הפעם לתמיד.

דיוות לעניים. רבבות ברחו ממעגל העוני רק כדי לא לצפות

לפי ערוץ 2, הסימבול הצרפתי האולטימטיבי הוא כובע ברט, אז הכריחו את כל המתמודדים ללבוש אחד כזה במהלך הערב. בצה"ל קוראים לזה כומתה, אבל הנבחרת שלנו לא מבינה במושגים כאלה, כי כמו שלמדנו השבוע, כולם משתמטים עלובי נפש וחלאות המין האנושי שוויתרו על הזכות להפעיל ממטרות במשך שלוש שנים ודבקו במוטו "הטובים לטדי", כך שצריך להעמיד אותם מול הקיר ולקרוא לפיני בדש ולכמה אלפי טוקבקיסטים לבוא ולירות בהם למוות.

מקורות בכירים בסיירת מטכ"ל חושפים שאחת המשימות הקשות ביותר הניתנות לחיילים היא לעבור בשלום את שלב הצגת השופטים של "כוכב", אבל אנחנו עמדנו בכך בגבורה גם הפעם. כדי לשמר את האווירה הצרפתית גם בהעדרו (המצער) של דוד סלם, מישהו בהפקה התעקש לתת לשופטים שמפניה, שזה חכם כמו לתת סוכר לילד היפראקטיבי לפני השינה. מצד שני, גם אנחנו לא הצלחנו לעבור את הערב הזה פיכחים, אז קשה להאשים אותם.

מֵרְד, נעבור לסולואים, אין ברירה.

השופטים לוגמים שמפניה. מיקבי צרפת דווח על משבר אמון מצד הקונים

מארינה מקסימיליאן בלומין, "החיים בוורוד" (אדית פיאף)

בהפקה של "כוכב" לא ממש התאמצו השבוע עם הקטע של לאתר את שמות הכותבים לשירים. הצרפתים הרי עדיין בוואקאנס והם לא יתלוננו. כך למדנו שאת המילים והלחן ליצירת המופת של אדית פיאף כתב אלמוני אחד בשם "E. Gassion". האדם האלמוני הזה הוא כמובן לא אחר מפיאף עצמה, שנולדה בשם אדית גאסיון, והיא כמובן כתבה רק את המילים של השיר, לא את הלחן (שהקרדיט עליו מגיע ללואי גוליאלמי הקטאלני, המוכר יותר כ"לואיגי"; ולא, זה לא לואיג'י שצביקה פיק כתב לו שיר). אולי היה צריך להתייעץ קצת עם מרגול בנוגע לקרדיטים. היא מכירה הרבה זמרים מצרפת, ז'וני הולידיי למשל.

מיהו ומהו "אי גאסיון"? לאדית פיאף פתרונים

ש. כהן: ראיתי את התוכניות של שישי ושל שבת ברצף, והן קצת התערבבו לי. אני מוכרחה להודות שהרבה זמן לא עברתי חוויה כל כך קשה, וזה היה בין היתר בגלל מארינה, שמבססת את מעמדה כאייקון גייז אפילו כשהיא לבושה בשחור סולידי. סט התכשיטים הכעור הדגיש את תנודות הגוף המביכות שחשבתי שנפטרנו מהן. השיר התאים כמובן לסגנון התיאטרלי של מארינה, ששילבה גם בית בצרפתית (סתם כדי להראות לנו שהיא יודעת). כהרגלה ההופעה הייתה הרבה שואו ומעט רגש.

תום: מארינה אולי איננה המתמודדת הגרועה שהייתה אי פעם ב"כוכב נולד", אבל עם הביצוע הזה היא עקפה בסיבוב את אוהד אלישע כדי להפוך למתמודדת המעצבנת ביותר בתולדות התוכנית. מעולם לא היה ב"כוכב" מתמודד שהפער בין מידת החשיבות העצמית והזחיחות שלו (שלא לדבר על הדימוי הציבורי) לבין רמת הביצועים שלו היה כל כך גדול. אין לי מושג איך אפשר לשיר את "החיים בוורוד" בלי קמצוץ של רגש או נשמה, אבל מארינה הצליחה בכך, וגם הוסיפה את כל השטיקים המזוהים איתה כל כך, שכל קשר בינם לבין אופי ההגשה הנכון של שאנסונים הוא מקרי בהחלט. לכבוד הביצוע הזה ברנאר פיבו שינה את שם תוכניתו המיתולוגית ליום אחד ל"קטסטרוף".

מימין: מארינה מפחידה את תושבי פריז. משמאל: טובחת באדית פיאף

השופטים התמוגגו, כרגיל, אבל בשלב הזה באמת אין שום צורך להקשיב למה שהם אומרים כי אפילו הם לא מאמינים לעצמם. מרגול, במחשוף שהפך לקבוע, מלמלה משהו לא ברור על נשמת אפו של השאנסון עם האבחנה: "זה לא מוזיקת רוק, זה לא מזרחית, זה לא ים תיכונית". וואלה. אוחובסקי אמר שזה מתאים למארינה כי זה תיאטרלי וישן, ובעברית: "את זקנה מעצבנת". גם צדי וצביקה פיק התלהבו, אבל לא נורא, הם פיצו על זה בתוכנית השנייה, כי כמו שאומרים אצלנו בצה"ל, לכל שבת יש מוצאי שבת.

דניאל בן חיים, "כמו שאת" (דורון מזר)

בקטע הפותח, דניאל ישב על גשר אלכסנדר השלישי וסיפר על חוויותיו מבית הכנסת. זה היה לפני או אחרי הזונות במלון?

כשהשיר התחיל, למדנו שלצרפתים עדיין אין שם פרטי. את השיר הזה כתב "J.J. Goldman", שזה נשמע כמו שחקן חיזוק של מכבי ת"א כדורסל, עד שמגלים שקוראים לו ז'אן ז'אק ושהוא זמר הפופ השני הכי מצליח בתולדות צרפת אחרי... ניחשתם נכון, ז'וני האלידיי! זמר רוק מצרפת!

דניאל בפריז, סיפור בהמשכים. הפרק השלישי ישודר רק בערוץ פלייבוי פריים בתוספת תשלום

תום: דניאל ממשיך להפגין רגש בדרך היחידה שהוא מכיר, עצימת עיניים, ולעתים הוא מגוון עם גלגול עיניים מצמית שמעורר את הרושם שהוא נחנק למוות, אבל לא כל יום פורים. משעמם ומיותר כרגיל, ובעונה המגוחכת הזו זה אומר שהדרך לגמר סלולה.

ש. כהן: הביצוע היה סביר וזייפני פחות מהרפרטואר הרגיל של דניאל, ועדיין די מעפן. העובדה שהצחיחות השממתית הקרויה דניאל פיהוק בן חיים הולכת להיות בגמר פשוט לא הגיונית בעיניי, אבל כמו שאומרים אצלנו בצה"ל – ההיגיון לא עובר בש.ג.

דניאל בן חיים מדגמן עיניים. התמונה למטה מפחידה במיוחד

אחרי שיחה מרתקת שבה למדנו שדניאל הביא מחו"ל פאקט מרלבורו לאבא, שמענו שצביקה פיק אוהב לשמוע את דניאל שר עם הטיקטקים בצדדים של המכנסיים. מרגול חשבה שזה שיר הורס וממית אבל שדניאל לא בירווז, גל חיבב, וצדי רצה שדניאל יביא משהו מעצמו לתוך השיר. נשמה, נניח, לא הייתה מזיקה, אבל כנראה לא מספיק ללכת לבית כנסת כדי למצוא אותה.

שלומי בראל, "אלין" (כריסטוף)

שלומי בחר להצטלם ליד מצבת הזיכרון לג'ף קונס המוכרת גם כמגדל אייפל, וכך המשיך לבסס את מעמדו כגבר גבר של העונה.

את השיר הזה כתב עוד אדם נטול שם פרטי, "D. Bevilacqua". אמא שלו קוראת לו דניאל, ובעולם הגדול מכירים אותו ככריסטוף.

ש. כהן: השיר הזה מאוס בעיניי עוד משלל גרסאות הדאנס שלו במכוניות של ערסים, וגם עכשיו לא התעלפתי, אבל פחות. זה שיר לקול גדול, אפילו ענק, ולשלומי אין. הוא נראה מתאמץ מדי, אפילו עד כדי סכנת חנק או פקיעת וריד במצח. בסוף הוא הסתפק בנפילה על הרצפה שגרמה לי ולחתולים לפצוח בפזמון של "שרה ברחובות". חוץ מבעיות קלות אלו אני מוכרחה להודות שהביצוע יצא נחמד, ואם לא נחמד לפחות עבר מהר, כי כמו שאומרים אצלנו בצה"ל, לא נולד המניאק שיעצור את הזמן.

תום: גם קיטש צריך לדעת לשיר, וכשכריסטוף מבצע את השיר הזה, אפשר להאמין לו שהוא הולך להתאבד אם אלין לא תחזור. כששלומי שר אותו, הוא עסוק כל כך בלהיראות כמו כוכב רוק שאי אפשר להאמין למילה ממה שהוא שר, ובהתחשב בעובדה שהוא פשוט לא מסוגל לעלות לטונים הגבוהים שנדרשים מהשיר הזה ומתחיל לחרחר ולגנוח, אין גם במה להתנחם. עוד ביצוע חיוור בערב קשה.

מרגול הודיעה ש"יש משוואה שאומרת שהשלם שווה את סך חלקיו". אחרי זה היא גם טענה שזו "אקסיומה". יש לנו הרגשה שבזמן שיעורי מתמטיקה היא הייתה עסוקה בלשמוע שירים של ז'וני הולידיי. אוחובסקי אמר שהחלק השני היה טוב אבל בהתחלה היה "קחחחח". צדי חזר ל"היה ליד" המסורתי, ולצביקה פיק יש סנטימנטים לשיר כי איתו הוא "הכיר", כהגדרתו, את כל החברות הראשונות שלו. Too much information, צביקה.

מימין: שלומי בפריז. באמצע ומשמאל: מנסה לרגש 

בועז מעודה, "אל תכעסי זה לא אסון" (שלישיית גשר הירקון)

בועז צייץ משהו על זה שפריז מדהימה וש"הכל מודרני כאן", בניגוד למושב אליקים שהוא כבר מזמן פוסט-מודרני. אחרי זה הוא הציק לאחד הרוכבים בטור דה פראנס, לוצ'י (לא היה רוכב כזה בטור השנה, אבל לא נורא), שבתגובה קיבל סרטן באשך.

את השיר הזה כתב "L. Ginsburg", שזה כמו אל מקפירסון רק פחות יפה. מי שנשלח למצוא את רשימת הכותבים של הכותבים בחר כנראה לגשת למאגר של רשם הלידות בצרפת, כי רק שם עדיין קוראים לסרז' לוסיין, השם שעימו נולד, אם כי אנחנו די בטוחים ששם גם מאייתים את שם המשפחה שלו כמו שצריך, בניגוד ל"כוכב". 

בועז מטריד רוכבי אופניים ומשבש את שמם. יוכל להיות תחקירן ב"כוכב"

תום: אין לי מושג אם נתנו לבועז מעודה לשיר את השיר הזה פעמיים כי הוא זייף נורא בפעם הראשונה, כמו שנטען על ידי ערן סויסה ב-nrg, או סתם כי הייתה תקלה במיקרופון, כמו שטענו בקשת. יהיו הסיבות אשר יהיו, הגירסה הערוכה של השיר הזה, כולל שני מצבי הצבירה השונים של מכנסיו של עמוס בן דוד, הייתה חביבה מאוד, בעיקר בזכות העיבוד המצוין. אולי שווה לתת לכולם להקליט פעמיים, כי אז יש כנראה יותר סיכוי שהתוצאה הסופית תהיה ראויה. 

מימין: גירסה א', מכנסיים בפנים. מימין: גירסה ב', מכנסיים בחוץ

ש. כהן: את זה שהקול של בועז מגניב אנחנו יודעים. הקריירה שלו בדיבוב הצ'יפמאנקס מובטחת לאחר התחרות. אבל קול מגניב לא מספיק כדי להחזיק ביצוע א-קפלה. כל הזמן ציפיתי שתיכנס המוסיקה, וזה לא קרה, נותרנו עם ביצוע חביב עד משמים, למרות ההתחלה המעניינת. ועל העובדה שבועז נטש סופית את הגופיות ומענה אותנו עם חולצות שרוולים אומרים בצה"ל רק דבר אחד – חייל, שפר הופעתך!

גל במגזימנות הרגילה שלו אמר שזה הביצוע הכי יומרני שהיה אי פעם ב"כוכב נולד". אנחנו לא מבינים למה לצאת בהצהרות כאלו, "הביצוע הכי יומרני", "הביצוע הכי גרוע", "הביצוע הכי משעמם". "כוכב נולד 6" עוד לא התחילה, ונתי חדד עוד יפתיע.

מרגול גססה על האומץ והאמינה שטלוויזיונית זה מרהיב ביופיו. צדי הסביר לצופים בבית ש"בא-קפלה יש לנו את הצ'אנס לשמוע את הקול", וצביקה ילד הווראייטי נתן דיאגנוזה חדת הבחנה עוד יותר, "זה קשה כשלא מנגנים". תודה לכם על שהארתם את עינינו.

חן אהרוני, "אילו ציפורים" (להקת הנח"ל)

גם חן לקח אותנו לבית הכנסת, שם הוא ייסר כמה עשרות צרפתים אומללים בביצוע נוסף ל"בואי אמא", שאותו הוא הקדיש למארינה. הצמידות שלהם בטיול מסבירה את צרחות האימה הליליות שלו שהטרידו את מנוחת הנופשים במלון.

גם את השיר הזה כתבו צמד J-ים, J. Broussolle ו-J. Calvet. ז'אן, ז'אן-פול, כל הצרפתים האלה אותו דבר, אנטישמים.

ש. כהן: מבחינה ווקאלית זה היה ביצוע די טוב של חן. לא היו יותר מדי שטיקים ויצא לו פשוט ורגוע, גם אם מדי פעם נמנמתי בין הפזמונים. בסך הכל הוא יצא חמוד יחסית לביצועים אחרים שלו, ופחות ילד מעצבן בן 17 שראה יותר מדי אם-טי-וי. אצלנו בצה"ל קוראים לזה פז"ם של במבה.

תום: חן חתם על שפם בתחילת העונה, ומאז אסור לו להוריד אותו על אף העובדה שבשלב הזה של העונה הוא נראה יותר כמו אחד מחברי הכנסת האלמונים של ש"ס ופחות כמו האלילים שלו, אייל שחר ואייל דסאו. ביצועים מהסוג הזה של חן מזיקים פחות מאלה שבהם הוא מנחית עלינו את כל הרפרטואר התיאטרלי של להקת "סטפס", אבל הם לא משעממים פחות.

צדי הופתע ואמר שחן חידש, וצביקה פיק אמר שמונה פעמים "המון חן" (מין משחק מילים כזה; אחרי "כוכב" הוא יוכל לעבור לכתוב תסריטים ל"האוס", השנינות כבר שם). אוחובסקי חשב שחן יצא מזה יפה, ומרגול התלהבה מאיך שהוא "תקף את הטון הגבוה". די לאלימות.

מימין: חן בפריז. משמאל: בחזרה בהרצליה

אליסה שפרגה, "מילורד" (אדית פיאף)

אליסה לקחה אותנו למוזיאון הלובר והכירה לנו את המונה ליזה, אבל נורא הצטערה שלא נתנו לה להיכנס לצלם אותה כדי שגם אנחנו נכיר. גם אנחנו הצטערנו, כי אף פעם לא ראינו את הציור הזה, ואפילו באינטרנט לא הצלחנו למצוא אותו.

פינת הקרדיטים הביזאריים נמשכה עם קרדיט למילים של “J. Mustacchi”, מין שילוב ביזארי בין הכתיב הערבי המקורי של שמו של ז'ורז' מוסטאקי לבין שמו הצרפתי המאומץ, Georges Moustaki, עם שגיאת כתיב כתוספת חיננית, ובשלב הזה כבר שגרתית.

תום: צביקה הדר הציג את השיר במשפט "לצרפתים יש את הדיווה אדית פיאף; ל'כוכב נולד 5' יש את הדיווה אליסה שפרגה". דומה שאין צורך להוסיף דבר, אבל אני אוסיף בכל זאת: אליסה היא חיקוי כל כך דהוי, חיוור ומאומץ של זמרת אמיתית, שהיא מתחילה להזכיר את הפוסטר המרופט של המונה ליזה שסבתא שלי סחבה איתה מרומניה ושהיה תלוי אצלה בסלון במשך 50 שנה. אבל לפחות סבתא שלי לא חשבה שזה דה וינצ'י מקורי. אפילו הפסנתרן המסכן שליווה את אליסה דאג להביא אטמי אוזניים כדי שהוא לא יצטרך להקשיב לזוועה הזאת בעת התרחשותה. אם כבר ערב צרפתי, שיביאו את סידוני סיגאל. היא יותר זמרת משאליסה תהיה אי פעם.

מימין: אליסה מחוץ ללובר. משמאל: עם הפסנתרן המנסה בכוח לא לשמוע

ש. כהן: עברו על אליסה כמה שבועות קשים ונראה שהיא די גמרה את הסוס, אבל הפעם הייתה לה התאוששות קלה והיא נתנה את הביצוע הכי טוב של הערב, אם כי בהתחשב ברמת הערב זה לא אומר הרבה. הקברט ישב עליה טוב, והנטייה שלה לאגרסיביות קלה התאימה.

אני לא יודעת מה עם כל המתמודדים, אבל אליסה בטוח עשתה צבא. למעשה אם לא היה פער של תשע שנים הייתי אומרת שאולי היא הייתה המ"כית שלי (ואם לא היה פער של 60 שנה, הייתי אומרת שאולי היא אלזה קוך). כמו שאומרים אצלנו בצה"ל, אנחנו נקרא לה המפקדת, היא תקרע לנו את התחת.

לפני המעבר לשופטים, קבלו את פינת "רגע של עברית" של השבוע, בכיכובם של אליסה וצביקה הדר:

צביקה: כמה זוגות נעליים קנית בפריז?

אליסה: ארבע.

צביקה: ארבע זוגות נעליים?

אליסה: ארבע. אחד לאמא שלי.

צביקה (מקבל תיקון באוזניות): ארבעה.

אליסה: ארבעה.

צביקה הדר (מנסה להבין את התיקון): כן. נעל, זוג, זה, תלוי איך מתייחסים לזה.

אליסה: מה זה משנה.

צביקה: כן. אחד לאמא שלך אבל.

אליסה: כן.

צביקה: אז זה לא נחשב.

אליסה (מחשבת בזריזות): כן. אז שלוש.

מרגול טענה שאליסה נגעה בהארד קור של השאנסון (השאנסון מיד ניקה את עצמו, כמו אדם שנגע בו ג'וק). אוחובסקי אמר שאם כבר תיאטרלי אז עדיף ככה (מארינה החווירה מאחורי הקלעים), צביקה פיק התחנף להפקה ואמר להם תודה על הספיישלים האלה, וצדי הודיע שאליסה היא "מה שנקרא זמרת ושחקנית". אכן, מטבע לשון.

אדיר אוחיון, "אמא קטנה" (שימי תבורי)

אדיר הראה שהוא מבין את הרוח האמיתית של פריז, ובמקום להסתובב כמו תייר אמריקני במגדל אייפל בילה את רוב זמנו בבית קפה כשהוא שותה ובולס בגטים, כדי לוודא שלא יגייסו אותו פתאום למילואים. אחרי זה הוא נזכר בימים היפים בכסית, כשאלתרמן ושלונסקי היו עוזרים לו לבחור שירים ל"כוכב". אי שם בביתה, עדן אמזלג פערה פה גדול.

בפינת הקרדיטים, הזמר הבלגי לואיג'י (Luigi) הפך איכשהו ל”S. Varderame” – שם שהצליח גם להמציא לו שם פרטי חדש וגם לשבש את שם המשפחה שלו, שגם כך איש אינו מכיר. שפה קשה מאוד, צרפתית.

ש. כהן: כרגיל, אדיר נראה כאילו הוא הולך לעשות מייק ברנט מאיזה חלון, וההגזמה עם הפלצטים יצרה אצלי תחושה לא נעימה שהוא הולך לרצוח את פטיט מאמו. זה אמנם היה אחד הביצועים החלשים שלו, אבל בטח לא כזה שעליו מגיע לו לעוף. אני מקווה שאדיר לא יחזור להכין קפה בתחנת רכבת השלום למשך שארית חייו, אבל גם אם כן אין מה לעשות. כמו שאומרים אצלנו בצה"ל, קפה באימונים, נס בקרב.

תום: בסטנדרטים של אדיר, זה היה ביצוע בינוני, בעיקר בגלל בחירת שיר לא טובה. בסטנדרטים של "כוכב נולד", ובמיוחד השבוע, זה עדיין היה הרבה יותר טוב מכל השאר.

כבר באודישנים, ופעמים רבות בשבועות האחרונים, כתבתי שאדיר היה זקוק רק לחשיפה הראשונית, ומכאן ואילך הקריירה שלו לא תהיה תלויה בשום דרך במידת ההצלחה שלו ב"כוכב". ככל שהעונה הזו מתקדמת וממצבת את עצמה כגרועה בתולדות התוכנית, ובהתחשב בכך שנותרנו עם שישה מתמודדים שכל אחד מהם חיוור וחסר משמעות יותר מהאחר, ההדחה של אדיר בשלב הזה היא רק יתרון. במקום להיות משועבד לחוזים דרקוניים ולעצות אחיתופל (והכוונה לכאלה שהן באמת רעות), הוא יוכל לצאת לדרך עצמאית משלו, ובסופו של דבר יזכרו אותו הרבה אחרי שאיש לא יידע מי היה דורון רוקח ולאן נעלם דניאל בן חיים. בהצלחה.

מרגול אמרה שאדיר איכותי ברמה קשה ביותר, כלומר שהיא ממש ממש שונאת אותו. צביקה פיק כרגיל הצליח להסיט את נושא השיחה אל עצמו וליהג על השירים שהוא כתב ללואיג'י. כל אדם בר דעת היה מעדיף לא להזכיר את זה, אבל מילא. אוחובסקי אמר שזה שיר דביק שאדיר גרם לו להישמע יפה, וצדי נבהל מהפלצטים בסוף, אבל התקף הלב המצופה עדיין לא הגיע.

מימין: אדיר בולס בפריז. משמאל: בפוזה הקבועה

דורון רוקח, "בנתיב מעורפל" (דקלון)

דורון מיצה את חווית צרפת במשפט "פריז, חבל על הזמן", ושוב סיפר על זה שזו פעם ראשונה שלו בחו"ל. חלאס נשמה, הבנו שאתה מצוקה. את הבחירה בשיר הוא סיכם במשפט הקולע לא פחות, "זה גם מדהים, אתה יודע, שיר שאנסון". מדהים.

אלן בארייר, שכתב וביצע את השיר במקור, נזכר גם הוא בזכות "כוכב" שבתעודת הלידה שלו כתוב "אלן בלק". מישהו בהפקה ממש לא אוהב שינויי שם. טוב שלא ביצעו השבוע את "ארטיק קרטיב שוקולד בננה", או שהיינו צריכים לרוץ לחפש בארכיון מי זה הנריק פיק.

תום: רק אלוהים יודע איך דורון הצליח למצוא שיר של דקלון לערב צרפתי, אבל בקצב הזה אין ספק שבערב שירי אבבא הוא יצליח לשכנע את המפיקים ש"מאמי" של מיכאל פטישי הוא הגירסה העברית הבלתי מוכרת של "מאמא מיה". דורון מבצע את אותו שיר מאז תחילת העונה, מה שלא היה מהווה בעיה גדולה כל כך אלמלא זה היה ביצוע עלוב כל כך. ועדיין, גמר הבלהות ממשיך להתקרב.

ש. כהן: הביצוע של דורון היה סתמי כהרגלו. גם השבוע הקהל בבית התעקש לא להדיח אותו, ונראה שאם זה לא יקרה בקרוב אנחנו ניתקע איתו בחצי הגמר. זה לא קל, אבל כמו שאומרים בצה"ל, קשה יש רק בלחם, וגם אותו דורון אוכל.

השופטים נדהמו כולם מכך שדורון הצליח לשנות כל כך את השיר, פשוט כי כולם חשבו על המקור הצרפתי ולא הכירו את הגירסה של דקלון שדורון חיקה במדויק. אוחובסקי וצביקה פיק חשבו שזה היה הביצוע הכי טוב של הערב, ואילו מרגול הוכיחה שוב את הבנתה המושלמת במוסיקה כשביקשה להודות לנגנית הכינור שדקרה ושיספה אותה. "ויולה", תיקן במבוכה צביקה הדר.

אחרי שנאלצנו לסבול את הקליפ המשותף של הנבחרת בפריז (פלייבקים זה לא ממש הצד החזק שלהם; גם שירה באופן כללי, כשחושבים על זה), עברנו לחלוקת החסינויות המיותרת. אף אחד לא קיבל חסינות, ואוחובסקי לראשונה העונה קלקל לאליסה, כנראה כי אמרו לו לשמור את זה לשבת. את אדיר השופטים אפילו לא שקלו, כמו כל העונה, כי הרבה יותר חשוב לתת חסינות שמינית למארינה, לדורון רוקח ולישראלה אסגו. עכשיו הם יכולים לאכול את הלב.