שעת הש.

צביקה הדר תיאר את חלום הגמר בכנרת, על כל טונות הברזלים, התאורה והפועלים המסוקסים, שיהפכו את פסטיבל צמח המיתולוגי לפסטיגועל של מותג סלולרי סגלגל. בטקס הצגת השופטים המייגע התוודענו לסט הכוסות המכוער מתנת פאולינה פיק, שצריכה לממן קפה לכולם אחרי שתקציב ההפקה חוסל בגין התעריפים המופקעים של זונות פריז. חוץ מזה התבשרנו שהשבוע ניאלץ לסבול כל מתמודד בשני שירים, האחד קצבי והשני בלדה, ואפילו יותר גרוע, שניאלץ לבקר אצלם בבית ולראות את המיטות שעליהן הם נוצרו, כולל המחזות.

הכוסות של פאולינה. משתלבות מצוין עם החולצה של המאסטרו

כדי להמתיק את הגלולה שחבל שמאמוצ'קה לא לקחה לפני 20 שנה, נעבור ישר לסולואים.

חן אהרוני, "להיות לבד" (מירי אלוני)

התחלנו מעבר להרי החושך, בביתו של חן אהרוני, שבו התברר לנו שכבר לפני שנתיים, כשחן היה בן ארבע, הוא הקליט דיסק משל עצמו שבו הוא נשמע כמו תינוק מעצבן, כלומר בדיוק אותו דבר כמו היום. חוץ מזה גילינו שעדר המעריצות שלו, אחרי הסכמי העודפים עם דניאל בן חיים והמחאות האינטרנטיות, מורכב מחבורת נשים בנות 80 מויצ"ו, כולל החברה של שקע ותקע. הרב כדורי נתן לחן נשיקה ואיחל לו הצלחה, ואחרי זה אמא של חן אמרה שהיא אהבה במיוחד את הביצוע שלו ל"בואי אמא", כי זו המתנה הכי יפה שהיא יכולה הייתה לקבל. וואלה? אפילו יותר מרגליים?

מימין: מעריצה אופיינית של חן אהרוני. משמאל: חן מקבל ברכה. היא לא עזרה

ש. כהן: חן, במראה השכבות המסורתי של "כוכב נולד", שוב עורר בי תמיהה על אודות הכמויות המדויקות של זיעה שנשפכות שם בערב ממוצע. הביצוע שלו היה גנחני מהרגיל ולא הסגיר אם הוא בלדי או קצבי. חן נראה כאילו הוא צפה ביותר מדי ביצועים של סקעת, אבל לא ממש הפנים. אמנם גם סקעת מאוד מיומן, מחושב, וטיפה מזויף, אבל יש לו איכויות קוליות שלחן אין. בשלב מסוים נאלצנו לסבול את הנקודה הקבועה בכל שיר שבה חן מתחיל לצעוק כי אמרו לו שככה מבטאים כאב. הכוונה הייתה לכאב שלך, חן, לא שלנו.

תום: אוי, כמה נחמד לצפות ב"כוכב" בלי שאצטרך להוריד כל שנייה את היד של כהן שהגיעה "במקרה" אל הירך שלי ולדחות את הצעותיה ל"מסאז' ידידותי". עם החופש לצפות בדעה לא מוסחת, הבנתי סוף סוף שהדבר שחן מזכיר יותר מכל הוא נייר צלופן: הוא שטוח, מרשרש ונוצץ, באופן שנורא מרשים ילדות בכיתה ב', אבל כשחושבים עליו קצת יותר לעומק מגלים שמדובר במוצר חסר תועלת לחלוטין, אלא אם כן אתם בדיוק צריכים לעטוף משלוח מנות.

חן מרגש כהרגלו. לא כל יום פורים

אוחובסקי לא היה בטוח אם זה היה השיר הבלדי או הקצבי של חן, אבל אמר שהיה חזק מדי ולא בטוח שעשה את כל האפקט (אם האפקט הוא הדף, אז דווקא כן). מרגול אמרה שהיא קיבלה מכה בראש, שהצטרפה כנראה לזעזוע המוח המתמשך. היא סיפרה שגם היא שרה את השיר הזה בהופעות, ומיד צביקה פיק הצטרף ואמר שגם הוא. גם מירי אלוני, בנחלת בנימין, איפה שהשופטים יגמרו.

בתגובה לגילוי הלב של צביקה ומרגול, צדי אמר שהוא לא סובל אף אחד מהביצועים שיש לשיר הזה, ורק של חן יצא יפה.

אליסה שפרגה, "חצבים פורחים" (תיסלם)

תום: אליסה הלכה על ביצוע תיאטרלי, כהרגלה, כולל גרירת מיקרופון אגרסיבית שנראתה כמו משהו שהיא למדה ליישם על אסירות בכלא אנצאר. היה שגרתי לחלוטין עד הרגע שבו היא ניסתה לשדר חושניות על ידי החלקת ידה בשיער באופן שאמור היה להזכיר את שירי מימון, אבל נראה יותר כמו ניסיון לפלות כינים. ולא שהתכוונתי להעלות את זה, אבל מסרק צפוף זה באמת משהו שלא יזיק לכמה אנשים שאני מכיר שכל הזמן מתלוננים על "הפרעושים של החתולים".

אליסה מחליקה בחושניות את שערה. ממחר בספריית הווידאו הסמוכה לביתכם

ש. כהן: לאליסה יש נטייה לשיר שירים של זמרות גדולות ואז לגנוב מהן טיפה, בלי כוונה. לא שאני מתכוונת לפתוח את זה כאן, אבל הרבה פעמים זה קורה גם לתום עם דברים מהחדר שלי. הפעם השיר היה של תיסלם ואליסה הייתה פחות מושפעת, מה שהוציא ממנה ביצוע חזק וטוב, גם אם עטור במעט זיופים. אולי בעונה שפויה לא מגיע לה לזכות, אבל בעונה הזו זה היה הביצוע שהכי אהבתי הערב.

צדי אמר שאליסה היא הרוקיסטית שלנו ושיש לה המון כוח. צביקה פיק אמר שכל מה שאליסה עושה היא עושה נהדר ושהיא עשתה את השיר בצורה טובה מאוד, שזה בדרך כלל סימן לכך שהוא לא הקשיב. מרגול אימצה את ז'רגון הספונסרית ואמרה שאליסה עברה שדרוג, שזו דרכה לומר שהיא חושבת שהיא הייתה כונפה. אוחובסקי מצדו אמר לאליסה שההופעה הייתה רק בסדר אבל שהיא כאן בזכות ולא בחסד, כנראה כי צביקה הדר טורח להזכיר לה ללא הרף שבלי החסינות מהשופטים היא הייתה מתחפפת כבר לפני שבועיים.

מארינה מקסימיליאן בלומין, "וידוי" (צילה דגן/יהודית רביץ)

השבוע זכינו להכיר את שלושת הדורות הנשיים לשושלת בלומין, כשלמאמוצ'קה הצטרפה נאנוצ'קה, וכולם נפגשו בגן המיוחד שאליו מארינה הייתה לוקחת את סבא של מרים טוקאן. הצצנו בקניבליות בשן הראשונה שנפלה למארינה ובסך הכל היה די אופטימי. אפילו שזה קשה לנו, צריך לציין שמארינה היא היחידה שלא השוויצה בסיפור אישי כואב, גם כשיש פוטנציאל עם האב הנעלם והאח המכוער. חוץ מזה שמחנו לגלות שאת "וידוי" כתב החבר הטוב של כולנו, "אלכס פן", אחוק של חיימ'קה נחצ'ה ביאליק ואבי שלונסקי.

מימין: השן האובדת של מארינה. משמאל: שירו המיתולוגי של אלכס פן

ש. כהן: "וידוי" הוא שיר יפה אבל מעט כבד מדי עבורי, בטח תום ירגיש איתו בבית (ואל תתפלאו אם הוא יתנחל שלושה ימים ואפילו כוס לא ישטוף). בתוספת התזמורת מארינה שוב ניסתה להיכנס לנישה של הדיווה הגדולה מהחיים, אבל יצאה בעיקר מייגעת. אני מודה שהיה לי קשה לצלוח את הביצוע עד סופו, וממש כמו בביצועים של דורון וכשתום מדבר, יצא לי לנמנם מעט באמצע.

תום: מארינה נרגעה קצת מהמניירות הרגילות והעדיפה הגשה דרמטית מינורית יותר, שלשם שינוי היו בה הרבה יופי וזכּות, אם כי היא עדיין הצליחה לעקר את השיר מרגש באופן מוחלט ולכן הביצוע היה יפה ווקאלית אבל קר כמו קרח, בדיוק ההפך מנפשו הסוערת והמסוכסכת של אלכסנדר פן. מפתיע שכהן לא התלהבה מזה, חשבתי שקור זה דווקא משהו שפקידות בחברת מזגנים אמורות להעריך, אבל כנראה קשה לה עם משהו שהוא לא יצירת מופת כמו "נרדם על החולות" של המשורר הלאומי ג'קו אייזנברג.

מארינה בהעוויות הקבועות שלה, אפילו כשהיא שרה רגוע. רק עוד שבוע אחד

על מרגול השיר הילך קסמים. היא אהבה את רביעיית המיתרים וכעסה על כך שהם לא באים לנגן איתה. חבל באמת, אבל אנחנו בטוחים שרביעיית קרונוס תשמח ללוות אותה בביצוע קלאסי ל"אל תגיד לי ביי". צדי אמר שהוא הרגיש שמארינה היא חלק מרביעיית המיתר, כנראה כי גם לו היא מנסרת במוח. אוחובסקי אמר שהיה ביצוע מדהים וגם השתפך מהקול המתיילד של מארינה (טוב שמישהו נהנה ממנו), ואילו צביקה פיק אמר שזה היה בין הביצועים הטובים שהיו העונה, שזה הגיוני כי מארינה היא בין המתמודדים הטובים שהיו לנו.

חן אהרוני, "שלוש בלילה" (טיפקס)

ש. כהן: שיר נהדר שחן הצליח לקחת לכיוונים די רעים, אבל לא יותר מהרגיל אצלו. הייתי מוסיפה משהו על זה ששלוש בלילה זו בדרך כלל השעה שבה אני מנסה לרמוז לתום שילך כבר והוא בתגובה מכין עוד קפה, אבל יש לנו רק עוד שבוע לסבול זה את זה, חבל לפוצץ הכל עכשיו.

תום: מוזר, אני תמיד הבנתי אחרת את זה שכהן נשכבת על המיטה בלי בגדים ואומרת שאני "יכול לעשות מה שבא לי". אבל אם לחזור לחן, הוא תמיד עושה מה שבא לו, רק חבל שבא לו לקפץ כמו צפרדע במחבת רותחת, להניף את הידיים הצידה כאילו הוא ג'ון טרבולטה ב"סאטרדיי נייט פיבר" ובאופן כללי להתנועע כמו שועל מוכה כלבת. הפעם חן גם זייף נורא, ונדמה שהוא ניסה לעשות הכל כדי להוכיח לציבור איזו טעות איומה זו הייתה להחזיר אותו בגלגל ההצלה. בזה, בניגוד לזוטות כגון שירה, הוא הצליח.

גם חן ממחזר את הפוזות הרגילות שלו. חיית במה, כבר אמרנו?

גל אמר שחן מאוד חמוד ומוצלח יותר כשהוא קצבי ואיזה יופי שהוא ככה נלחם. מרגול אמרה שחן עושה מלחמת עולם (הוא בתפקיד גבלס, מרגול בתפקיד אווה בראון), אבל היא דווקא אהבה יותר את הביצוע הקודם. צדי הסביר את כל הסיבות למה חן מעצבן אותו (הוא מקצוען ויודע לעמוד על במה, שזה שני דברים שצדי לא אוהב כי הם מזכירים לו את החולשות שלו). הסיבות שלנו דווקא שונות, אבל זה רק מעיד על כמה שחן ורסטילי. בשלב הזה צביקה פיק חזר למרוח זמן למגינת לבם של כולם, וסיכם ב"מה יש לי להגיד על זמר כל כך טוב?". כלום, כנראה, בטח לא כשאתה לא מקשיב לו.

אליסה שפרגה, "מלאך" (אביב גפן)

אליסה נפלה חזק על נישת הסיפור קורע הלב של הערב כשלקחה אותנו לנתיבות, שם היא סיפרה לנו שוב על אביה שנפטר ולמדנו שהיא גרה עם אמה החורגת. בניגוד לדימויי הקרב של גל, כאן המלחמה האמיתית: ניסיונות נואשים לזכות בקולות סימפטיה בזכות הורים נכים, נעלמים ומתים. רק שלומי נורמלי, אבל סולחים לו כי הוא גרוזיני וגם זה לא קל.