שעת הש.

"סרט הודי" של דנה אינטנשיונל ועידן יניב הוא הרינגטון החדש שלי!

הנה פוסט פרטי ראשון. אני עדיין לא יודעת איך ילך עם זה, כל הקונספט הוא התעלקות לא נורמלית ועל כך אני מתנצלת בפניכם עמוקות. אז לכל מי שהסתבך עם סיסמאות ושצריך להתמודד עם מנויים מעיקים במקום בר קבועים – אנא סלחוז מי. יום כיפור היום, אין לכם הרבה ברירות.

ולמה, בעצם? כי יותר מידי אנשים כבר יודעים, כולל כאלה שלא אמורים. כי בא לי לכתוב כל מיני דברים שקורים לי כרגע, והדברים האלו עלולים לגרום לזיהויי על נקלה ואף לאלתר. כי בא לי קצת אנונימוס, אבל בלי כל הניגו'ס של תרנגולי חופש.

ביץ' השמירה של הדמוקרטיה:

בחודשים  אלו אני עושה את צעדיי הראשונים בעולם העיתונאות. עדיין לא החלטתי אם אני מתאימה לזה או לא. זה שזה כיף זה בטוח, אבל כבר עכשיו, מתחתית הרזומה העכברי שלי, אני רואה שמדובר במעגל שבועי, מלחיץ ומלא דד ליינים. אני גם חוששת שלא אצליח להתפרנס מזה, המינימום שאני יכולה להרשות לעצמי להרוויח זה שש נטו, פחות מזה לא יקיים אותי.

כרגע המזגנים מעסיקים אותי במשרה מלאה, עבודת משמרות שלא משאירה לי הרבה זמן פנוי. המטרה שלי היא לכתוב בעוד מקומות במקביל. עד שלא יוסיפו עוד שעות ליממה אני לא בטוחה אם אצליח לעשות את זה, אבל אני בהחלט מתכוונת לנסות.

בעלבתית:

אני קונה דירה. זהו, סוכם, הוחלט ונחתם. הצעד הובא לדיונים כבר מזמן - אני שמונה שנים בדירות שכורות, כל בעל בית מתעלל בי יותר מהקודם, אני נעה ונדה בכל גוש דן כמו איזה בדואית. אז מצאו לי דירה חמודה, היא זקוקה לשיפוץ קל אבל ממש קרובה לדירתי הנכחית. ההורים נותנים הרבה כסף, אני לוקחת משכנתא לבין 15 ל20 שנה, עדיין לא נקבע סופית. אני כמובן מנסה לגרור את קוקס והחתולים איתי, לבד אני לא אעמוד בהחזר החודשי ואני לא רוצה שותפה אחרת. היא בעניין וקוראת לנו עכשיו "מתחם ירמיהו".

גוטמן קו לייט:

אני מנסה לגייס כל דקה פנויה שיש לי ולעבוד על הסמינר האחרון לאוניברסיטה, זה שירחיק אותי סופית מהמוסד הנאלח הזה. אני מתקדמת בצעדי צב אבל המסקנה שלי כרגע: אני שונאת פונטים שהם לא אריאל.

זהו, אלו שלושת הדברים שמעסיקים אותי כרגע, אני מחכה לשעה שתיים כדי שאוכל לצאת מהעבודה, לקחנו איזה שמונה סרטים ואני כמובן גם מתכוונת לישון וללמוד, יהיה כיף.

שלכם,

צמה ועמה

ש.