שעת הש.

אני מצטערת שנעלמתי, פשוט התמכרתי לפייסבוק. אני יודעת, זה הדבר האחרון שחסר לי - עוד אתר אינטרנט. גאוני כהן, גאוני. בעשרים דקות היומיות שאני מקדישה לזבל הזה יכלתי לכתוב פוסטים, להתקדם עם העבודות לתואר, לחשוב על הכתבה הנכחית שלי או לטפל בזוטות כמו משכנתא. כמובן שכל זה מתגמד אל מול היכולת לשלוח לדויד44 חיבוק ודג ולנשוך את הביולוגית שוב ושוב על מנת להעלות לעצמי את נקודות הערפדים (אני כבר ומפייר ברייד!).

חוץ מזה אין שם כלום, אבל הכלום הזה כל כך מתוק ודבילי שאני פשוט חייבת להכנס כל הזמן ולשדרג לעצמי את האקווריום. יש שם אפילו אופציה לעשות ילד לבד. אני עדיין לא מוכנה להורות וירטואלית יחידנית, אבל אימצתי אפרוחה בשם נינט. אני אומרת לעצמי שלפחות אני עושה את זה מהעבודה אבל זה לא באמת תירוץ, בעבודה אני אמורה לכתוב סמינר ללימודים.

אפרופו סמינר, יש לי שתי עבודות ענק להגיש עד השתיים עשרה לאוקטובר, אחת מהן עדיין לא התחלתי, ושלשום גיליתי שהספריות סגורות עד השביעי. זיינו אותי.

בינתיים אני קוראת את "טוטם וטאבו" של פרויד והוצאתי דברים מהאינטרנט על נורמן בייטס וחניבעל לקטר, אל תשאלו אפילו על מה העבודה שלי.

חוץ מזה הכול נהדר. אני מאוד עסוקה ובהמון טרטורים עם הבנקים, הלימודים וסוג של משרה וחצי, אבל זה בא לי בטוב ואני כן מצליחה לשלב גם קצת פינוקים. אפילו הלכתי לראות את העכברוש החדש של דודה יחד עם קוקסטא ופוסי. הכנו שקשוקה וחתכנו גבינות ועשינו תורות על הגור שהיה פשוט מהמם. בסוף גם אכלתי שלוש נשיקות מרנג (דודה קוראת להם "קצפיות". הומואית) ודפקתי לעצמי את כל הדיאטה. כוסומו.

אפרופו עכברוש, לפני שבועיים בערך חזרתי הביתה מהעבודה, הרוגה ומסכנה כהרגלי. שמתי לב שהחתול הג'ינג'י מתנהג קצת מוזר אבל ייחסתי את זה להפרעות האישיות שירש מאמא שלו. הלכתי לישון בתחושה קלה של מועקה לא מוסברת. כשהתעוררתי (בערך ארבע שעות לאחר מכן כי זה כל השינה שאני מקבלת בימים אלו), הבנתי מה ישב לי על הלב – החתול השני נעלם. חיפשתי אותו בכל הבית בצרחות הרגילות שלי של "אייאקס יא זב זבל בוא הנה" והוא לא ענה. חיפשתי אותו בכל החצר וגם משם הוא נעדר. אחרי שייחלתי למותו בכל כך הרבה פוסטים לא יכלתי שלא לחוש אשמה. "הלך החתול" מלמלתי בפאניקה והתקשרתי לקוקסטא. היא דווקא הייתה רגועה ושאלה אם בדקתי למעלה. הוא באמת היה שם, על הגג, מצונף בתוך עציץ חרס, רועד.

לא הייתי מתייחסת לזה, אבל יום אחרי זה החרא עשה את זה שוב. הפעם הוא הצליח להיכנס לבית של השכנים ולשכב להם מתחת למיטה.

שימות.

עכשיו אכלתי סנביץ ארומה ודיאט אייס. יש לי גם פריכיות לאחר כך. אני הולכת להיות בעבודה עד הבוקר ונדרתי שלא אלך עד שאכתוב לפחות פרק אחד מהעבודה.

כמה שאני מתלוננת על מקור פרנסתי הנכחי, אני חושבת על זה שבלעדיו הייתי צריכה למצוא מקום עם אינטרנט, מדפסת, דפים, ציוד משרדי, קלסרים, כלי כתיבה, מכונת צילום, פקס, סורק, שום דבר לעשות וכל זה פלוס ארומה ליד וממש נבהלת. בעצם לא מהארומה, יש ארומה ליד כל מקום.

;

שלכם,

מלטפת ומאנפפת

ש.

עריכה מאוחרת - פרק הסיום של דקסטר (ספויילרים!!!)

לפני שבועיים קוקסטא ראתה את הפרק באינטרנט. אמרתי לה "אני מקווה שזה לא משהו מעפן כזה, שמתברר שהם אחים או משהו". אופסי. עדיין, היה מעולה, אני מחכה לעונה השנייה. אני מאוכזבת קצת מהבחירה של דקסטר, היא שמרנית וצפויה. הייתי שמחה אם הוא היה חובר לרודי, ולו רק בגלל שרודי כזה חתיך מהמם.

אה,

והמיוזיקל של סקראבס היה מקסים, למרות שאין מה להשוות למיוזיקל של באפי כמובן, יש גבול.