שעת הש.

הכל טוב, תודה. אני איזי עם הפחמימות (במידת האפשר, כולנו בני אדם), יש לי חברים שטפו טפו, ההורים חוזרים מחו"ל ביומיים הקרובים ככה שאני גם לא אתגעגע יותר מדי, ויש טלוויזיה משהו משהו.

בעולם העיתונות הכל יצרי ומרגש, אני מקבלת הזדמנות די מדהימה ומתכננת להשקיע בה את כל כולי. אין לי בעיה לקרוע את התחת, אני אעשה הכל כדי לא לפשל את זה (השם ישמור חמסה חמסה) ואני תוהה אם כדאי לפרוש מהמזגנים. נכון שזו עבודה עם כסף יחסית די טוב, אבל אישה צריכה גם לעשות בשביל עצמה, ולא רק בשביל ביתה. ואמנם אני יכולה לכתוב במשמרות הלילה, אבל אין ספק שלעבוד במשרה מלאה ולשאוף להתפתח במשרה מלאה אחרת לא הולך ביחד. אין לי זמן, זו השורה התחתונה.

אז בואו נדבר מספרים, זה אולי זה יעזור לכם לעזור לי -

עבודת המזגנים משלשלת לכיסי בסביבות השמונה נטו. ואני לא מחשיבה כאן את כל המסביב שכולל בונוס שנתי ( פעם בשנה תוספת של 12 אלף למשכורת), קרן השתלמות, ביטוח מנהלים, פנסיות וחוביזות (כמו חופשות על חשבון העבודה, אלף שקלים מדי שנה בתלושים, ושאר הטבות שיש בכל חברה מצליחה).

המשכנתא שלי יימח שמה וזכרה היא שלוש וחצי (אבל אל תשכחו שאני אוחזת בשותפה מהממת שמשלמת חצי).

כרגע העבודה בעיתון היא אפילו לא חצי מהמזגנים. בואו נודה בזה, לא משהו שאפשר לשבור בשבילו את הכלים.

בתנאי המשכנתא שלי אני מחויבת להכניס מדי חודש לחשבון לא פחות מחמש.

רצוי לציין שכרגע אין לי חובות לכסות, וגם שיהיו לי פיצויים מאוד נאים (או לפחות מה שיישאר מהם אחרי שיני המס) אם אעזוב. בכל זאת, שש שנים.

אז איפה לשים את הקו? כשאני הולכת לדבר ביזנס, עד איפה אני מוכנה לרדת בשביל הזדמנות נהדרת שאני איהנה בה ואגשים את עצמי וכל החרא הזה?

(הפתרון האידיאלי עבורי היה לרדת לחצי משרה במזגנים, אבל זה בלתי אפשרי כרגע ).

אז מה אתם אומרים?

דברו אליי אנשים, דברו אליי.