 כינוי:
גיל: 44
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 1/2006
ווי וויל אולווייז האב פאריז
אני והטבלה הראשית כבר לא. נגמר יותר מהר משמעון גרשון וסאות'המפטון (זה בסדר יולי?)
בנאדם עסוק שבוע וחצי וזהו? מעיפים מהטבלה? טפי. חרם. בחיים יותר לא נכנסת לשם.
הגיעה תקופת המבחנים, מה שאומר שאני מבלה זמן רב בהתחנפות לאנשים שאני לא מכירה אבל כותבים הרבה. החלטתי להקדיש שיר לידידתי הטובה ביותר:
הייקו למכונת צילום:
מחברות זרים
עוברות בתוכך בטור
אונס חורפי
עבודה ענקית שאני עושה עומדת להסתיים שבוע הבא, ואני מקווה שזה יוריד ממני הרבה לחץ ועצבים. אם החברים שלי ידברו איתי עד אז אני אפצה אותם בחום ואהבה. אפילו את גאידמק (=הכינוי החדש של ירוסלב מאז שהתברר שהוא בפלוס בבנק ואפילו לסושי לא מזמין אותי).
יושבים לי כל כך הרבה דברים על הסרעפת, אם היה לי קצת יותר זמן אישי עם ר' או שרוני הייתי יכולה להוציא הכל, אבל בינתיים אני יכולה רק למלמל חרישית את המנטרה "שבוע הבא יהיה יותר טוב", ובאמת יהיה. יש לי תכנית מזימתית לכל תקופת המבחנים (לא צ'יף, לא מקעקעת שליפים על הירך). רק להפטר מהעבודה הגדולה.
בשעה תשע ועשרים שתיתי נמס בכוס לייט בטעם עוף. אני כל הזמן משתדלת לא לאכול שוקולד, השבוע לא הולך. אני צריכה לקבל מחר ויש לי בור בבטן. איף.
אתמול הספקתי כל כך הרבה, אני גאה. עשר שעות לימודים, תיקון מזגן (הבית חמים ונעים!), קפה עם שרוני שאיבדה את הסלולרי שלה (דקה דומייה), יומולדת לגמד הרשע בפאב* שהבטיח להביא לי את "קריאת רשות" של שימבורסקה, אחרי זה סקס, ושינה של שלוש וחצי שעות. אני מלכה אני.
אפרופו קריאת רשות: את השעה היומית באוטובוסים אני מעבירה עם ספרים, אלו שקראתי בחודש האחרון נעים בין מצויין - "בית האלוהים".
לא רע - "האמת מאחורי בני רוקמאטיו מהלסינקי".
וקצת חמוד - "הקטרקט בעיני הרוח".
עכשיו התחלתי את "לקרוא את לוליטה בטהרן". ספרים שמומלצים בשמונים ושמונה אפ אם תמיד בעייתיים במקצת, אבל בינתיים עושה רושם לא רע. אולי בגלל חולשתי לפמיניזם ופרסיות.
*הפאב: על שם משורר מוערך יתר על המידה שכתב לא מעט. יצאו לו כמה שירים טובים אך כמעט זהים זה לזה, וסיפורים איומים (איומים!). זוכה לחיקויים בכל רחבי הרשת בדמות קטינים הכותבים על איך שהם חיים בביוב ושותים הרבה. המנחש הראשון יזכה לעשות לי נעימים בשיער במשך שעה וחצי, או עד שהאצבעות יתחילו לדמם.
זהו, נשיקות, שבוע הבא פוסט מצחיק.
חייבת לרוץ.
| |
 פוסט לילי מטופש
אני מניחה שכשהגו את הביטוי "כשהגיהנום יקפא" התכוונו למאורה הטחובה שורצת העכבישים אותה אני שוכרת (צלמוות 66/6, בני ברק). באופן תמידי הטמפרטורה פה נמוכה בחמש עשרה מעלות מהסביבה. חוץ מבקיץ כמובן, שיש חמש עשרה מעלות מעל.
ביום ראשון יבוא האיש הנחמד מהמזגן, יתקן אותו, יהיה לי חמים יומיים, הוא יתקלקל, וייקח לי חצי שנה להזמין אותו שוב. בינתיים לכל פינה בבית אני גוררת אחריי חוט חשמל אליו מחובר רוטוויילר אימתני שאני מכנה בחיבה "רדיאטור", או לחילופין את פיצי, מפזר החום הממכר והבוגדני שלי, שכל פעם כשאני רבה עם השלט של הטלוויזיה (זין שאני אחליף בטריות) הוא מעודד אותו בקריאות קצובות.
מישהו יודע איך מסדרים שקע חשמלי? הוא כמעט בחוץ ומבצבצים ממנו חוטים מוזרים, סלוטייפ לא עוזר ואני חושבת שהוא גוסס. זה השקע שאמור גם להחזיק את המפצל של המחשב וגם את פיצי, יהיה קשה בלעדיו. אולי האיש מהמזגן יודע.
בהנחה שהשקע לא יקרוס עד תום הקלדת הפוסט, אספר כי יש לי סחרחורת ואני תיכף מתעלפת פה על הבלטות, שתיים מהן כבר מצטנפות בפחד והאחרות מסוות עצמן בפוף וזוחלות לכיוון השטיח. אני צמאה מוות ואין לי כח לקום לקחת דיאט קולה, כואב לי הראש ומדי פעם הכל נעלם ואני רואה רק שחור. אני צריכה לקום מחר בשמונה בבוקר ויש לי חשדות עמוקים שהמיטה שלי מתכננת עליי אמבוש, הכרית תאגף אותי מימין ותשאיר אותי שוכבת חסרת אונים בעוד פוך האווזים כופה עצמו עליי באגרסיביות.
חוץ מזה נגמרו לי הגרביים, זה די טראגי. הן התאגדו בסל הכביסה במחאה שקטה, נועצות בי מבטים שוטמים וזוממות על הקואליציה הממשמשת ובאה עם התחתונים.
זהו, עכשיו אני ומזלג אמיץ נלך לנסות לסדר את השקע.
ולישון.
לילה טוב, נשיקה או שתיים לכל דורש.
| |
 פיצים
התעוררתי מהגשם ואני לא מצליחה לחזור לישון. אין מנוס מטוסט אה... פוסט. פוסט.
שלל עדכונים משמימים:
עדכון חורפי: חמישי בבוקר לבשתי את מטרייתי הטובה ביותר, מה שכמובן היה חסר ערך לחלוטין בגלל שמטריות הן פיקציה, גשם יורד מהצדדים. אני חושבת שאני אכתוב מסה בנושא ואקרא לה "תשכחו מכל מה שידעתם על עננים".
הגעתי לאוניברסיטה ספוגת מים ובעיצומה של דגירת דלקת ריאות. כל השיעור הראשון רעדתי מקור, מה שגרם למורה לחשוב בטעות שאני ערה ולפיכך לפנות אליי בשאלה.
בארבעים הדקות שנותרו הייתי דוגמא "לכל הסטודנטים, שכמו ש., לא קראו את מאמרו של לוי סטראוס שהיה מיועד ללפני שלושה שבועות". לאחר מכן הוא התייפח על כך שיש לנו רק עד 17.1 להכין את העבודה ושלא נדחה אותה לרגע האחרון כי היא אינטגרטיבית, לכן מיד שמתי תזכורת בסלולרי – "16.1, 23:30, לכתוב עבודה".
איי ניד א הירו: בערב הייתי בפסטיגל גיבורי על. העלילה השנה הייתה אינטגרטיבית גם היא, כוכבי כוכב נולד וערוץ הילדים היו צריכים להציל את אחותו של אושרי כהן שהוא סוג של עודד מנשה מציפורניה של רותם אבוהב. מכיוון שהם היו גיבורי על הם עפו באוויר ולוו על ידי ילדים עם סקטים ולהקה של יפנים שעושים גלגלונים. היה ממש כיף. הצבעתי לגיבור העל רן דנקר שהיה איש הברק.
(הצטערתי קצת שיולי זרגן ודואט לא באו איתי כי נראה לי שגם הן היו מעריכות את החוויה, אבל הן בטח הלכו לשיר נולד).
מבצע חופה במדבר, תמונת מצב: כידוע, במאמציי להשיג חבר נחלתי בינתיים כישלונות מחפירים שאופיינו על ידי דייטים מוזרים או אדישות מצד המין הגברי . מכיוון שעייפתי במקצת ושאני תבוסתנית מטבעי, החלטתי לעשות הפוגה ולהשקיע את עפעופיי הסקסיים במתרגלים כעורים על מנת לעבור באופן סביר את תקופת המבחנים הבאה עליי לרעה. הפסקת החיפושים תימשך עד סוף המבחנים סלאש עד שאכנס לדיכאון סלאש עד שמישהו ימצא אותי בעצמו. כצעד ראשון קניתי קלסר ובטריות.
לו"ז – שבוע שעבר נשבעתי שאשקיע את לילותיי בישיבה מול מכתבתי עמוסת הספרים, בידי מגילת קלף ועט נובע ואני משכילה במרץ. התכנונים האקדמאים אפפו אותי בחדווה, אבל בפועל ארבעה ערבים יצאתי ובאחד עבדתי.
אתמול הייתי מאוכזבת מעצמי אנושות ונשבעתי לכפר על בזבוז הזמן, אז כמובן שמיד עשיתי תכניות בילוי מפתות עם חברים לראשון שלישי וחמישי וטנטטיבית לשני.
מכיוון שאני לומדת בבוקר, עובדת מהצהריים עד הלילה ואז לא מצליחה להושיב את עצמי אני מניחה שגם השנה לא אהיה מצטיינת דיקאן. מכיוון שמעולם לא רציתי להיות מצטיינת דיקאן אני מניחה שסבבה.
וזהו לבינתיים,
רנצ' – תהנה בניו יורק מתוק. נישוקים לרוב.
אני חוזרת למיטתי בתקווה שאצליח להירדם ושמצעי לא עלו באש מהרדיאטור הזללן שלי.
חיבוקים וכיופים.
הגיבור שלי:
| |
לדף הבא
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
