שעת הש.

הקדמונת. אז קצת איחרנו, עקב בעיות בריאות ולוגיסטיקה, אבל בסוף הגענו. פרויקט הביקורת החדש מבית ש. כהן מזגנים ותום יוצא בזאת לדרך, עם אחותה הקטנה והפיסחת של "כוכב נולד", "נולד לרקוד". בניגוד ל"כוכב", לא תמצאו כאן ביקורות ארוכות כאורך הגלות המשחזרות במדויק כל שנייה מהתוכנית. האמת חייבת להיאמר: הזמן שלנו יקר, ו"נולד לרקוד" משעממת מכדי להצדיק יחס כזה, לפחות בינתיים. לפיכך, הפוסטים השבועיים יכללו מספר הערות מפתח, מלוות בתמונות להמחשה, וזאת עד שיימאס לנו מהתוכנית, או שהתוכנית תימאס עלינו, מה שיבוא קודם (ובקצב הזה זה יבוא מוקדם, מוקדם מאוד).

למי שלא מכיר – ברוכים הבאים, וזו ההזדמנות האחרונה שלכם לברוח. ומעבר לכך: הפוסטים נכתבים במשותף ומתפרסמים בשני חלקים עוקבים בבלוגים של שנינו. השבוע, החלק הראשון מתפרסם כאן, והחלק השני שם. תבלו, ושיחזירו כבר את ה"נולד" האמיתי.

פיף.

די נבהלתי מכל הפריזון ברייק הזה של בני סלע, רוב הזמן אני משחקת בהיסח דעת בנצרה של הגז מדמיע וחושבת שאם לפחות הוא היה וונתוורת' מילר.

יומיים אני כבר עוקבת אחריו באינטרנט, פעם בנתניה, פעם באשקלון, כל פעם שהוא עושה חוצה ישראל אני קצת נרגעת אבל אז פתאום מאתרים אותו בהדר יוסף ואני כבר חושבת שאף אחד לא באמת יודע.

על הדרך אני קוטפת חדשות אחרות שלא טרחתי לקרוא כי אני לא טורחת לקרוא חדשות כשאנסים לא בורחים, ורואה שגלעד שליט בסדר והוא מוסר ד"ש. בחזרה חומד. איך זה שעוד לא הביאו אותו הביתה זה לא מובן לי, אבל אני מקווה שהוא יחזור מהר, ושיחזור שפוי, בלי יותר מידי סיוטים בלילה או תפוחים בלחיים או מה שבדרך כלל נתפס על הגלגל של אנשים בשבי.  

נחזור לבני. אז נכון שבאמרלד סיטי זה לא היה קורה ועכשיו רוב הסיכויים שהוא לא ייתפס כל כך מהר ויחזור לו אל בין חומות של תקווה, אבל לא כלו אופציותינו -

שירות בתי הסוהר, מה לעשות, זה לא אלקטרז, וסביר להניח שהוא יוכל לברוח שוב. המשטרה אומרת שהאזרחים יתפסו אותו, אז אולי האזרחים גם יענישו אותו. אולי בכלל יבוצע בו לינץ' אכזרי או לפחות יפרקו אותו מנשקו, ונפטר ממנו אחת ולתמיד, במן ברבריות כזו  שבאה מהבטן. זה יהיה מאוד לא הומני מצידנו, אבל נו, גם לאנוס זה לא ממש ברוח החג.

הוא באמת  הבהיל אותי, הננס סדרתי עם שם של צפר הזה. מה אני אעשה. אני לא רגילה להתרגש מדברים כאלה אבל בלילה היה לי סיוט, חלמתי שאני מתעוררת והוא יושב על המיטה שלי, ואחרי זה לא הצלחתי לחזור לישון אז ראיתי מועדון 54 עד שש בבוקר.

אבל די עם זה, מספיק כהן, באמת. מחשבות שמחות, מחשבות שמחות.

אני לא כותבת כי באמת שאין לי מה, אז אני רק אספר שהכל בסדר, נינט קנתה אאודי. לי יש אסימון לאולסטאר ויומולדת עוד שבועיים וחצי, צימר לשני לילות ויום כיף בלונה פארק.

גם ראיון עבודה יש לי. זה אמנם רק ראיון ואני עוד אמצא אלף דרכים לדפוק אותו, אבל מי יודע. נסתרות הן דרכי משאבי אנוש. ואפילו באוניברסיטה נחמד, מלבד אפיזודה לא נעימה במהלכה התברר לי שהחתול בגילמן, זה שהתיישב לי על הברכיים כל יום חמישי בהפסקה, לא באמת אהב אותי אלא רק לקח לי שלוקים מההפוך כשלא הסתכלתי.אני חשה מנוצלת ולא רק בגללו-  במבצע של סלקום של חמישה ספרים במאה שהיה באופן כללי מאוד לא מלהיב, קניתי ספר שמעולם לא קראתי של אירווינג בשם "דלת נסתרת", הילולה וצהלה, עד שבבית ראיתי במאחורה שפעם לספר קראו "אלמנה לשנה אחת", שאותו דווקא קראתי גם קראתי. מי משנה שם של ספר? איף.

זהו, מצטערת על ההזנחה והולכת לדווח על עצמי ליצחק קדמן.

שלכם

סדרתית וחרדתית

ש.

נ.ב - הצ'יף במילואים ומוסר ד"ש מאולץ.

אתמול לעת ערב סיימתי את פעילותי הספורטיבית בת השעה ונכנסתי למקלחת כולי מיוזעת ומסריחה. פשטתי את בגדיי ופתחתי את הברז, מלאת ציפייה לשנייה המתוקה בה המים הרותחים יכו על גופי ויקלו על שריריי הדואבים.

נאדה. זיפ. זירו.

חיכיתי עוד.

המים נשארו קרים.

באותו רגע שמתי לב שהנורה של הדוד לא זוהרת באדום המנחם הרגיל שלה. שיחקתי איתו קצת. לא עובד. בגלל שאני אישה עצמאית ובעלת תושייה יצאתי למסדרון ברגליים יחפות ורטובות וניסיתי לשחק עם לוח החשמל, תוך שינון המנטרה החשמלית  – זו בטח בעיה במגעים.

אחרי שהבנתי שמעצמי לא תבוא הישועה התקשרתי לבעל הבית שלי והבהרתי לו את המצב באדישות וקור רוח.

 "אל תבכי חמודה, תנשמי עמוק ותסבירי לי מה קרה"

אחרי שהפסקתי לשהק הצלחתי לדבר קצת והוא הרגיע אותי "אז מה אם הוא לא שלח לך אס אם אס כל היום, הוא בטח עסוק, או אולי שכח את הסלולרי, אבל מה הבעיה בדירה?"

"הדוד לא נדלק ואין לי מים חמים להתקלח"

"נו, אז תתקשרי לחשמלאי ותגידי לי כמה לשלם. זו בטח בעיה במגעים".

החשמלאי לא ענה אז בינתיים הזכרתי לעצמי שקטן עליי ונכנסתי להתקלח במים קפואים. אחרי הצרחות הראשוניות נעשה בסדר, עודדתי את עצמי בקריאות היפ היפ היפ! היפותרמיה! אפילו חפפתי. היה מצעד החיים.

 יצאתי כחולה ונקייה, התיישבתי על הרדיאטור והתקשרתי שוב לחשמלאי שהיה מאוד עסוק יומיים קדימה.

אחרי ששוב התחלתי להשתנק בקול רועד הוא נהיה קצת פחות עסוק ואמר שיבוא על הבוקר תחת ההבטחה "נתקן את זה בצ'יק, בטח בעיה במגעים"

בבוקר, לאחר בדיקה של שעה שלמה במהלכה הוא הוריד והעלה את החשמל ואפילו טיפס לגג בהרואיות הוא קבע ברגישות את מותו של הדוד שלי  – "הלך הדוד, אלפיים שקל".

"בעיה במגעים?" ניסיתי את גישת ההכחשה

"הלך!" הוא שאג "הלך קיבינימט!"

השארתי אותו לדבר עם הבעל בית על הכסף והוא הבטיח לתקן היום או מחר ואני בכלל לא צריכה להיות בדירה כי זה בגג.

 הדודה הציעה לי לבוא להתקלח אצלה אבל אין לי זמן אז שוב אתקלח בקפואים, זה מחשל ובונה אופי.

איף.

שלכם

רועדת כעלה נידף

ש.

 עדכון - עשיתי מקלחת רותחת. החיים יפים וטובים.