לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
 

שעת הש.


לפנק, לפנק.
Avatarכינוי: 

גיל: 44





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2006    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2006

קצרצוש


 

טוב, אני קצת בלחץ אבל הנה עדכון פיצי על מה שעבר עליי בימים האחרונים, לפחות מה שלא התגוזז מזכרוני אכול הצלוליטיס:

יום רביעי הייתי בסושי(1) ביום חמישי בבר(2) יום שישי ראיתי את הסרט הוסטל (3) שבת במיט בר(4). ראשון חשתי שמנה(5)ורבתי עם הוט בטלפון (6)ולמדתי הרבה(7)

                                                                                                           

חוץ מזה הכל טוב טפו טפו בן פורת יוסף, אני הולכת לחתוך פלפל אדום.

 

שלכם, באגן רוטט

ש.

 

 

(1) החלטתי סופית שאם היו נותנים לי לבחור רק אוכל אחד כל החיים זה היה סושי. אחרי זה פומלה אבל רק מהעץ הסוציומט של פוסיקאט, אחרי זה טוסט גבינה צהובה.  אה, ושוקולד.

 

(2) היה נחמד כי חסכו ממני את ההתלבטות אם להיות פסאודו כוסית ולקחת מידורי סאוור או להיות עלק כוסית ולקחת פיג'לינג סאוור. אני דבה וזהו, הודיתי ביני לבין עצמי ולקחתי קוקטייל שהוא ערבוב של שניהם. היה טעים.

 

(3) הייתי אומרת עליו משהו נוקב אבל אני לא זוכרת הרבה חוץ מרוסיות ומקדחה בעין.  כפי הנראה עדיף לחכות שיגיע לבלוקבאסטר ואז לקחת משהו אחר.

 

(4)בשבועות האחרונים אני לא מצליחה להפסיק לאכול ובא לי למות. מעכשיו אני משנה את שמי לאנה ואוסיף בצד הבלוג רשימת קילואים שאני רוצה להוריד ושירים גותיים שאני מאזינה להם בזמן שאני חותכת את עצמי. האוכל לא שולט בי, אני שולטת בו. לא לטעות, אני לא פרו מיה ולא פרו אנה, אני פרו ביונסה. המטרה שלי היא לעשות אירובי פלוס חיטוב פלוס לאכול בריא (לאכול בריא זה לא חמאת בוטנים סקיפי עם כף. לא, גם לא עם כפית).

לידיעת הקוראות פוסיקאט ודויד - מבצע "הכיני כוסוניותך לקיץ" נפתח. מעכשיו אפבלש כל חצי שעה על מנת לספר לכם מה אכלתי (ואם אצליח לא לאכול חצי שעה אפבלש על מנת לספר גם על זה).

אפרופו ביונסה, אני הולכת לצרוב את האוסף החדש של דסטניז צ'יילדס. כן אני יודעת שזה גרוע ומביך ושזו מוזיקה נחותה ועדיף לשמוע מוזיקה איכותית יותר (כמו קלי קלארקסון כי היא כותבת את השירים שלה בעצמה) אבל אני פשוט חולה עליהן, במיוחד על הסינגל האחרון (שגם הוא באוסף) מהרימייק החשוד הזה ל"הפנתר הוורוד" (סטיב מרטין במקום פיטר סלרס? מונדייה).

 

(5)אפרופו דבות, ראיתי סרט בערוץ שמונה (נשבעת) שהיה ממש מעניין (באמשלי, אפילו פעם אחת לא העברתי ל"הוט בידור ישראלי" לתכנית "דוקוסלב" והפרק השערורייתי "מי את, אפרת בוימוולד"), על גברים שנהנים להאכיל בחורות ולהשמין אותן עד שהן מתות. קוראים לבחורים האלה feeders והם פסיכים לגמרי.

 ממליצה לכל מי שאוהבת לראות בחורות (יותר) שמנות (ממנה) לתפוס איזה ש.ח של זה.

 

(6) ואני הולכת לבטל אותם. אני לא יודעת אם זה בעיה גלובלית או משהו אישי נגדי אבל הVOD איטי יותר מקצב חילוף החומרים שלי ויש גבול למה שבחורה תעשה על מנת להוריד פרק של הדוגמניות. שיזדיינו, אני נשארת עם צרובים בדי וי די.

 

(7) בינתיים היו שני מבחנים והגשתי שתי עבודות ואני כבר תיכף מתלוצצת עם קלסריי. השבוע יש עוד שני מבחנים ושבוע הבא עוד אחד. כמו שאומרים (בעצם רק סבתא של מנקה המלון שמייעץ לג'וליה רוברטס ב"מיי בסט פרינד'ס וודינג") – "דיס טו של פס", מיניניג, גם זה יעבור, שימי פס.

נכתב על ידי , 20/2/2006 06:14  
84 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של שמיים כחולים ב-20/3/2006 03:56
 



תצילנה האזניים


הדבר שהכי הפחיד אותי היה שלא אתעורר למבחן. זה בסדר לפספס מבחן אם סתם שוכחים, או אם נתקעים על שידור חוזר של פרק בקלאסיקה הטלוויזיונית נוטס לנדינג, אבל להתכונן פיזית ונפשית למבחן ולא להתעורר לא יכולתי להרשות לעצמי.
דא עקה, להגיע למבחן זה אומר לקום בשעה העגלולית שבע לפנות בוקר. על מנת לעשות זאת גייסתי חברה שתעיר אותי, סלולרי מכוון כהלכתו (ומונח רחוק מטווח פגיעת קיר) ושעון הציוצים שגנבתי מוולפי, שבדקה הראשונה מחקה המיית ציפורים ענוגה ובלתי מורגשת לאוזן הבלתי מזוינת, אבל כעבור שתי דקות כבר מעיר אותי רדופה וצורחת כטיפי הרדן הנסה על נפשה כשבעקבותיה להק שחפים זועם.
וזה עבד. לאחר שנרגעתי מהציפורים המרושעות באזניי הכנתי לי כוס קפה, התלבשתי, הגבתי לבמבה ועפתי לאוניברסיטה.
מיותר לציין שזה היה שישי בבוקר, מה שהופך את כל העניין לטראגי הרבה יותר, במיוחד כי התחשק לי ללכת לרקוד עם ר' ביום חמישי.
בחצי השעה הראשונה בהיתי בטופס המבחן בבלבול. ברבע שעה לאחר מכן אכלתי חטיף נרג' ושני וופלים. בשעה שאחרי כתבתי שמונה עמודים מלאים בחומר שזכרתי מהסיכומים (מה שיצא בערך עמוד) ואת הגיגיי היצירתיים שבדרך כלל מספיקים על מנת לקבל שמונים וחמש.
כמה דקות תרגלתי כיווץ של השריר הרחב בטני כדי שהמורה בסטודיו סי תהיה גאה בי ובאחד עשרה הגשתי את הטופס והלכתי לקנות חזיות בקניון רמת א'.
זה ממש באסה שעד שאני מורידה שלוש קילו הם כולם עפים מהציצי, וככה ממידת די שמונים עסיסית וגאה אני סי שבעים וחמש מצומק, עגמומי, נפול ומלא סימני מתיחה כשל בוצואנית מקשישה עם שבעה ילדים משמונה גברים שונים.
אמרתי למוכרת באפרודיטה שאני מחפשת מבצעים, היא אמרה שכל החנות תשעים אחוז הנחה חוץ מטריומף אז כמובן שקניתי טריומף ונפרדתי מכמעט 400 שקלים תמורת אחת שחורה ואחת לבנה, בעלות כתפיות יפות וקאפים עסיסיים ומרופדים כהלכה על מנת להגן לרומם ולפאר את שתי מעלותיי היחידות.
בסופר פארם קניתי פעמיים קרם לחות כי היה מבצע אחד פלוס אחד וקיבלתי תיק איפור עם אודם, צלליות וסומק*.
בערב עשיתי טאז על ערימת עוגיות טחינה מעשה ידיה של קיזי, שכל אחת מהן מכילה 140 קלוריות טבין ותקילין, מה שגרם לשבירת השיא שלי בצריכת הכי הרבה קלוריות בהכי מעט זמן** והייתי עדה למה שנשמע כמקהלה גותית בלועו של הר געש פעיל, אבל התברר כצ'יף, יהב"ה ווולפי רוצחים פינק פלויד, מה ששבר את שיא "הדבר המחריד ביותר שאפשר לשמוע ובא לך בהפתעה"***
יתר השבת הייתה נעימה ועמוסת כל טוב, כשברקע מתנגן קולו של המלאך הקטן באזני "שינקו, יש לך מבחן בראשון בבוקר וגם להגיש עבודה, כדאי להתיישב על זה מתישהו"
אבל דחפתי אותו לחזייה החדשה והמשכתי להתחרדן, לאכול ולבהות עד היום בערב. התכוונתי ללמוד, אבל במצוות פוסי ור' עסקתי בגיוס שבעים ושלושה בלוגרים להצביע לרקדן הנולד אור כחלון שאכן עלה לגמר ובטח עכשיו חוגג וחופן.

זהו, עכשיו אתיישב עם הקלסר מול "אני, רובוט", אמדוד שוב את החזיות החדשות, אבחר בגדים למחר ואכוון לשבע את הרשע הטהור הקר והמת מבפנים הקורא לעצמו שעון מעורר.

נשיקה לחה,
אני, ש.


*המוכרת שיעשעה אותי מפני שהייתה המקבילה הנשית של חיזקי, פנתה אליי בציווי "התגודדי" ובשם התואר "יקירה" (התגודדי יקירה, ראי את השפעתו העורית המייצבת של התחליב האיכותי אך אפשרי פיננסית מבית ג'ייד).
**דקה וארבעים, משקה שוקולד במקס ברנר בהרצליה כשליד משהו עם הרבה שוקולד וטופי.
***שעון הציפורים מהבוקר.

נכתב על ידי , 11/2/2006 22:32  
163 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נפיל ב-19/2/2006 18:23
 



כאילו זה היה אתמול


הייתה שבת סבבה. אכלתי כל כך הרבה שאני כבר שוקלת לעמוד על אי תנועה ברוטשילד צבועה בסגול כחלק מפרויקט הפרות.
בשישי היה כיף אצל סבתא (לא לי. גם לא לסבתא. אבל אי פעם למישהו בטוח היה כיף אצל סוג של סבתא אמורפית שלא קשורה בשום צורה למשפחה שלי).

היום בערב התיישבתי אל מול מחברותיי חדורת מרץ ואמביציה, גמלה ההחלטה בליבי, אני הולכת להביא אותה בסשן לימודים ושינונים לקראת המבחן.
כמובן שאז נזכרתי שיש לי רק עוד שתי סיגריות והלילה ארוך, אז קפצתי לקניון וקניתי שתי חולצות, בוקסר מתוק כתום, ארנק חמוד, כרית חימום בצורת צפרדע, לק שקוף חלבי ופומלה.
אחרי זה חזרתי לשם שוב בשביל סיגריות.
כעבור שעה נעצתי מבט נחוש בדפים הצהובים ולפתע חוויתי פלאשבק אימתני לנעוריי שאני פשוט מוכרחה לחלוק:

1998, יולי, שבת, יום לפני הבגרות בהיסטוריה. השעה חמש אחר הצהריים, יש לי שלוש עשרה שעות עד לבחינה ואני מתכוננת ללמוד. כבר ארגנתי את כל השיעורים החל ממלח"ע הראשונה (מימי הביניים הברזתי לכן מבחינתי הם לא התקיימו). נשבעתי לעצמי שאדחוס את כל שנות הלימוד ומאה שנות היסטוריה בלילה אחד ואקבל תשעים.
כמובן שהייתי לפני מחזור והייתי מוכרחה משהו מתוק, אז שרכתי רגליי למטבח ובהיתי במקרר במשך חצי שעה. אחרי מילקי, שני טוויסט, חצי טורטית, ממולדה תות, מארס, סוכריות נחש וגלידה פיסטוק שלחתי את אחי לקנות לי שוקובו.
אחרי זה הייתי מלאה אז נמנמתי כמה שעות. התעוררתי בבהלה מצלצול הטלפון,
זו הייתה חברתי לירון שהציעה לי לצאת. אמרתי לה שאני מצטערת, אבל אני מוכרחה להשאר בבית ולעשות לילה לבן כי מחר הבחינה בהיסטוריה וכבר עשר בלילה ולא התחלתי.
באחד עשרה כבר רקדנו לנו בהנאה בספק מועדון קיבוצי זנוח ספק רפת. אחרי שלוש טקילות ופעמיים מיסטר ג'ונס פרצה לה קבוצת חיילים והשתלטה על הרחבה.
"הו" אמרה לירון. "יו", אמרתי אני. "חיילים" גנחנו שתינו.
בימים ההם, גיל שבע עשרה ההורמונלי, היה לנו הרבה כבוד לצה"ל. כמובן שש שנים אחרי השחרור כבר לא נותר ממנו כלום, אבל אז לא הייתה לנו ברירה אלא לפתוח בפעילות מבצעית.
לירון, שהיתה קצת יותר אמיצה ממני (שרמוטה) ניגשה ישירות לאחד מלובשי המדים והציעה לו קצת תרבות יום א'. אני, חסרת הבטחון, רקדתי ליד הקיר ועפעפתי במרץ עד שניגש אליי אחד החיילים והתחלנו לדבר. קראו לו גל וכפי הנראה הוא היה החייל המכוער ביותר שגויס לתותחנים (מה שגיליתי רק שבועיים אחרי זה, כשראיתי אותו לראשונה על אזרחי).
ישבנו ודיברנו בחוץ עד ארבע בבוקר, בזמן שלירון וחייל אחר חנכו ג'יפ צבאי.
אחרי זה החלפנו טלפונים וחזרתי הביתה. למדתי שעתיים וחצי לבחינה וקיבלתי שבעים ושתיים. אמרתי לעצמי שלא נורא, יש ציון מגן, אבל אז התברר לי שהוא שישים וחמש. אני וגל יצאנו אחרי זה כמה פעמים אבל כהרגלי זה לא הלך ונפרדנו על רקע חילוקי דעות בלתי ניתנים לגישור.

מאז עברו תשע שנים ולא הרבה השתנה, לפחות הפעם אני בטוחה שאף מגן לא ידפוק אותי (וגם השתכללתי מאוד בתורת השליפים.)
זהו,
אחרי ההצקה המיותרת הזאת אני אלך לקלף פומלה חסרת ישע.

רגשות מעורבים לכולם.
נכתב על ידי , 5/2/2006 04:51  
151 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של margi ב-11/2/2006 10:07
 



לדף הבא
דפים:  

417,241
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , עבודה , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לש. כהן מזגנים אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ש. כהן מזגנים ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)