שעת הש.

תקופה לחוצה לחוצה עוברת על כוחותיי. כידוע בימים כתיקונם אני תזזיתית כארקדי דוכין על וואבן, אבל בחודש האחרון אני לא מפסיקה להתרוצץ ואני שונאת כל דקה.

אני עובדת על סמינר מאוד גדול ומדכדך ללימודים שהופך אותי ללטאה שמנמנה ומתוסכלת, העיסוק היומיומי בסמינר גורם לי לכתוב אפילו את הפוסט הזה לפי כללי הכתיבה האקדמאים. להלן רווח שורה וחצי, רפרנסים בהמשך.

מלבד הסמינר, מטלות שונות פלוס עבודה גוזלות ממני הרבה אנרגיה ואני את האנרגיה שלי אוהבת לשמור לבקרים סגריריים עמוסי אפרסקים ושידורים חוזרים של "סופר נני".

חוץ מזה אני כבדה כאילו מלאו כיסי באגוזים. פסח היה מצוין, הלוואי יבוא שוב. לא אכלתי מצות בכלל חוץ מאחת עם שוקולד או שתיים.

וגם! יש לי תינוקת חדשה במשפחה המורחבת והיא אפילו יותר יפה מסורי של טומקאט. כולם אצלנו נולדים עם עיניים כחולות שמתחלפות לפושטי תוך כמה חודשים, רק אני מההתחלה נולדתי עם חומות – מינקותי לא רציתי לטפח תקוות שווא. אני מרוצה מאוד מהרכש החדש למשפחה ואפילו קניתי לה חליפה מתוקה כזאת וורודה של תינוקות בנות, כאילו לא לקחתי ארבעים קורסים במגדר השנה.

דברים שבא לי ולא עשיתי מלא זמן :

ללכת לישון בלי לכוון שעון מעורר, להעמיד פנים שאני חולה, לאכול פיצה, להרדם באוטובוס, להשתזף, לקנות מיצגויאבה במעבר הגבול, לא לדאוג לכסף, לשבת על המחשב ולכתוב שטויות ולא לשים לב שעובר מלא זמן, לשבת כל הלילה ולראות סרטים של מייק מאיירס.

 אני ושרוני ישבנו והיגגנו אחת לשניה וזה מה שיצא:

מילים שאני ושרונשמה שונאות במיוחד:

1. 1. להכיל – אנחנו שומעות את הביטוי הזה מהרבה נשים, ובא לנו להקיא. "אני מכילה" "הוא מכיל" שמישהו יאכיל אותנו כבר.

    

   2. אינטיליגנציה רגשית – כמו "להכיל" גם זה היה באפנה תקופה קצרה, ביטוי קר, מגעיל וחסר אנושיות שמנסה לדחוס לתוכו את כל האמפטיה וההקשבה והרוך והחמלה והחברות והחיבה ועוד כל כך הרבה.... לא מזמן שמעתי את המשפט "אין לו מספיק אינטיליגנציה רגשית כדי להכיל אותי" והתפלצתי לי קלות במושבי.

   וכמובן הבנדוד שלו – נכה רגשית. זה כבר סתם תירוץ למישהו שלא רוצה אותך.

    

    

   3. אינטימיות – לביטוי הזה, בניגוד לשני הקודמים יש משמעות שמקובלת עלינו, אבל משתמשים בו בעיקר במשמעות השלילית "יש לו בעיה באינטימיות כי הוא נכה רגשית", "לא מצליחים להגיע לאינטימיות" וגם לעתים מבלבלים בו קרבה, רגשות ומין. אני ושרוני סבורות שביטויים כמו "קרובים" או "מאוהבים" הם גם פחות לועזיים וגם יותר שמחים.

    

   4.  האמת שלי – "האמת שלי היא שהחיים הם אוקיאנוס". "אני כותבת את האמת שלי". הבעיה עם האמת של אנשים היא שהיא בדרך כלל משעממת. אני מעדיפה את השטויות שלי, ושרוני מעדיפה לשים לק.

    

   מילים שאני אוהבת:

   שלולית

   לכרסם

   סושי

    

    

    

   זהו, אני עפה חזרה להיות חננה

    

   נגיחות טפיחות ונגיסות

   ש.

 שלל עידכונים:

מחשבות:

 "נו מה הגשם ממש חלש וזה בסך הכל שבע דקות הליכה, אני אשרוד"

1.4.06, 23:00

טעות.

דקה לאחר שהתחלתי לצעוד הגשם הפך לזלעפות, ובאקט נדיר של הקרבה החלטתי לרוץ.  המשמעות של "לרוץ" אצלי היא כנראה ללכת בדיוק באותו קצב רק להתנשף, אחרת אני לא מבינה איך הדרך לא לקחה לי פחות זמן. באמצע אמנם עצרתי תחת סככה תועה לשתי שניות, סקרתי את עצמי בראי שהיה שעון על הקיר ללא שום סיבה נראית לעין מלבד לעצבן אותי, ועשיתי הערכת נזקים – מגפי הג'מס שלי הלכו קיבינימט. גם הגרביים. המצית שלי מלאה מים והשיער הזדקר לכל כיוון. הייתי ספוגת מים ומרוטת נוצות והתחלתי לייבב חרישית א-לה מור רימי שאני אחטוף דלקת קרום המוח ואז מי יטפל בי.

"אני אלך לקניון ואקנה סלט מארומה"

1.4.06, 22:30

טעות.

המוכרת הנבלה אמרה שהיא לא יכולה למכור לי סלט כי נגמר להם הלחם. "בלי לחם" צייצתי. "לא" היא נהמה. הלכתי אבלה וחפויית ראש לסופר וקניתי שלושה תפוחים ירוקים, סוכריות מותר ושני אפרסקי בוסר, להעביר את הלילה. "בשביל זה הלכתי לפה? מלמלתי בזעף "לפחות נעים בחוץ". הא.

"אני אמדוד את השמלה בS ואם נראה לי שיש פוטנציאל אני אלך לסניף אחר ואמצא אותה במדיום או לארג' "

1.4.06, 22:00

טעות.

שמלה שאמורה להיות בכל המידות אך נותרה בסניף ההוא רק בסמול. אני לא סמול ולא אהיה לעולם, הבנתי רגע מאוחר מידי, כשהשמלה לא הסכימה לעלות מעל הציצים, לרדת מקו המתניים או להפרד ממני באופן כללי. הרגשתי שאני נחנקת. "אני אמות פה בזארה", הכתה בי ההכרה.

בעיצומו של התקף הקלסטרופוביה, כשכבר התחלתי להזות על קברה הבודד של פאולינה שולץ הצלחתי לגנוח "מוככככככרת". הפריחה הידסה אל חדר ההלבשה לאיטה "אני לא מצליחה להוריד את השמלה" לחשתי. "תפתחי את הריצ'רץ" היא אמרה. "הוא פתוח!", השמלה נמתחה על מתניי וחסמה לי את הסרעפת. "לא ככה ממי, מהציצי" המוכרת החלה מועכת את השמלה אל עבר ראשי, "זה לא עובר" ייבבתי, היא מעכה לי את הציצים עוד יותר "זה לא עובר" בכיתי, היא דחפה לי את הברזל של החזייה ללב, "זה לא עובר!" צרחתי.

עבר.

עמדתי מול המוכרת בתחתונים, חזייה, גרביים, שיער מדובלל ורצח בעיניים.

"דווקא ישב עלייך חתיכי".

"אם אני רק אתפוס חזק במוט של וילון האמבטיה אני אצליח להגיע למגבת בלי לצאת מהמקלחת"

1.4.06, 19:30

טעות.

בפעם השנייה בחיי הבלוג הזה מוט וילון האמבטיה נשבר ואיים לבצע בי פרוצדורה וטרינרית שהייה מונעת מרחמי ההומה לממש עצמו.

"נראה לי ששאבתי די טוב את השברים, אפשר לדרוך פה יחפה"

1.4.06, 18:30

טעות.

המילה הראשונה שיצאה מפי לאחר שרגלי נחתכה ממליוני רסיסי זכוכית זעירים הייתה משום מה "גע".

מיד אחריה הגיעה "אינעל ראב ראב ראב ראב ראב מניוק"

אחרי זה בכיתי קצת בעודי שולפת רסיסים בעזרת פינצטה.

"כדאי להעביר את הכוסות האלו לארון, בטח על מתקן הייבוש הן יישברו"

1.4.06, 18:15

טעות.

שלושת הכוסות עפו מבין ידי בעליצות, שתיים נשברו ליד התנור והשלישית עפה על הקיר ומשם לאזור המקרר ונותרה בריאה ושלמה. הרמתי אותה בפליאה "את נס רפואי", לחשתי, ואז היא התרסקה על הרצפה ובידי נותרה רק הידית.