שעת הש.

סתם כדי שאף אחד לא ידאג לי, רציתי לפבלש קצרות ולספר שאני בדיאטה* (הופכת אט אט למאוורר תקרה), שנפל לי המוט של הוילון אמבטיה*** (וגוד יודע איך מסדרים דברים כאלה בכלל), שאין לי חבר**** והכל סבבה כרגיל***** .

*דיאטה:

בימים האחרונים אני מוצאת את עצמי מסתובבת בין פיצוציות ובוהה במקרר הארטיקים. אחר כך אני גונחת ומבקשת בקבוק מים מינרלים של בייבי סנופי כי הוא היחיד שנכנס לי לתיק. חוץ מזה הצפרניים שלי נראות כאילו עברו עליהן עם פוד פרוססור ואני לועסת בשיטתיות עפרונות שאיתרע מזלם להקלע לדרכי, גופיות ספורט ואת עמוד חמישים ושבע בהארי פוטר החדש.

כמובן שכל זה חדל לעניין אותי כשאני חושבת על זה שהערב אני אשב בים עם שמלת חוף פצפונית אדומה שמעלה לי את הציצים לגרון. לפני חודש נראיתי בה כמו דראג קווין בפמפלונה, היום היא בול. טוב אולי לא בול, אבל אני יכולה להתיישב ללא חשש שהציצים שלי ישפריצו על השולחן והירכיים שלי יתמזגו ויישאבו לחור שחור.

וואלה היקום מתכווץ.

אמא שלי מתקשרת אליי כל שעה בערך, כי היא מפחדת שאני אתעלף. אם אני מסננת אותה היא שולחת אליי מסוק חילוץ, זה בגלל שלפני הרבה שנים עשיתי דיאטת אוויר והבאתי אותה בשלומי סבן באמצע ביצפר. 

**העניין עם נמלה בנס הוא האם לשתות אותה, להוציא אותה, או להכין נס חדש. אני שותה אותה. אני מניחה שאם מכל הקפה שבכל הכוסות בעולם היא הייתה חייבת להכנס לשלי, כנראה שזה סוג של גורל.

אולי זה בכלל סימן, יום שנפתח עם נמלים בנס יהיה יום נהדר. כמו עוגיות מזל עם פתק בפנים בפקין. כמובן שבפקין גם את הפתק אני לועסת בחדווה.

(זה שונה לחלוטין אם במקום נמלה בנס יהיה ג'וק במרק. אז אני לא אשתה, אלא כן זה תמורת חמישים אלף דולר וגם אז הג'וק חייב להיות תיקן מדגסקר לוחש גזעי עם תעודות. )

***באמצע שהתקלחתי לי להנאתי תוך זימרור משהו מהזן הגבסואי שמעתי בחצי אוזן קראק קטן, שלווה בצניחת מוט וילון האמבטיה ישר עלי, אבל בזוית כזו שצעד אחד שמאלה והייתי כותבת שורות אלו עם חור ברחם, שאריות איקאה בתוספתן וחיוך מאוזן לאוזן.

היה מקריפ.

****ירוסלב החליט שהוא מכיר לי את החבר הלא רוסי היחיד שיש לו. אני לא מאמינה שיצא לי משהו עם חברים של ירוסלב כי בדרך כלל יש להם שלוש גבות ואינטליגנציה רגשית של דפדפת, אבל הסכמתי לנסות כדי שבגיל ארבעים כשיגידו שהייתי בררנית אני אוכל לשלוף הוכחה סותרת. 

***** ים, חם. ביום שבת התערבתי עם אחי שהוא לא מצליח להקיא שלוש פעמים רצוף. השמגג הצליח ונאלצתי להפרד מחמישים שקלים. לפעמים אני חושבת שיש לי את האח הכי מוכשר בעולם.

לסיום –אני לא אכתוב אף מילה על החבר'ה של נענע, שלמרות שאנטיגונה זה שמי השלישי החליטו משום מה לתקוע אותי בקטגוריית ההומור.

כמובן שאני אשמח לקבל מתנות.

(ולתרום אותן מיד. כן.)

קישז.

אהלן!

לא שבתי מהחופשה, זו רק הפוגה קצרה מהפגרה על מנת להשתתף בפרוייקט המלהיב והגרנדיוזי "עשרה דברים שלא ידעתם עליי". אני אנסה לא לזיין את השכל יותר מידי, אבל כמו שאני מכירה את עצמי אני אסחף ואצליח להתיש את הפרוייקט הזה למוות:

1. אני חושבת שששי קשת ויונה אליאן עוקבים אחריי.

זה התחיל כשישבתי בנמל  עם חברות והם באו והתיישבו שולחן לידינו. המשכנו לקשקש כרגיל, מעמידות פנים שאין בסביבה אף סלבריטאי מקשיש, אך לא יכלתי להתעלם ממבטי הזימה שהם שיגרו אליי. למחרת בקניון רמת אביב תפסתי את יונה מתצפתת עליי מטופ שופ, ובערב, עדיין באזור רמת אביב, ששי קשת חלף על פניי עם משקפי שמש, מתחכך לרגע בזרועי, מותיר אחריו שובל של מי קולון זולים.

 מה הם רוצים ממני לעזאזל!? אני לא אקח חלק במשחקי המין הפרברטים שלהם!

זה די מלחיץ האמת, אתמול הגפתי תריסים כשעשיתי יוגה בעירום על הפוף, והסתובבתי בכל הבית וחיפשתי מכשירי ציטוט. החלטתי שאם זה יקרה עוד פעמיים שלוש ארבע חמש וחצי אני מציאה נגדם צו הרחקה.

2.  כשהייתי בת שבע עשרה, מגדת עתידות אמרה לאמא שלי שאני אנשא באוגוסט 2004. יכול להיות שזה הקלנדר באאוטלוק שלי שמזייף, אבל נראה לי שהבתזונה עבדה עלינו.

זה הוביל לקריסת כל מערכת האמונות שלי, כי לפי תחזיות הידעונית, אני גם אמורה להיות עשירה, ו"לעמוד בסיטואציה הרואית בה אאלץ לבצע בחירה חשובה שתציל חיים" מה שגרם לי שנים להרגיש כמו הגרסה הלבנטינית של ז'אן דארק.

3.  בגיל שבע זרקתי חתלתול מגשר והוא מת. אבא שלי נתן לי סטירה.

במשך שבוע הייתי בהלם מוחלט וכתבתי סיפור בן ארבע שורות על ילדה מוכה. זאת הייתה הפעם היחידה בה הרביצו לי, והסיפור הראשון שכתבתי. 

4. אהבה סקס וסטיות:  הפעם הראשונה שלי הייתה עם גבר מבוגר ממני בעשרים שנה. מאז רוב האנשים שהתאהבתי בהם היו מבוגרים ממני. בשנתיים האחרונות התאזנתי על אנשים בגילי, אבל זה לא אותו דבר. באופן כללי שכבתי עם מעט גברים יחסית לבחורה ליברלית בת עשרים וחמש.

לא הייתי מאוהבת כבר בערך שנתיים שלוש, אני מקווה שאני זוכרת איך.

אני מתה על דיסק האוסף הכפול של אלטון ג'ון, במיוחד על "טייני דנסר".

5. הספר האהוב עליי הוא "העולם על פי גארפ" (השני האהוב עליי הוא "גבעת ווטרשיפ"), הסרט האהוב עליי הוא "שדרות סאנסט".  אין דבר שאני אוהבת  ושמעניק טעם לחיי העלובים יותר מסרטים וספרים. (חוץ מסרטים כמו פורסט גאמפ כמובן, שגורמים לי לרצות לירות בטלוויזיה ולהכות את טום הנקס למוות בעזרת מעדר).

(אני גם אוהבת סרטי נעורים, כי בנשמתי אני טינאייג'רית פקאצה. שנה שעברה כשחיפשתי פרטנר שיבוא לראות איתי את "יומני הנסיכה 2" הגעתי סופית למסקנה שאמא שלי הזדיינה מהצד עם ג'ון יוז.)

6. אני מאמינה באלוהים ומאמינה שאלוהים מאמין בש', ולא אכפת לי כמה קלוד בוקובסקי זה נשמע. אני גם חושבת שיש חייזרים.

7. כל פעם כשאני מתאמנת על אופני הכושר, בחמש הדקות האחרונות בהן אני מזיעה ומתנשפת כמו סוסה בהמלטה, אני נוהגת לחבר לעצמי חמשירי הלל קטנים ומביכים.

8. לפני חמש שנים יצאתי עם תאומים (לא במקביל). עם אחד ארבעה חודשים ועם אחד חודשיים. אבא שלהם אמר  לי "מזל שאני תפוס" והם לא דיברו אחד עם השני כמה חודשים.

9. אני נוטה לדחות מטלות לשנייה האחרונה, לחוש רגשות אשמה, ולהעביר את חיי בכאוס מוחלט וחוסר משמעת עצמית משווע.

10. אני ישנה ממש מעט יחסית לאדם הממוצע.

ביי

יום שלישי אני נוסעת לשרוני, זה מאוד מרגש אותי. הייתי אצלה רק פעם אחת לפני שנה בערך, היה חורף איום ונורא כמו שרק ירושלים יודעת להנפיק. אכלנו המבורגרים וראינו סרט. בלילה נרצחה אישה בקומה מעל. זה היה הכי קרוב שיצא לי להופיע בערוץ עשר. אני לא יודעת מה שרוני מתכננת עכשיו לכבוד הביקור שלי, אבל הפעם היא צריכה לארגן לפחות אירוע רב נפגעים עם נשק ביולוגי. אני זוממת לחטוף אותה ולהחזיק אותה כבת ערובה בפסטיבל הקולנוע שיש שם, אבל היא עוד לא יודעת את זה ולא בא לי שהיא תילחץ.

כשהייתי צעירה אני וחברותיי אהבנו לאמץ דמויות טלוויזיוניות. ב"חברים" שמו אותי בתור פיבי, ב"סיינפלד" בתור קריימר, ב"הום אנד אווי" הייתי בובי. שמתי לזה סוף כשהתחיל "סקס והעיר" ושאלתי בהתרגשות "מי אני? השרמוטה? הבתולה? הכוסית עם הלפטופ? מי? מי?" וחברה הניחה יד תומכת על כתפי ואמרה "ש., את מירנדה".

 כושילירבאק, שאני אתקע עם הטייפ קאסט של הכונפה? זין בעין.

אבל כשהייתי עם עם יולי   ואנאבל  בבויה החשק חזר. הרגשתי שאנחנו באמת יכולות להיות המלאכיות של צ'ארלי, שיולי זאת הסינית המהממת, אנאבל זאת קאמרון, ולי אין בעיה להיות דרו בארימור, עם ההפרעות אכילה והכל (בינינו, באמת תמיד מפריעים לי לאכול).

 לכל אחת יש את הכשרון שלה – ליולי יש אייפוד ורוד, אנאבל אוכלת זנבות של שרימפסים ואני בוהה באנשים בחוסר טאקט. ביחד אנחנו יכולות לכתוב ספין אוף לאהבה מעבר לפינה.

ריכלנו על המון אנשים מהתעשייה, חלקם לא הכרתי אז הן הסבירו לי מי הם ואז ריכלנו עליהם. ולמדתי מי זו לינוי רייך.

אין מה לומר -   מהמוצדקות ביותר.