שעת הש.

אתמול ריססתי את כל הבית נגד ג'וקים והלכתי לישון מחובקת עם הספריי. אולי אני אמות מהרעלה, אבל גם הם יפרפרו על הגב.

אחרי שתמיד מתחיל איתי החבר המכוער של ההוא שאני מביטה בו כל הערב אני מגיעה למסקנה שאו שאני פוזלת, או שהאמת העגומה מכיתה ט' נשארת אותה אמת עגומה – לנצח מי שארצה לא ירצה אותי בחזרה. אינעל אבוק קבוק.

חוק – שנייה אחרי שאלבש גופייה לבנה חדשה (ותשעים אחוז מהגופיות שלי הן לבנות וחדשות כולל זו שקיבלתי מתנה אתמול) יישפך עליי רוטב לסלט, אני אתחיל לדמם מהאף, אתפלש בערימת בוץ ותיפול עליי מאפרה.

כשהתפנה לי ערב ורציתי לצאת וכולם היו עסוקים,  נזכרתי איך כשהייתי קטנה עשו עליי חרם ושיחקתי גומי עם שני כיסאות.

מסתמן שדפש מוד מגיעים.הייתכן? נחיה ונראה. כרטיס כבר יש, השאלה אם לחיזבאללה יש את הקוארדינטות המדויקות של פארק הירקון ואת היכולת להשתמש בהן, ולו רק כדי לשמוע את אנג'וי דה סיילנס בלייב.

היום כשצפיתי בנאום של נסראללה שמתי מחזק ציפורניים. מאז המלחמה אני לא כוססת וכבר נראית כמו נשר קטן. שיהיה מה לנשנש בממ"ד.

לא מזמן פתחתי לחברה שלי כרטיס בקופידון. בהתחלה היא קיבלה רק פניות מוזרות מנשים בוצ'יות, אחרי שהיא צרחה עליי נזכרתי לשנות את הסימון מ"אישה מחפשת אישה" ל"אישה מחפשת גבר".

מאז היו כמה דייטים, אבל כבר שבועיים שהיא יוצאת עם בחור חדש ומתוק ואני ממש שמחה.

ואצלי כרגע כלום, אבל חברה רוצה להכיר לי בחור ואני מחכה לתמונה במייל. וואלה, הלוואי.

זהו, אני עומדת בפני יומיים של חריש אטומי למבחן מדכא שועלים.

שלכם,

מחבקת את תושבי הצפון הרווקים, החטובים והנאים

ש.

סיימתי לכתוב עכשיו את העבודה האחרונה לשנת לימודים זו.

 נשאר עוד מבחן. ואז חופש.

כל החברות שלי מהצבא רווקות. כולן אומרות "הוי בגיל 28 תהיה מגיפת חתונות, יש לנו רק שנה וחצי להתכונן לזה, כדאי להתחיל לחסוך" ואז כמובן כל אחת מוסיפה בלחש "חוץ ממני". אני תוהה אם נהיה מחזור החברות הכי גדול אי פעם שלא התחתן בממוצע בגיל 28, או שעד אז ישתנו דברים ולפחות מי מאיתנו והלוואי שכולנו, נמצא אהבה.

אני במחשבות על העתקת מקום מגוריי למרכז תל אביב. אבא שלי רוצה שאקח משכנתא ואקנה דירה, בעזרתו כמובן. אני מעדיפה שהוא ייקח משכנתא ויקנה לי דירה, ללא עזרתי כמובן. "לא חבל על כל הכסף של השכירות?" בטח שחבל,  אבל אני רוצה לעבור לגור בתל אביב עכשיו, מאיפה לי לדעת אם גם עוד שנתיים ארצה לגור בה? (עיר מגניבה והכל אבל מעולם לא הייתי ולא אהיה מהסוגדים לה).

חוץ מזה כל עוד אני בלי בן זוג ומשפחה, בשביל מה לי להיתקע?  ואם אהבת חיי יהיה מירושלים? אולי נרצה לקנות דירה יחד שם? להתחיל לקנות, למכור, זה נראה לי סיפור מהתחת שעדיף לדחות בכמה שנים, כשכבר אראה לאן נושבת הרוח ולאיפה החיים שלי זזים.

 מיציתי את המלחמה הזו. אפשר לגמור עם זה עכשיו. (וגלגלץ החזירו את גידי שפרוט, כאילו לא מספיק קשה גם ככה).

על שינויים אני אספר בקרוב, עוד מוקדם. עכשיו בא לי פתיתים.

חשבתי על אהבה וחיברתי הייקו לא תקני -

כרוניקה של פרידה מודרנית

לחצן ימני על

איש קשר

חסום, מחק.

התחלתי עם "השיר שלנו" ולכן אסגור מעגל – הכי חמוד זה כשהם עושים פלשבק לימים שיונתן ורני היו בני עשר וכולם מסתובבים עם אפרו למרות שבערך 1996.

(ב1996 הייתי בת 16. אללי, עברו כבר עשר שנים.)

ועכשיו אני באמת הולכת לישון, יום עמוס היום.

שלכם,

במהדורה מוגבלת עם חמאת בוטנים

ש.

זה קורה לי די הרבה כבר כמה שנים אבל לא בכזאת תדירות. בשבועיים האחרונים שלושה אנשים שונים, רק אחת מהם אני מכירה, ניגשו אליי ואמרו לי "את ממש דומה לסנדרה בולוק!". תמיד אמרתי תודה וחייכתי, אחרי הכל היא קיבלה סיבוב על קיאנו ריבס, אבל אף פעם לא ממש זכרתי איך היא נראית. לפני כמה ימים יצא לי לראות את יצירת המופת האקספרסיוניסטית "איזו מין שוטרת" ואללי! סנדרה בולוק כונפה עם קול מעצבן ופני חזרזיר!

מעולם לא תפסתי מעצמי מי יודע מה מציאה, אבל אני ממש לא רואה קווי דמיון ביננו ועכשיו כשמגיעה ההשוואה המפוקפקת הזו אני לא יודעת איך לשחק אותה מוחמאת.

{מצד שני, גם היא לא (יודעת לשחק)}.

מרוב שאני עסוקה כל היום בחדשות, בדיווחים, בלעזור לאמא עם כל המשפחה מהצפון שאצלנו ובלדאוג, חיי האישיים קצת הלכו לאיבוד.

זה לא שפתאום קיבלתי פרופורציות או משהו קלישאתי מהסוג הזה, אבל יצא ש כל ה"אוי אוי אוי אין לי חבר עוד ביצית קמלה לה ללא שוב" נשכחו קצת, יש יותר מידי מה לעשות

 (האמת רוב הזמן אני דבוקה לאקטואליה בסגנון של "שיט, עוד קטיושה בחיפה יש שלושה פצו... אלוהים! רן דנקר ובר רפאלי ביחד!").

באופן כללי אני תמיד שלווה (לא במובן הפסיכוטי של על המחנה נדלק ירח אלא במובן של אופי) והנוירוטיות ממני והלאה. מלבד ימי עצבים של מחזור, קשה לתפוס אותי לא רגועה ומחויכת, אבל תמיד יש באסות קטנות וטבעיות שיושבות על הראש -  הצורך באהבה, העומס בעבודה ובלימודים, פשלות של ג'קו אייזנברג.

 עכשיו כנראה הבאסות הקטנות האלו מתחבאות באיזה מרחב מוגן בראש שלי, כי (חוץ מהקטע של ג'קו שקצת מטריד אותי) אני מתקשה להתחבר אליהן.

וסבתא שלי חייבת לעודד – אינשאללה אחרי המלחמה תתחתני בחיפה.

(אינשאללה אחרי המלחמה תיקברי בחיפה, כלבה זקנה).   

זהו להיום,

הפסדתי כוכב נולדL

שלכם,

נאיבית ואסרטיבית

ש.

 עדכון - מצבי הרבה יותר קשה משחשבתי. הכספומט לא נותן לי למשוך כסף! אללי! כמה נוראי לקבל כזו דחייה מכספומט, לא "אין עכשיו", לא "זמנית השירות אינו זמין", אלא - אתה יכול למשוך רק 24 שקלים מהחשבון. זהו. לך. הביתה. קישטא.

 עוד עדכון - בוקר טוב, הנה הביקורת על כוכב נולד של תום, שאחרי תשקראו אותה תצטערו ששבוע הבא אני חוזרת.