שעת הש.

ערב הדואטים נפתח בשירת "תנו לי רוקנרול", משולבת ב"איי לאב רוקנרול", כהכנה לערב ה – הפתעה – רוקנרול! שייערך בשבת. לשמוע את דורון רוקח ומרים טוקאן שרים על אהבתם לרוקנרול זה אמין בערך כמו לשמוע את הביצוע של בריטני, אבל היי, לה זה עבד.

ותהייה שהגיע הזמן להעלות אותה: למה צביקה הדר מתעקש להידחף לכל הביצועים הקבוצתיים ולשיר יחד עם המתמודדים? האבנט דה ג'ואיש פיפל סאפרד אינאף?

אחרי סיום הביצוע הקבוצתי, צביקה פלט לעבר השופטים את חמש המילים המפחידות ביותר בשפה העברית, "יש לי הפתעה קטנה בשבילכם", וכולנו תהינו איך יעברו עלינו השעתיים הקרובות: האם שוב יחליפו להם מקומות? האם ניאלץ לשמוע את הדואט המובטח בין צביקה פיק למרגול? האם ישראלה אסגו תופיע מאחורי הקלעים ותדרוש מהמאסטרו לכתוב עבורה שיר גירושין? לא ולא! הפעם, מתברר, בסך הכל רוצים לקצץ לשופטים זמן מסך, מגמה מבורכת כשלעצמה. לשם כך החליטו ששופט שידבר מעל 20 שניות ייקטע על ידי יצירה מוסיקלית הקשורה אליו, מה שגרר כמובן עוד אי אלה שעות מסך יקרות של בידור עממי מבית היוצר של צביקה הדר והאזנה ל"ארטיק קרטיב שוקולד בננה". באמשלנו, כבר עדיף "את מקנאה".

עד שהסכימו לעבור לשירים כבר יצאה לנו הנשמה, לא נוציא גם את שלכם.

מארינה מקסימיליאן בלומין ודורון רוקח, "שבועה" (רמי קליינשטיין וריטה)

פרויקט "הבא את ההורים"  של "כוכב" התחיל עם קוורטט מוזר שכלל את מארינה, דורון, מאמוצ'קה ואמא של דורון. היה ברור לחלוטין שכל הנוכחים לא סובלים ולא מעריכים זה את זה, ולכן הם התחרו ביניהם בפיזור מחמאות מפוקפקות. דורון אמר על מארינה: "בוא נגיד שהיא תהיה אחת הזמרות שלא ישכחו אותן" (קשה להתווכח עם זה), ואמא שלו אמרה שמארינה "יודעת להציג את השיר יפה" (חבל שאנחנו לא בחוג דרמה). מהצד השני, מארינה כינתה את דורון "אגדי", ומאמוצ'קה סיכמה בבעתה: "אני חושבת שזה יהיה מעניין".

ש. כהן: תום אמר פעם שכל דבר שמארינה שרה נשמע כאילו יצא מפסקול של דיסני, והפעם זה היה השיא. למגינת לבי אני מוכרחה להודות שאני מתה על פסקולים של דיסני (במיוחד "אלאדין") ואהבתי את הביצוע הדבקבק. בתור קרואלה דה ויל אני מוכרחה להוסיף הערה מרושעת – בשלוש השניות שבהן דורון ניגן יחד עם מארינה על הפסנתר, הוא נראה כמו ילד מפגר שקיבל צעצוע טימי.

תום: מארינה המשיכה להוכיח את עצמה כיוצרת אלטרנטיבית משובחת עם הבחירה הנועזת ברמי וריטה ועיבוד שהתואר "שמאלץ" עושה עימו חסד. הביצוע היה משעמם להחריד, והגימיק עם הפסנתר עורר מחשבות נוגות על החדש של שלומי שבן, ומחשבות פחות נוגות על האורגנית של מירילא. פתיחה משמימה לערב הכי גרוע של "כוכב" העונה.

מארינה מקסימיליאן בלומין, דורון רוקח והפסנתר. ההילה על ראשה של מארינה אמיתית

צדי, כיאה לוויאז'ה חובבת טראש סכריני התעלף מעונג, אמר ש"הביצוע הראשוני כמעט נשכח" וש"זה הפך לשיר חדש", ומיד הוסיף: "לא השוויתי אותם". צביקה פיק החמיא ואמר שגם דורון וגם מארינה היו ליד הפסנתר (כידוע אנשים ליד פסנתר זה טוב). אוחובסקי אמר שזה היה "כאילו דואט של גמר אבל לא דואט של גמר", ומרגול הפליגה בדמיון ל"קָרֶנגי הול" (כך במקור, כמובן, והיא חזרה על זה עוד כמה פעמים במהלך הערב). אנחנו נשכבנו בתנוחה עוברית והפלגנו למקום השמח שלנו, שאין בו מרגול, וגם לא דורון ומארינה.

(ולמען הפרוטוקול: צביקה הדר אמר שלכל שופט יוקצבו 20 שניות, שלאחריהן יושמע השיר שיקטע אותו, ושיש "הפקה שלמה עם שעוני עצר" שמודדת זמנים ומוודאת שאיש לא יחרוג. אז צדי דיבר 24 שניות, כך גם מרגול, אוחובסקי התפרש על 26 שניות, ורק צביקה פיק עמד באמת בזמנים ודיבר 15 שניות בלבד. אבל אל דאגה, זו רק ההתחלה.)

אדיר אוחיון ושלומי בראל, "דני גיבור" (אריק איינשטיין/אילנית)

אדיר נתקף געגועים לעיר הולדתו ובחר את שלומי כדי ששניהם יוכלו לתת בראש. ואז שניהם בחרו שיר ילדים שקט ונוגה כדי להבטיח שלא ייצא מזה כלום.

תום: אדיר קצת נחלש בשבועיים האחרונים, והביצוע של השבוע המשיך את מגמת הירידה, אם כי הוא עדיין הטוב ביותר מבין המתמודדים. יש לי סימפטיה רבה ל"דני גיבור", אבל את מי ששכנע את אדיר ושלומי לבחור דווקא בשיר הזה צריך לשלוח לערב רומנטי עם מארינה. העיבוד ניסה לעשות מהשיר גירסה מחודשת להימנון החרמנים השוביניסטים האולטימטיבי, "More Than Words" של אקסטרים, אבל בלי ציפורניים שחורות זה כנראה לא עובד. בינוני מאוד.

ש. כהן: הפוטנציאל שהיה בחיבור בין שלומי ואדיר נגוז עם בחירת השיר המעפן והביצוע המשמים. אדיר לא ממש מצליח לשחזר את הקסם של תחילת העונה, ושלומי בעיקר יפה. אי אפשר היה להתעלם מהמחשבה שאדיר הוא הילד שנותן לנורית את התפוח, ושלומי הוא הילד שאיתו נורית משחקת בסוף. גם אני הייתי עושה אותו דבר.

שלומי בראל ואדיר אוחיון. הגיטרה של שלומי לא עשויה ממייפל

השופטים דווקא נהנו. מרגול קראה לאדיר ולשלומי "ברנשים" וסיפרה שעם השיר הזה היא גידלה את בנה (כהן תגדל את הג'וניור עם "נרדם על החולות"). צדי טען שהבחירה היא הברקה, ובמוח הפדופילי שלו זה אפילו היה סקסי. צביקה פיק קרא לזה שיר ערש, כנראה כי הוא נרדם באמצע.

(ושוב למען הפרוטוקול: צדי 31 שניות, אוחובסקי 24, מרגול 35, וצביקה פיק 90 שניות, מתוכן 53 אחרי שנוגן השיר שאמור להפסיק אותו. העיקר שיש הפקה שלמה עם סטופרים שמוודאת שאיש לא יחרוג.)

נדב קדמון וחן אהרוני, "עדיף" (דניאל סלומון)

ש. כהן: לא סובלת את דניאל סלומון, לא סובלת את חן ונדב, ולא הצלחתי להימנע מהלעביר קדימה בכל אחת מהפעמים שראיתי (ואחת מהן הייתה בשידור חי, זה לא קל). עם חן ודניאל סלומון אנחנו בינתיים תקועים, לפחות נדב הלך.

תום: הגיע הזמן לומר את האמת: אחת הסיבות המרכזיות שהעונה הזאת כל כך גרועה בינתיים היא תאוות הבצע של מפיקי "כוכב", ששינו את שיטת ההצבעה ומאפשרים לכל אדם להצביע עשר פעמים. עם פרופיל ההצבעות של הצופים, ויותר מכך, עם ההתפלגות הלגמרי לא נורמלית של אלה מביניהם שמשקיעים בעשר הצבעות לעומת אלה שמסתפקים באחת, אנחנו נשארים עם עונה של חן אהרונים, דניאל בן חייימים ודורון רוקחים, ומאבדים את נדב קדמון, שהוא אולי לא ג'ורג' הריסון, אבל לבטח אחד מארבעת המתמודדים הכי טובים שהיו השנה. החלק שלו בשיר הטרחני של דניאל סלומון היה פנטסטי, והוא הצליח להחדיר בו עומק, מורכבות ומופנמות שאיש לא דמיין שהיו בו אי פעם. חן לצדו הסתפק במניירות הרגילות שלו, כולל גניחות והיאנחויות טורדות מנוחה, וזה כמובן הספיק כדי להשאיר אותו בתוכנית. גמר הבלהות של מארינה, חן ודניאל/דורון רוקח נראה קרוב מתמיד. לבריאות.

לצדי הייתה בעיה עם האקספרסיביות של נדב, וגם צביקה פיק אמר שחן היה יותר טוב. מרגול טענה שחן יותר עקרוט, שזו קללה בערבית שאצל מרגול מתורגמת למשהו חיובי, כמו שחיתות או התאבדות. אוחובסקי מאוד התלהב, כנראה כי הוא ידע שזו הפעם האחרונה שבה יזכה לצפות במוזלמן לבית קדמון.

[צדי 44 שניות, צביקה פיק 70 שניות (נקטע עם השיר אחרי 45, מה שלא הפריע לו להמשיך, וגם להתלונן שמפסיקים אותו סתם), מרגול 38 שניות, אוחובסקי 67 שניות.]

נדב קדמון וחן אהרוני. האחד מופנם, השני פותח פה גדול

בועז מעודה ודניאל בן חיים, "את לי לילה" (בועז שרעבי)

תום: בועז ודניאל המציאו העונה ז'אנר מוסיקלי חדש, שירי נשמה ללא נשמה. לשניהם יש קול יפה וגישה נעימה, אבל שניהם כאילו מוציאים את עצמם מהשטקר לפני כל הופעה על מנת להבטיח שלא יהיה שום דבר מרגש בביצוע. דניאל לשם שינוי לא זייף, ובועז שר יפה, ובכל זאת הייתה בביצוע כל האנרגיה של סטיבן הוקינג על ואליום. לא ברור.

ש. כהן: זה דווקא היה הדואט שהכי אהבתי. שניהם לא ניסו יותר מדי, ויצא להם עדין ויפה, במיוחד לדניאל, שאם היינו חיים ביקום אלטרנטיבי הגיוני, כבר מזמן היה חוזר למגדל העמק למוסך של אבא.

בועז מעודה ודניאל בן חיים. הפעם האחרונה שבה תזכו לראות את דניאל בעיניים פקוחות

אוחובסקי אמר שהביקורת שלו בטלה בשישים, מרגול אמרה שיש לה ביקורת אבל היא בטלה בשישים, וכשאוחובסקי אמר לה שהוא כבר אמר את זה, הכריזה שהיא סוֹבֵרֵנית לעצמה. אחרי זה, כדי להמחיש את האוטו-אמנציפציה, היא גם קראה להם מנוולים, אמרה שהשיר הוא קלאסיקת עולם והודיעה שהיא שוקלת לעשות משהו לעצמה (מה שהתקבל בהתלהבות על ידי שאר השופטים; לנו היא עשתה מספיק רע עם המחשוף האימתני שלה). לסיכום היא אמרה שאין לה מה להגיד.

צביקה פיק חיבב בסך הכל, וצדי אמר שדניאל היה פחות רע מהרגיל, ושבועז היה פחות טוב מהרגיל. אנחנו אוהבים איזון.

(אוחובסקי מקבל צל"ש עם 21 שניות, מרגול "אין לי מה להגיד" הגידה את זה ב-43 שניות, צביקה פיק 44ניצל  שניות, וצדי קימץ בדברים עם 52 שניות. שאפו.)

מרגול מנסה להחליף את עדן אמזלג. העולם המערבי שלח מחאה חריפה

אליסה שפרגה ומרים טוקאן, "בואי" (עידן רייכל)

ש. כהן: אליסה יקירתי המשיכה במגמת הבאסה הכללית שלה ונתנה עוד ביצוע חלש. ממרים לא ציפיתי לכלום. הדבר היחיד שהחזיק את השיר היה השטיק הרוסי-ערבי, שדי מיצה את עצמו בפעם היחידה שבה מרים שרה חצי בעברית וחצי בערבית.

תום: פרויקט קירוב לבבות בחסות הדואטים של מרים טוקאן נמשך. לא ברור למה המפיקים של "כוכב נולד" חשבו שזה שהיא ערבייה אומר שהדואטים היחידים שהיא מסוגלת לבצע הם כאלה שנושאים מסרים של פרחים ושלום ונראים כמו פרק של "ג'ארכ קריבק", הפעם עם מירה עווד בתפקיד סלמה הצועקת "אל ענזה, וואן אל ענזה?" ("העז? איפה העז?"), אבל עכשיו זה כבר לא ממש משנה.

בסיוע ההעמדה השגרתית של שיר על חברות שעושות שלום, מרים ואליסה נתנו ביצוע די יפה, שנקטע מדי פעם בשביל מלמולים פציפיסטיים בערבית וברוסית כדי שכולנו נבין כמה הכל סמלי ויפה. בעולם של מפיקי "כוכב נולד", ההתנשאות הזו נחשבת לרב-תרבותיות. 

צביקה פיק חשב שזה היה השיא של הערב, מה שהתבטא אצלו במילה "סתלבט" (מרגול, אחת שבאמת יש לה זכות למחות על שימוש לא תקני במילים, לא הבינה אם זה טוב או רע). צדי הוקסם במיוחד מהשילוב של הערבית והרוסית, שזה משהו שגם אלביס עשה לפני 50 שנה, או משהו. אוחובסקי אהב באופן כללי, ומרגול התמקדה בפראזות שהיו כל כך אלוהיות, שאפילו שהיו לה הערות היא העדיפה להחריש ו"להשאיר את זה עז איז". וואן אל ענזה, יא עקרוטה?

(צביקה פיק 38, צדי 31, מרגול 41, אוחובסקי 41.)

מרים טוקאן ואליסה שפרגה מביטות זו בזו בעיניים מצועפות ומלאות רוך ושלום, כרגיל

זהו, נגמרו הדואטים, אבל לא הערב, חס וחלילה. כי יש עוד שישה (!) סולואים. דירוג השופטים היה כל כך צמוד, וחוסר ההסכמה ביניהם כל כך גדול, שאפשר היה באותה מידה לערוך הגרלה, אבל בסופו של דבר נקבע ששלומי, אדיר, מרים ואליסה עברו אוטומטית לשבת, והשאר קיבלו את הזכות המפוקפקת לשיר לנו שוב.

דורון רוקח, "שיר היונה" (נתנאלה)

תום: דורון בחר את השיר הזה כי "זה שיר מדאים עם טקסט מדאים", והביצוע היה מדאים בְּאֶתְאֵם. שעממון ארכני וטרחני נוסף של אאיש שכל שנייה נוספת שאוא מבלה בתוכנית איא תעלומה מסדר אגוֹדל של משולש ברמודה. (ואם מישאו חיפש רמז נוסף לכך שערב מתי כספי לא יגיע, אפשר לאפסיק לחפש. כעת נותר רק לתאות אם בונים על זה שנשכח ממנו לגמרי, או שעכשיו יאיה למישאו לא נעים וינסו לארים אותו מחדש.)

ש. כהן: לכלכתי כבר כל כך הרבה על דורון וקצת נגמרו לי המילים. אני מניחה שהן תחזורנה כשחן יעלה על הבמה, אבל בינתיים אסתפק בכך שזה היה עוד ביצוע מעפן בשרשרת ביצועי חבלה, ושמישהו ידיח אותו כבר, נמאס לי לעשות הכל לבד.

דורון רוקח. משבוע הבא אנחנו מתחילים להשתמש באותה תמונה כל פעם

מארינה מקסימיליאן בלומין, "פרי גנך" (אביבה אבידן)

ש. כהן: מארינה לא הרשימה בעוד שיר יום זיכרון, וגם השמלה שלה כבר התחילה לעצבן. בדרך כלל גם אם אני שונאת אותה בלהט אני לפחות מרגישה משהו, הפעם הכל קהה. אני חוששת שמשהו בי מת אבל לא בטוחה, חן אהרוני כבר יעשה וידוא הריגה.

תום: מארינה הבטיחה "ביצוע פשוט", ובמינימליזם אופייני הצליחה לדחוף לתוך השיר את הדיקציה של חוה אלברשטיין, תרגילי סולמות אופראיים, מבטא מומצא כבד והבעות פנים של קרקסן מתחיל. אכן, פשוט.

"פרי גנך" הוא שיר קורע לב, ויש משהו מעצבן להפליא במישהי שמנסה באופן כל כך בוטה לזייף את הכאב הזה בלי טיפה של אמינות, בערך כמו זה מהטירונות שבולע אפר של סיגריות כדי להעלות את החום. במקרה הזה יש תחושה שאפילו שבוע בכלא 400 לא יועיל, אם כי הוא בהחלט לא יזיק.

מארינה מקסימיליאן בלומין בביצוע פשוט. את המסובכים היא משאירה למאמוצ'קה

נדב קדמון, "צל כבד" (כשניקו תתחיל לדבר)

תום: נדב בחר "שיר של להקה ישנה", כי באמת כל שיר מהניינטיז הוא כבר שיר-ישן-שיר-מזמן. הביצוע היה שגרתי וקצת חיוור, והוא לא הצליח להוציא מנדב את המיטב שלו. ובכל זאת לא הגיע לו לעוף, כמובן.

ש. כהן: מִחזוּר שיר אודישנים ראשון של הערב. בניגוד ל"קול גלגל", את זה בכלל לא זכרתי שהוא שר, מה שמעיד על הרושם העמוק שנדב הצליח לחרות בי. הייתה לי הרגשה שהוא עף הפעם, אחרי הכל אין כבר עדן אמזלג שתשמש כבשר תותחים. מצד אחד זה משמח, מצד שני חן עדיין איתנו.

נדב קדמון ממחזר את עצמו. תמונה סמלית ומטאפורית

חן אהרוני, "בואי אמא" (אריק איינשטיין, נניח)

ש. כהן: כמו כל ביצוע של חן, גם הפעם דאגתי מראש להצטייד ביתד עץ ובמים קדושים. זה לא עזר. אם הייתי אמא של חן הייתי מתגלגלת כמה שיותר רחוק ומכחישה קשר דם.

תום: ערב שירי הילדים נמשך עם עוד ביצוע שהיו בו כל הבגרות, הרגישות והעדינות שהייתם מצפים להם מילד בגנון במסגרת יום האם. במקרה של חן אפילו קשה לבוא אליו בטענות, כי אפילו פיזיולוגית, שלא לדבר על מנטלית, הוא לא כל כך רחוק מהגיל הזה, וודאי שלא מהבגרות הזו.

חן אהרוני בפוזה הקבועה שלו. פרפורמר ענק, קוראים לזה

דניאל בן חיים, "עד סוף העולם" (חיים משה ויואב יצחק)

תום: ריצ'רד גיר וגווינת פאלטרו עשו קריירה קולנועית מהבעת כל רגש אנושי אפשרי דרך האקט התיאטרלי היחיד המוכר להם, עפעוף. דניאל לקח את הגישה הזאת צעד אחד קדימה, והוא לא טורח אפילו לפתוח את העיניים אחרי סגירתן. "עד סוף העולם" הוא שיר מרגש, וכדי לבטא את עוצמות הרגש האדירות הטמונות בו דניאל בילה יותר מ-80 אחוז מזמן השיר עם עיניים עצומות. למען האמת, זו גם הדרך הטובה ביותר לצפות בו.

ש. כהן: הביצוע של שירלי לילו לשיר הזה צילק אותי נפשית, והביצוע של דניאל צרב טראומה חדשה. מעכשיו אני בדיכאון וכלום לא יעודד אותי פרט להעפה של חן.

דניאל בן חיים במבחר הבעות פנים מגוון. עיניים סגורות הן הקמע שלו

בועז מעודה, "קול גלגל" (שוטי הנבואה)

ש. כהן: מִחזוּר שיר אודישנים שני בתוכנית. לא חוכמה, ביצוע שכבר שמענו אלף פעם פלוס שיר מגניב ומדבק שכולם אוהבים, ועדיין, זו הייתה קרן האור של הסולואים. באופן כללי אני אשמח לשמוע עוד ביצועים ל"שוטי הנבואה", למשל חן עם "אין אני".

תום: קשה מאוד ליישב בין הדמות של בועז כפי שהיא נשקפת מהראיונות לפני השירים – של אדם פתוח ואפילו משעשע לפרקים – לבין הנוכחות הבימתית הפלגמטית שלו. נדמה לי שאין אלא להניח שהוא סובל מרמה מסוימת של לחץ ופחד במה, ואולי גם זו אחת הסיבות לכך שהוא מעורר לא מעט אמפתיה למרות המון ביצועים בינוניים. "קול גלגל" הוא מהיציאות היותר מוצלחות שלו, אם כי בביצוע הפעם לא היה הקסם הראשוני שנלווה לחשיפה לקול המיוחד שלו באודישן. ובכל זאת, מבין הסולואים זה היה הטוב ביותר.

בועז מעודה, אנחנו חושבים

בשלב הזה כולם כיבו את הטלוויזיה והלכו לישון, אבל אנחנו היינו פראיירים מספיק כדי להישאר ולשמוע אילו ביצועים השופטים אהבו. צדי בחר במארינה ובדניאל, צביקה במארינה ובחן, מרגול במארינה ובבועז, ואוחובסקי בנדב, מארינה ובועז (הוא מיוחד, אז יש לו שלוש הצבעות). כלומר מארינה קיבלה חסינות, אבל אין חסינות, אז היא לא, ולא ברור למה היינו צריכים לשמוע את זה בכלל, וגם לא למה אתם הייתם צריכים לקרוא את זה. אז אל.

זהו בינתיים, לכו לתום.

לכו, זה בסדר, כהן תישאר פה לבד בחושך, עם סכין בלב וצרבת.