שעת הש.

שרשרת של טעויות קומיות הובילו לביזאר השנה – אני והביולוגית הצטרפנו לעמותה ואימצנו ניצולת שואה. ברצינות. עכשיו כמובן אין לנו שום דרך לצאת מזה ואנחנו חייבות להמשיך לבקר אותה עד שהיא תמות. אנחנו שוקלות להפוך את זה לבסיס הדרמה הקומית שנכתוב, אבל על כל זה אני עוד אפרט בפוסט אחר, הוא יהיה מצחיק, אני חשה זאת בעצמותיי.

קוקסטא, יברך האל את נשמתה, עשתה לי ביקור בים וסלט גדול ואחרי זה גם ניקתה את הבית מנוצות של ציפור שהחתולים פירקו באחד מימות השבוע. כנראה הקיץ מטריף אותם, כי אייקס מסתובב עם טיפות דם ציפורים על שפמפמו ואמסטרדם, כמה לא מסורס מצידו, מאונן על כל דבר שזז.

בימים האחרונים אני בעיקר חושבת וכותבת ולא ישנה טוב. למרות שיש לי איזה שלושים קטעים מוכנים לשים בבלוג אני לא מצליחה להביא את עצמי לקופי פייסט המיוחל (אולי אחרי גמר כוכב) ובעיקר עייפה מאוד. אני מקווה שאשוב לאיתני בשבוע הבא (שבוע אחרי זה - איטליה!).

 תודה על המיילים מחממי הלב, הדאוגים והזעופים כאחד (כלומר שניהם).

זהו להפעם, אתם מוזמנים להציע לי עבודות – כתיבה, עריכה, ניהול תוכן והזרעה ידנית של פרות, למרות שאקבל בשמחה גם סתם מתנות סמליות, משהו נחמד ללבוש, ארוחה חמה וחיבוק.

שלכם,

מאמצת ומוצ***

 ש.

נפתח בהתנצלויות על האיחור בפרסום. השבוע נקלענו לסכסוך פנימי קל בינינו, ובשל הקשיים הלוגיסטיים (העובדה שאנחנו לא מדברים), היה לנו קצת מסובך להעלות את הפוסט לאוויר. בכל מקרה, אנחנו מבטיחים שהבעיות הפנימיות בינינו לא יפגעו במקצועיות ובענייניות שלנו ולא ישפיעו כהוא זה על אופי הסיקור. החלק הראשון כאן, השני אצל החולירע.

חצי הגמר הראשון, בכיכובם של אליסה שפרגה, חן אהרוני ומארינה מקסימיליאן בלומין, נפתח בשירת "הנה זה בא", לחרדתם של הצופים בבית שכבר שלושה חודשים תוהים מתי זה ילך. חן האומלל נעלם לגמרי מאחורי שתי הגודזילות שחלשו עליו ובילה את רוב השיר בניסיונות נואשים (וכושלים) לגרום למצלמה לראות גם אותו מבעד לחרכים מקריים שנפתחו ביניהן ומצדדיהן. היה מבעית.

חן אהרוני מנסה לשווא להיראות. למרבה הצער, גם ככה אפשר היה לשמוע אותו

תוכנית גלגל ההצלה, או בשמה המדויק יותר תוכנית ה"פראיירים, תמשיכו להצביע לאנשים שכבר עפו ויעופו שוב כדי שנוכל להמשיך לעשוק אתכם", הגיעה בשלב שבו כבר ברור שגלגל הצלה יעזור לעונה הנוכחית של "כוכב נולד" כמו שברווז מגומי היה עוזר לטיטאניק. ב"כוכב" ניצלו את העובדה שבגלגל אין דוסים ו/או בועז מעודה שיזייף ויקבל הזדמנות לשיר שוב כדי ליפול עלינו עם שידור חי, אם כי במחשבה שנייה, אולי "חי" היא מילה קצת חזקה מדי לתיאור הערב. אבל בואו לא נקדים את המאוחר.

נתוני הפתיחה דווקא היו מבטיחים: פרצופים שלא ראינו כמה שבועות (פלוס חן אהרוני), אנשים שהתגעגענו אליהם (פלוס חן אהרוני), מתמודדים שדווקא יודעים לשיר באופן סביר (פלוס חן אהרוני), ובאופן כללי זמרים שלא גורמים לנו רצון עז לשבור את הטלוויזיה (פלוס חן אהרוני). נדב, מרים ואדיר מילאו את נישת האיכוצ', עדן מילאה את נישת המחשוף, וחן אהרוני מילא את נישת הסעדו, רק בלי הכישרון והחיבה המיידית.

הערב נפתח עם ביצוע מבעית לאחת מיצירות המופת של צביקה פיק, "מסיבת יום שישי", שסתם סופית את הגולל על סיכוייהן של מרים ועדן להינצל. השתיים נזהרו מאוד לא לשיר אף שורה באופן שידמה באיזשהו אופן לשיר המקורי, ושתיהן עמדו במשימה בהצלחה מעוררת השתאות. אפילו הלוויין קרס מרוב תדהמה והעדיף להקרין לנו שקופית מצפצפת למשך כמה שניות, ויש לציין שהצפצוף היה מוסיקלי מעט יותר מעדן. ובכל זאת, חזרתן של שתי הבנות לתוכנית לא הייתה לשווא: מרים אפשרה לאדיר ולנדב לפזז סביבה כאילו הם מככבים בסרט של אבי ביטר, ועדן אפשרה לחן להציץ לה לתוך המחשוף ולהעלות לעצמו את המוראל לגבהים שאפילו הוא לא הכיר.

צביקה הדר הציג את השופטים בסולידיות יחסית, והוסיף את יוני בלוך שחזר כדי להחיות, ולו לשעה קלה וללא הצלחה, את הפאנל הגוסס. אחרי זה צביקה הודיע לנו שהתוכנית עוררה "עניין תקשורתי לא קלה" (כך במקור), ולכן "הגיעו אלינו כתבי הבידור מהעיתונות ומאתרי האינטרנט השונים" כדי לתת לנו "ביקורת על המתמודדים", בהנחה שב"ביקורת" הכוונה היא להסברים מלומדים על כמה כולם נפלאים ומדהימים, כולל לקים באוזן. ממש כמו מסיבות יום הולדת ביסודי, נשף הסיום בתיכון והאחורה של האוטובוס עם המקובלים – גם לשם לא הזמינו אותנו, אז את הביקורת שלנו נאלצנו לשמור לכאן.

לפיכך נעבור מיד לסולואים, שגרמו לנו לרקוד מבפנים, כרגיל.

עדן אמזלג, "לתת" (בועז שרעבי)

עדן שיחקה אותה מופתעת שהזמינו אותה לגלגל ההצלה, כולל כל ההעוויות המתבקשות. הכתבים ברברו על "ממתק לעיניים", "נאיביות" ו"תמימות", עם מונטאז' לציצים שלה מכל הביצועים. הגדיל לעשות ירמי עמיר מ"גלובס", שהריר ממש נזל מקצה פיו בעודו מדבר על כך שעדן "עושה אהבה עם המיקרופון". אנחנו טיפה פחות שטחיים, אז נספר שהסיבה שאנחנו כל כך אוהבים את עדן היא שאנחנו יודעים שמתחת לפוזה הקרית גתית, לשיער המוקפד ולבגדים ההדוקים והחשופים, מסתתרת בחורה עם גוף מהמם.

ש. כהן: הבחירה ב"לתת" לא הייתה מוצלחת. מעבר לתחושת יום הזיכרון המעיקה, העיבוד היה זקן ומעייף, כולל הסקסופון א-לה "הקיץ האחרון" שתרם לאווירה האייטיזית הקשה. עדן נשמעה חלודה ונראה שלא נתנו לא מספיק זמן להתאמן. מובן שיכול להיות שהיא תמיד הייתה ככה ופשוט לא זכרתי. לשיר הבא שלה אני ממליצה לה לבחור משהו קצת יותר קופצנ... אה. לא חשוב.

תום: מי זוכר את קני ג'י, הסקסופוניסט הקיטשי והטרחני עם שיער מייקל בולטון שהיה מפאר את מצעדי הפזמונים של VH1 בשנות השמונים והתשעים? עמוס בן דוד, כנראה, שהחליט כנראה שמי שעדיין יושב בבית בערב שישי לראות "כוכב" הם רק קשישים לא מוביליים שלא מסוגלים לברוח מהבית. העיבוד העבש לא הותיר לעדן הרבה מה לעשות עם השיר, וזה לא שמלכתחילה היו לי יותר מדי ציפיות. בשביל זה היה שווה לחזור?

בגזרת השופטים, יוני בלוך החזיר את הדיון בעדן לימי "נינט או לא נינט", כאילו לא עברה עונה שלמה וחיסלה אותנו. יש לנו הרגשה שמאז ימי השיפוט שלו הוא לא ממש הקפיד על צפייה סדירה ב"כוכב". עשה בשכל, האמת. אחרי זה לא היה לו יותר מדי מה לחדש אז הוא אמר לצביקה הדר שהוא חתיך, מה שגרר גל בדיחות צביקה הדר חתיך שדעכו במבוכה ברגע שהמצלמה התמקדה בו.

אוחובסקי אמר שהוא מעדיף את עדן יותר צעירה, מרגול הסבירה לכולנו שעדן שרה בלדה, צדי אמר שהיה בסדר, ורק צביקה פיק ניעור לחיים ואמר שהוא עדיין חולה לעדן על התחת, או משהו כזה. אם זה מנחם אותו, הסיכויים שלו איתה דווקא גדלים אחרי שהיא הודחה.

עדן אמזלג, פעם אחרונה. בטקס ההלוויה יישאו דברים צביקה פיק ותום

נדב קדמון, "אהבנו" (אביב גפן)

נדב קדמון היה עוד חוליה בשרשרת התקוות הנכזבות של מבקרי התרבות, ממש כמו "פיק אפ", "גלגל החדשות" ופעם, כשהם עוד חשבו שתהיה להם עבודה אמיתית. העיתונאים התעלפו על נדב עם שלל סופרלטיבים חסרי פרופורציה, כאילו הוא לא הולך לחזור למקלט של ההורים בראש העין לאנונימיות אנורקטית.

תום: נדב היה המועמד השלישי שלי לגמר, והביצוע שלו השבוע הוכיח שהוא היה ראוי לכך. נכון, מישהו צריך להחטיף לו מדי פעם איזו זפטה על הראש כדי לגרום לו להתעצבן ולהיראות פחות אדיש (ובפועל, ברור שתחושת האדישות מגיעה דווקא מלחץ ומרצון עצום להצליח), אבל גם כך נדב הוא זמר מעניין יותר מאוסף הפלקטים הדהויים שמעטרים את "כוכב" העונה, והוא בין היחידים שיודע להחדיר בשירים שהוא מבצע משהו אישי ונוגע. זה היה ביצוע מופנם יחסית לשיר הזה (במיוחד בהשוואה לזעקות של מיקה שדה בעונה 2), וזה התאים לאישיות של נדב כפי שלמדנו להכיר אותה: ביישנית, נעימה, ותמיד קצת חידתית.

ש. כהן: פעם, כשהיה טרור, אם היינו שומעים את "אהבנו" אחרי "לתת" היינו נכנסים לאינטרנט לבדוק אם פספסנו פיגוע. גם הפעם התמלאתי עצבוביות בלתי נשלטת ומלמלתי לעצמי בקול רועד "פה אני עובר, ניצב ליד האבן". חוץ מהבחירה המבאסת הביצוע היה סביל, אבל התחושה הייתה שלמרות שלנדב באמת לא היה מה להפסיד, הוא עדיין לא התפרע כמו שהוא היה צריך ושמר על הקו שלו כל העונה של ללכת על בטוח.

צדי אמר שנדב נפתח, ומרגול הודיעה שהיא תמיד אהבה את נדב והיא אוהבת גם את הטירונות שהוא עובר בתוכנית (אדיר מסר בתגובה שהוא לא משתמט ושלא גייסו אותו כי הוא היה שמן, ובכלל תודה לתקשורת ותבררו קודם). אוחובסקי אמר שהיה מקסים ומצוין, ויוני הגדיר את העדר הכריזמה של נדב כ"כריזמה מיוחדת נורא שקשה להסביר אותה". צביקה פיק עדיין לא נרגע מעדן, והיה ברור לחלוטין שהוא לא הקשיב בכלל לשיר ולכן התחיל לקשקש על זה שיש חמישה מתמודדים טובים מאוד ולנדב יהיה קשה ובכלל התזמורת ניגנה מצוין ועמוס בן דוד כלי עולם. נדב? מי זה?

נדב קדמון בשיר לוולנטיינ'ס דיי

מרים טוקאן, "מישהו הולך תמיד איתי" (עפרה חזה)

לפאנל העיתונאים המכובד (פלוס מירב קריסטל) לא היו כנראה יותר מדי דברים טובים להגיד על מרים, אז במקומם הביאו לנו את יצפאן קשישא שיעשה העוויות משונות ויספר כמה מרים שרה נפלא, שזו הדרך שלו להוכיח לעצמו שהוא לא גזען אחרי שעשה קריירה מההשוואה בין ערבים לקופים.

ש. כהן: במהלך העונה התרחקתי ממרים כמו מתרומת דם מאתיופי. היא לא ריגשה אותי, לא בירווזה ולא צפירדעה. מובן שהקפדתי להכריז כל פעם "אבל זה לא כי היא ערבייה", ואז לתת שלל תירוצים. אבל האמת היא שזה כן כי היא ערבייה, וכמו לערבים אחרים גם יש לה מבטא, והמבטא הזה צרם לי בביצועים. לא הבנתי חצי ממה שהיא שרה ולא נהניתי. שירים בערבית, לעומת זאת, אני מאוד אוהבת, וכמו שכתבתי בביקורות אחרות, כשמרים שרה בערבית זה נשמע לי נהדר.

מובן שציפיתי שהערב היא תסבסד לנו איזה אום כולתום בשביל הגראנד פינאלה, אבל היא סתם שרה עפרה חזה, ועם כל הכבוד לידידות קרובות של מרגול, בשביל עפרה לא בונים גלגל הצלה.  

תום: מרים בחרה את השיר כי הוא נתן לה עוד כוח (השלימו לבד: "דבר כל כך חזק"), אבל הביצוע היה קצת מהוסס ורחוק מלהיות הכי טוב של מרים, אם כי הוא עדיין היה יפה למדי. השיר הזה כולל את אחת החריזות המגוחכות ביותר בתולדות המוסיקה העברית ("אך לעת ערב, עם רוח ערב"), ומרים החליטה לפיכך לחרוז גם את שאר השורות באופן מדויק:"על גג בֵּתִי / מישהו הולך תמיד עֵטִי".

צביקה פיק אמר על מרים שהוא "אוהב איך שהיא משנה את השירים", שזו דרכו הפולנית לומר "מזייפת". מרגול, שבאופן כללי הייתה קרבית מאוד במשך כל התוכנית ונראתה כאילו היא הולכת לנעוץ לצביקה פאייטים בלבן של העין, אמרה שמרים לא יודעת מה היא עשתה לה עכשיו (גם אנחנו לא, אבל אנחנו מקווים שזה בלתי הפיך). אוחובסקי דיבר על שירי טי-לה-לי-לה וביקש שמרים תשיר עוד שעה (צביקה פיק הרגיע: "עוד שיר אחד"), ואילו יוני בלוך חלק עימנו אנקדוטה משעשעת שתכליתה להבהיר שנהגי מוניות הם עם ורסטילי, לפני שקינח במשפט מתנשא על זה שמרים שרה מיוחד ושונה ולכן יש אנשים שקשה להם לעכל אז זה, אבל לא הוא כי הוא גאון שמבין גם דברים מיוחדים ושונים. כיפאק ליוני!

מרים טוקאן. לא מן הנמנע שיעשו בשבילה עוד גלגל הצלה אחרי סיום העונה

אדיר אוחיון, "לצלול" (היי פייב)

צביקה כרגיל הפנה אותנו אל כתבי הבידור ש"ינתחו את אישיותו של אדיר", ולכן התאכזבנו כששחר אורן מ"רייטינג" ויתרה על מבחן הרורשאך ואור קניספל מ"פנאי פלוס" ויתר על שאלון האישיות הרב-שלבי של מינסוטה (MMPI), ובמקום זה הם סתם אמרו שאדיר מדהים בלי להביא את האסמכתא הפסיכולוגית המתבקשת. אבל לפחות ירמי עמיר מ"גלובס" הבטיח לבוא לשתות אצל אדיר קפה אחרי התוכנית. אנחנו חושבים שזה אומר שהוא תקוע בשלב האוראלי, שזה קצת פחות טוב מכל העיתונאים האחרים, שעל פי כמות ליקוקי התחת שלהם הצליחו כנראה לעבור לשלב האנאלי.

תום: אם לפרפרז גדולים וטובים כמו מוטל'ה שפיגלר, בעונה הזו של "כוכב" היו אדיר אוחיון ועוד 19. כל קשר בין רמת הכישרון של אדיר לבין זו של כל השאר היה מקרי, והתעלומה היחידה הייתה מה לעזאזל הוא עושה בתוכנית הזאת. אדיר הוכיח לאורך כל העונה שיש לו יכולת מופלאה לברוא מחדש שירים קיימים, וטוב היה לראות שכשהוא בורא אותם מאפס הם נשמעים עוד יותר טוב. "לצלול" הוא שיר נפלא, וטוב עשה אדיר כשהבין שהוא לא עומד לחזור לתוכנית ולכן ניצל את ההזדמנות לשיר אותו כבר עכשיו. בטווח הרחוק, העובדה שאדיר ניצל מהמכבש הסחטני של "כוכב" תעבוד לטובתו, ומכאן ואילך הכל יהיה תלוי רק בו.

ש. כהן: השירים המקוריים ב"כוכב" מתחלקים אצלי ל"נרדם על החולות" המופתי ול"מחשבות" המפלצתי. אני מוכרחה להודות שלא זכרתי את "לצלול" מהאודישנים (את "נרדם" זכרתי ואפילו שיננתי לפני השינה), כך שלא חשבתי שהוא יותיר עלי רושם עז. לשמחתי הופתעתי לטובה ומיד אצתי להוריד אותו לאייפוד באופן לא חוקי. שיר יפה, עצוב, מרגש ומתאים לאדיר. אם כל השירים באלבום יהיו ככה אני אקנה את הדיסק של ג'קו, אבל אני אצרוב את שלו, והוא יצטרף לאוסף הדיסקים (צרובים וקנויים כאחד) של פליטי "כוכב" על מדפי – נינה, מויאל, גבסו וסקעת. כן, אני יודעת, יש לי חרא טעם.

צביקה הדר העביר אותנו לביקורות השופטים, שלפי הגדרתו "חלקם יוצרים מוסיקליים מכובדים וחלקם עוד יותר מזה". אם תהינו עד היום מה זה יותר מ"יוצר מוסיקלי מכובד", היום אנחנו יודעים – צדי.

השופטים התווכחו ביניהם אם היה צריך אומץ כדי לבצע את השיר הזה או לא, אבל חוץ מזה השתפכו. צדי ויוני בלוך הופנטו, ואוחובסקי ניסה להפנט את הקהל בבית כשהודיע שיש לו טעם טוב והוא יודע לזהות איכות (הקהל לא השתכנע). מרגול שכחה שהשיר הזכיר לה פעם את "Smooth Operator" של שאדיי, והודיעה ש"פה נולד כותב ויוצר עילאי ביותר". אחרי זה היא הוסיפה ש"זה לא מיינסטרים, זה אחלה שבאחלה ופי אלף יותר טוב מהמיינסטרים". אנחנו עדיין לא סגורים על זה שמרגול יודעת מה זה מיינסטרים. רק צביקה פיק לא השתכנע ואמר שהיה חסר משהו בהגשה כי אדיר "יותר התעסק בשירה". לתומנו חשבנו שזה מה שזמרים אמורים לעשות. 

אדיר אוחיון. אנחנו נשבעים שאנחנו לא מעתיקים את התמונה משבוע לשבוע

חן אהרוני, "ימים טובים" (נימרוד לב)

עוד לא סיימנו לרקוד על הקבר וכבר חן חוזר לגלגל ההצלה ומשם הופ לגמר. הכתבים ריירו עליו ועל האיכויות הפופיות שלו ונשמעו יותר מכל כמו גירסה צעירה של השופטים עצמם. כרגיל, כל השטויות על המתמודדים נאמרו ברצינות מוחלטת וללא טיפת שעשוע או הומור (כולל המשפט הבלתי נשכח "אין כזה דבר להיות יותר מדי ג'ורג' מייקל"), כאילו לא מדובר בתוכנית ריאליטי נחותה אלא במינימום אינתיפאדת אל אקצה, אבל לא נורא, כבר התרגלנו.

ש. כהן: אני עדיין חושבת שחן הוא סוג של ממתק מעצבן עם יותר מדי שיער פנים, אבל מאז ההדחה שלו אני מוכרחה להודות שקצת התרככתי כלפיו. אחרי הכל הוא באמת רק ילד, קצת מוכשר, לא ממש בשל ועם עולם מוסיקלי רדוד אפילו יותר משלי, אבל עדיין, תינוק.

 הפעם בחירת השיר הייתה מתאימה קצת יותר ונחסכו מאיתנו ניסיונות הפגנת הרגש הפאתטיות שלו. הביצוע היה צעקני אבל לא מחריד, ועם קולות הפקאצות שיתוספו אחרי העפתו של דניאל סביר להניח שהוא בגמר. שיהיה. מעכשיו ארכז את השנאה שלי בדורון, חן סבל מספיק.

תום: בדרך כלל חן מבצע במיומנות ווקאלית מסוימת שירים איומים ומתבל אותם ברפרטואר תנועות גוף מבית היוצר של אייל שחר או מישהו דומה. הפעם הוא לא הצליח לעשות אפילו את זה, וצווח את השיר למוות עם אוסף זיופים כה מרהיב שקצת חבל שדניאל בן חיים שומר השבת לא יכול היה לצפות כדי ללמוד איך עושים את זה עוד יותר טוב ממנו. לאורך החצי הראשון של השיר פשוט לא הצלחתי לזהות באיזה שיר מדובר ומצאתי את עצמי מגיב כמו למראה סופרמן: זה "הדפוק הזה" של ירמי קפלן? זה "מכה אפורה" של מוניקה סקס? לא, זה "ימים טובים" של נימרוד לב, או ככה לפחות מופיע בכתובית. אם מישהו רוצה לתמצת את כל העונה של "כוכב", כל מה שצריך לעשות הוא לראות בזה אחר זה את הביצועים של אדיר ושל חן ואז לקלוט שמי שניצל הוא חן.

אוחובסקי אמר שחן במקצוע ושהוא ילד פלא. ממש אורן הקטן. צביקה פיק אמר שהוא מקווה שחן יישאר בתוכנית. יחד עם עדן, כמובן. ועם מרים. ונדב. וכל מי שהופיע הערב. וגם בתחילת העונה. ומורן קשרו. ואליקו נוזר. צדי אמר שהוא כמעט לא יודע איך לאכול את חן (הכי חשוב: עם הרבה מים, זה מקל על הסתימה במעיים), ויוני דיבר על סטאר קווליטי ואנרגיה אפילו שהיה ברור שהוא לא סובל אותו. השארנו את מרגול לסוף כי לקח לנו כמה שעות טובות לנסות להבין מה היא אמרה, וקיווינו עד לרגע האחרון שנצליח, אבל כשלנו. היה שם משהו על "פופ, שירת הבנים"; משהו על זה שחן בא להילחם, שהוא שכונה, שהוא מזכיר לה את עצמה ולכן היא אוהבת אותו; והיה גם משפט על זה שהיא "מעריצה את אלה שיודעים גם קצת לסתום". גם אנחנו.

חיית הבמה חן אהרוני. חונק את המיקרופון כי אדיר שמן ובגלל זה לא גייסו אותו

נגמרו הסולואים, מה שאומר שהגיע זמן לעבור לדברים יותר גרועים. הפעם זה היה הומאז' לקריירה של צדי בתחום מחזות הזמר המצהיבים, במקרה הזה "הטוב, הרע והנערה" (צביקה הדר הביט בטלפרומפטר בתדהמה כשהוא מסרב להאמין שזה אכן מתחילת שנות השבעים, כמו שהיה כתוב שם. רק בניסיון השלישי הוא הצליח להגות את המילים). אל הבמה עלו חברי הנבחרת שלא מאמינים באלוהים ושרו את תרגומו של אהוד מנור ל"חלום עלי חלום קטן". צדי הואיל בטובו לתת לאהוד קרדיט באומרו שהוא "עשה את זה איתי".

במהלך הביצוע אליסה ודורון ירדו במדרגות כזוג אוהבים, ואליסה נראתה כאילו היא הולכת להקיא והשפילה מבט כדי להירגע. אחריהם עלו שלומי ומארינה עם מחשוף אימתני. פעם, אי שם בתחילת העונה, קראו לזה "פזמותיכון".  

מימין: אליסה משפילה מבט כדי לא להסתכל על דורון. משמאל: מארינה ממשיכה ללהטט

אחרי זה עברנו לתוצאות.

אה. לא.

במקום זה עברנו לעכו, שבה אוסף אנשים שלוקטו על ידי ההפקה התנדבו לומר בעד מי הם, גם כששוב היה ברור לגמרי שאין להם מושג על מי הם מדברים. אחת המרואיינות קראה לכולם לתמוך ב"עדן הראל", ילדה עם גשר בשיניים הסבירה שהיא תומכת באדיר אוחיון "כי הוא בן דוד שלי" (אנחנו לא בטוחים אם מעשית או מטאפורית), והאחרים פיזרו את קולותיהם באופן שוויוני בין מי שאמרו להם. לתומנו היינו סבורים שעכו עיר מעורבת ושפה ושם אפשר למצוא בה גם איזה ערבי לרפואה, אבל זו כנראה השמצה פרועה, כי כל מה שראינו זה יהודים ערבים. בשם הקולגיאליות, שלושה מהם אפילו הסכימו לתמוך במרים טוקאן, אם כי אחד מהם היה צריך להסתכל קודם בדף כדי להיזכר במי אמרו לו לתמוך. דודו מהטלוויזיה, אגב, עדיין נפקד, אפילו שהבטיחו לנו שהוא יחזור.

מימין: תומכת נלהבת של אדיר. משמאל: תומך נלהב של מרים מנסה להיזכר במי אמרו לו לתמוך

אחרי זה עברנו לתוצאות.

אה. לא.

עברנו ל"נולד לרקוד", התוכנית ההיא שלא הצלחנו לסקר מרוב שעמום, ולאנסמבל פליטי התוכנית שלא מצאו עבודה מאז, ואחרי הריקוד גם הבנו למה. חלטורה מודרנית באווירה של בורדל, שעוד הייתה בסדר בשלבים הראשונים, שכללו כמה רקדנים מוכשרים באמת כמו איתי פרי, עדי עמית ומעיין טרביש, ואז הפכה למופע סגידה לרונה לי, שלקחה הפסקה מפרסום גלולות והצליחה כמעט ליפול אפילו ב-30 השניות שלה על הבמה, פלוס דוד דביר עם תספורת חדשה וכעורה במיוחד. צביקה הדר הכריז על פתיחת ההרשמה ל"נולד לרקוד 3". אנחנו מתחייבים לא לסקר.