שעת הש.

אני באמצע משחק באבלס גורלי אבל תקף אותי חשק עז לדרוש בשלומכם, וגם לאחל לכם יום אהבה שמח. אני יודעת שאצלנו היהודים לא נהוג לחגוג את טו באב בגלל שבימי הביניים טו היה צורר אוליגרך משמיד יהודים, אבל את האהבה ראוי לחגוג בכל יום. אז איך אתם חוגגים את יום האהבה? אני בעבודה ולכן חוגגת את רק אהבתי לפחמימות,  ספציפית כרגע לוופל לימון.

בימים האחרונים אני רואה הרבה אולימפיאדה, זה מאוד משעמם. בין לבין הצלחתי להשחיל גם את שני הפרקים האחרונים של ניו יורק ואני מרוצה עד הגג. ברור לחלוטין שבודהה הוא אביוזר, וכשהתברר באיחוד שניו יורק וטיילור מייד כבר גרים יחד והוא אפילו רוצה להתחתן איתה, התרגשתי מאוד. זה היה התיקון המושלם לטנגו החלאה. בעונה הבאה, אגב, היא לא תחפש גבר אלא את מזלה בהוליווד. אני מתעלפת מרוב ציפייה. לדעתי צריכים לתת גם לאמא שלה תכנית. אולי ייעוץ. "סיסטר פטרסון. קואוצ'ר". זה יהיה מבריק. חוץ מזה אני מקווה גם שאתם צופים ב"שובר שורות" כי אני כן ובעתיד אנחנו נדון בה.

אם אתם מכורים לדיאט אייס ארומה כמוני, אולי כדאי לספר לכם שהוא כבר לא מכיל 88 קלוריות כבעבר, אלא 150. הם שינו את האבקה ולא טרחו להודיע לאף אחד. אולי נראה ש62 קלוריות לא משנים הרבה, אבל מי שחי על חישוב נקודות יודע שזה משמעותי. אין ספק שמעכשיו כל העסק כבר פחות משתלם, אני חוזרת לדיאט קולה. ואגב, כריך הלבנה שלהם זה הדבר הכי מגעיל בעולם. את השקשוקה עדיין לא טעמתי.

אני והביולוגית מתכננות לנסוע לחו"ל באוקטובר להופעה של לאונרד. כרגע ההתלבטות היא בין מילאנו, ברלין והמבורג, שנשמעת הרבה פחות מגניב מברלין ומילאנו אבל מאוד נוחה תאריכית. אני מאוד נרגשת ומקווה שכל העסק יצא לפועל ושנעשה הרבה שופינג אבל לא עד כדי כך שנפספס את ההופעה, מה שכבר קרה לנו פעם אבל לא בחו"ל אז פחות נורא.

זהו לבינתיים, אהבה לכולם

שלכם,

לוהטת ומבועתת

ש.

טוב עוד שעה אני צריכה ללכת לעבודה, אבל מכיוון שאני לא מצליחה לישון וכבר הכנתי קפה אני מוכנה ומזומנה לפרוש בפניכם את הגיגיי המטרחנים. לי אמנם לא יצא מזה כלום, אבל נדודי השינה שלכם בטוח יפתרו. אז אפצח בתיאור קצר של היום שעבר עליי, שהיה נחמד מאוד למרות שהחל בהתלבטות של שעה האם להיכנס לסופר באבא הגדול או הקטן. מצד אחד אני נורא מרחמת על הקטן כי הוא לא קיבל קולנוע מת שלם לעצמו, ומצד שני קשה לי לסרב לגודל. ואם זו נראית לכם כמו רמיזה מינית אז זו ממש לא רמיזה (עלוב, אני יודעת, אבל חמש בבוקר אז זדיינו). בכל מקרה בשניהם לא מצאתי את השעווה שאני אוהבת, מה שאומר שאמשיך לחיות ביניכם כמו צמח בר וכו'. אחרי זה הלכתי לסנטר לקנות חולצות במתנה ואכן קניתי, גם קיבלתי קפה חינם ומיהרתי לי הביתה כדי לראות סרט על מזרחים ואשכנזים. כמו כל מרוקאית לא יכלתי לסיים סרט כה טעון ללא צהלולים, וכשנרגעתי אצתי עם חברים לתקוע סושי. האחד קולגה לשעבר, שהביא ידידה שלו שלא הכרתי, והיא הביאה את חברה שלה שבמקרה גם גרה איתי פעם ברמת אביב ברחוב רקנאטי. ~מחשבה על כמה העולם קטן שש דרגות הספריישן משחק הקווין בייקון~ כולם היו מאוד חמודים והסושי היה מאוד טעים וטרי – טומיקו באבן גבירול 187, 30 אחוז הנחה בגין הרצה. אני שוקלת להעביר לשם את הפגישה השבועית של מועדון הדברים הטובים (שקיים עוד לפני "המשרד", מיינד יו). מכיוון שמדובר במועדון מגניב ואקסקלוסיבי המונה ארבעה חברים בלבד, אתם אינכם רצויים (במקרה שאחד מהם ימות ייתכן ותזומנו לאודישנים).  בבית ראיתי היפה והחנון ביס מקס וצחקתי כשגאל אמרה "טרול" במקום "טחול". אגב, אני בעד רעות ואיציק כי אני תמיד מעדיפה את הסתומות שלוקחות את עצמן ברצינות. אחרי זה ניסיתי לישון ולא הצלחתי אז דיברתי במסנג'ר, ניסיתי לכתוב קצת לעבודה ולא יצא כלום וגם ישבתי עם השותפה שלי וראיתי "ניו יורק 2" (אני ממש שונאת את בודהה הלוואי והיא תיקח את טיילור מייד). ועכשיו אני כאן, ויודעת שהולך להיות לי גיהינום של ניקורים במשמרת, אבל אחרי זה אני אשנ"ץ איזה חמש שעות עד המסיבה הגדולה שיש לי מחר ולקראתה אני נרגשת תועפות.

ומספר הערות לסיום:

1. קניתי ווסט, מה שאומר שאני מסתובבת בעולם בלוק מאוד לסבי.
2. הווסט מבליט לי את הציצים, מה שמבטל מיידית את הלסביות.
3. השילוב של חתול ומקלדת הופך את פיבלושיי למאתגרים מבחינה מוטורית.
4. אני מוצאת הרבה קווי דמיון בין חורבן בית המקדש לקוקה קולה וויליג'. או לפחות סיבתיות.
5. מברוס וויליס לקווין בייקון – נו, זריז.

שלכם,

מולאטית ואפאתית

ש.

לא הייתי כאן בערך שלוש שנים אז אפצח בסיכום האירועים*: מכיוון שאני כלבת מבצעים זולה רכשתי ארבעה זוגות נעליים וקינחתי בשרשר מדיווה בשביל המזל. גם הלכתי להסתפר פלוס פן פלוס שפם פלוס גבות וגם דודה מלכה באה ושתינו מיצ אבטיח. אחרי זה היו יומיים מעורפלים שכל מה שאני זוכרת מהם הוא מסך הלפטופ שלי ואת ידיי הענוגות שחוטפות דלקת מפרקים מרוב הקלדה (וגם חלקים מ"האביר האפל", היה מצוין). ואז חתונה שגם היא לא ממש קריסטל קליר בתודעתי. מאז נראה לי שאני במשמרת, פחות או יותר רצוף. אין לי מושג כמה שעות עברו אבל בפעם האחרונה שירדתי לקנות סיגריות שני אנשים הזדיינו מולי באוטו. בבני ברק! בסקודה! אבל אל חשש, עזבתי את המקום ונתתי להם ולחמשת הדוסים שצפו בהם מהחלון פרטיות.

מצב התנומה שלי באסקלציה. כבר כמעט שבוע שיש לי מצעי סאטן כותנה ואני לא מצליחה להיחלץ מהם. מידי לילה (או יום) הם שואבים אותי ואני מתפלשת בהם כמו כונפה בסניף של ללין, מתעלמת מצלצול השעון המעורר ונותרת שבויה באחיזת החנק המסתורית והממכרת שלהם. שחררו אותי מצעי סאטן כותנה ארורים, קרירים ממשבי מזגן ומרדימים כמו שלושה וייקודין ואלה בעורף, שחררו אותי! אני יודעת שתיכף אאלץ לשגר אותם לכביסה ואני לא בטוחה שאני מסוגלת לזה נפשית, זה כמו להיות עם כושי, אי אפשר לחזור לאחור.

ההורים שלי בחו"ל ואני ומתגעגעת, ולא בגלל שאני צריכה כסף. למעשה אני לא במינוס, שזה סוג של שוק מערכתי, אפילו התקשרו מהבנק לברך. כנראה שיש גם פלוסים בשתי משרות, או לפחות פלוס. השבוע אפנק את עצמי בשמלה.

ועוד חדשות טובות** - ארקדי, חתולנו הקטון, מצא סוף סוף בית. לא בזכותכם, אבל לפחות עכשיו הוא לא צריך לחיות יותר בשבי, חבוי בעבודה בתוך חיקוי ג'אנספורט חשוך, מוסתר מהעולם, כמהה לאור ניאון ומתרגם את פרחים ב"עליית הגג" (שיגיד תודה שלא תקענו אותו עם ההוביט).

אוגוסט ערירי לכולנו!

שלכם,

נאה, מחפשת דומה.

*אני יודעת שזה סיכום אירועים משמים למדי, אז קחו אחד אלטרנטיבי, שקרי, ומשעמם באותה המידה: במסיבת סיום של ביצפר לא ידענו מה לשיר, והמורה הבתזונה תקעה אותי עם הודייה הדתייה שרצתה את עושה שלום במרומיו של החנונים, כשאני בכלל רציתי את עכשיו מעונן. בסוף התפשרנו. יצא חרא.

**

אני הסתדרתי, אתם יכולים לעבור לגלעד.