ילדה רגילה:אני בהלם אני בשוק אני המומה
חן טל:אני בהלם אני בשוק אני ערומה
*____*
קפה של בוקר ועצב בעיניים.
בימים האחרונים הכל הולך לא כמו שאני רוצה,הכל יצא משליטה לגמרי.
אין יום שאני לא רבה איתו בגלל הכלבה הזאת,למרות שאני יודעת שהוא בכלל לא בקטע שלה,למרות שניסה.
פוגע כל מה שאמרנו אחד לשני,ומטומטם,מתי כבר נדע מה אנחנו אחד בשביל השני?
אני שונאת אותו קצת על זה ששלח לי את הסרטון הזה,זהו,איבדתי את עצמי.
הילד הזה דיבר ודיבר ודיבר,ואני לא שמעתי מילה,הסתכלתי עליו מהופנטת.
ממתי בידיוק אני אוהבת ערסים?
מהרגע שראיתי אותו.
כל תנועה,כל מבט,כל חיוך,הקול הזה,הכל,הוא נתקע לי בראש.
זה כזה מטומטם,אני יודעת,אני מנסה לדבר איתו לפעמים.
היי ביי חתיך ושאר החרטא.
מרגישה כמו ילדה מסכנה בכיתה ד.
עזבו,אין לי כוח להכנס לנושא הזה בכלל.
נחזור לידיד.
אני כל יום מחדש אומרת לעצמי לא לדבר איתו,ובסוף מוצאת את עצמי איתו בשיחות של שעות.
אני כועסת עליו על הקטע עם הבחורה,יותר נכון על עצמי.
-קנאית.
-מפגר.
-היית רוצה להיות כמוהה.
-אולי בקבר,וגם זה לא,היית מת.
-סתמי.
-אל תשתיק אותי,תשתיק את הזונה שלך.
-היא לא שלי ואת יודעת את זה.
-לא אכפת לי,מצידי תזדיינו,תעזוב אותי כבר.
נשבעת לכם שלפעמים(או רוב הזמן) פשוט בא לי לפרק אותו.
הוא גם שחקן לא רע בכלל.
אין לי כבר כוח להתמודד מולו,אין טעם להסביר לו מה מציק לי,הוא פשוט אידיוט.
טוב.
עוד משהו אחרון.
להכנס למקושרים ולהרגיש שוב בת 16.
פאק,מי כל האנשים האלה שיש לי שם בחברים?
נוסטלגיה משהו.
אני פאקינג לא מכירה את כל האנשים שיש לי שם.
מי הם?
היה קצת עצוב לקרוא שיחות ישנות עם אלה שהייתי מחשיבה לחברים הכי קרובים שלי.
פאקינג להזכר בכל החרא הזה,לא מעציב,יותר נכון מגעיל.
כמה צביעות במשפט אחד.
מקושרים.
אשכרה הייתי שם פעם?
כל החברים הרחוקים הם החברים הכי קרובים.
זה כל כך נכון.
אבל ממש.
מוקפת מלא אנשים ובודדה.
בוקר טוב וביי בנתיים.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
