rock & roll suicide

נכתב ב12/3/2014 באייפוד שלי

אני רוצה לזכור את הרגע הזה, שיהיה חרוט לי במוח, דנה יושבת במושב שמולי באוטובוס בחזרה לתל אביב מבאר שבע. היא שומעת מוזיקה, עיניים עצומות, ואני לא יודע מה היא חושבת. שוב ושוב, עובר פנס מאחוריה ונעלם, האור נופל על פניה בכל פעם בסנטימטר אחר, מאיר את הפה ואז העיניים ואז את השיער. עם ברכיה צמודות לחזה, היא בוחרת עוד שיר לשמוע בזמן שמתעלמת מן העולם החיצון, ואני ממשיך להסתכל כיצד האור פוגע בפניה, כל פעם בסנטימטר אחר.

ואז את מתעוררת ואומרת לי, ״רני?״

ואני אומר, ״כן?״

״תחשוב שאולי נתחתן יום אחד!״

ואני מחייך, ועונה, ״אולי זה יקרה.״

ואת מחייכת ולא צריכה לומר דבר.