נפגשים בסתר. החושך הקריר עוטף אותנו מכל עבר. עומדת מולך נרגשת, נואשת. לא יודעת אם לחייך או לבכות, מה תחליט הערב? לאהוב אותי או להעניש אותי על ייסוריך? ברקע קולות עמומים של משפחות חמימות, סוגרות עוד יום עייף בשגרת החיים. אתה לא שם, יצאת להפסקה קצרה מחייך, יצאת אליי.

נושאת מבטי אליך. אתה גבוה וחזק, כמו שאני אוהבת. הבטחת לנשק אותי הלילה ואני ממתינה לגזר הדין. שתיקה ונשימה עמוקה. כמה יפה אתה. כמה ביטחון אתה נוסך, אך לא עליי. פוסעים באיטיות במורד השביל, מתרחקים מהבית. האישה שלך שם, במרחק צעקה. כמו קורא אותי אתה מחבק בעדינות ומחזק את האחיזה ככל שהבדידות שבי הולכת ונמוגה.

נושק לי. עדין וטוב. כמה טוב. אני דומעת מהתרגשות ומפללת להיות כך איתך כל לילה. בחשש מהוסס נוגעת בפניך, מנסה לזכור כל עיקול, כל קמט, כל ריס. הרגעים החטופים איתך כל כך נדירים וכל כך יקרים לי, איני רוצה להחמיץ דבר.

אתה מלטף ונוגע ומרעיד את גופי בעונג. תן לי קצת לטעום ממך, אני מתחננת, אך ייסורי לבך מונעים ממך לקחת. רוצה להיות נאמן לה, רוצה להיות אב טוב, רוצה להיות בתוכי. אתה חש את תשוקתי אך מתגבר. האם תצליח להתגבר כך לנצח?

אהובי, אתה לי חלום בלתי מושג, מציאות אפורה של מישהי אחרת.

לו הייתי אני אותה האחרת.