פעם הייתי מסתכלת החוצה והייתי חלק מזה, חלק מהרוח, חלק מהמים הנוצצים, חלק מהעלים שמרשתים את השמיים. הייתי הולכת יחפה על האדמה, והייתי חלק. העולם היה מרגש אותי והפשטות הייתה שובה אותי בקלות. עכשיו הכל עובר לידי, כמו בריקוד אני מנסה לגרום לרגעים להישאר, להיטמע, להרגיש את הכל כל כך חזק כמו פעם אבל זה קשה, קשה באמת. זה מרגיש כמו תהליך התבגרות אבל מצד שני זה גם מרגיש נורא, דברים שהיו מיוחדים כל כך הופכים להיות סתם
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
הא