שיגרה. אני עוצמת עיניים ואז פוקחת ופתאום הכל נראה מוזר, כאילו שזאת הפעם הראשונה שאני על מדים, כאילו זו הפעם הראשונה שהנעליים שלי קשורות כל כך הדוק. ועם זאת הכל נורא רגיל, בוקר צהריים ערב לילה. בוקר צהריים ערב לילה. הזמן שט, אני מרגישה שאני פשוט זורמת עם המימד הזה של הזמן וזה לא ממש חשוב מה קורה בהווה. בגלל זה, אני עוצמת עיניים ואני מרגישה את השמש שעל חוף האבנים בקוס והמים הקרים והרעש של הרחוב שליד. אני פוקחת ואני בחדר בצבא. אני עוצמת עיניים, אני לובשת מדים אמריקאים ואני קוראת מהר את הספר - להספיק לפני שיתחילו הספירות. אני פוקחת ואני מצחצחת שיניים עם מגבת על הראש בשירותי הבנות המשותפים. אני עוצמת עיניים ואני בבית, אמא שלי כועסת בגלל איזה שטות, אז אני מגבירה את המוזיקה באוזניות כמו באיזה סרט אמריקאי מפגר. אני פוקחת והנה אני מוקפצת, רצה לחמל