ויוי עיני - קטעים מיומנה של יועצת גנטית

האמת היא שמזה זמן אני עובדת על פוסט חדש, אבל הפרשה האחרונה בסדרה (והכוונה הפעם לעיתונאי ר', וסדרת כל קודמיו, הנשיא ק', השחקן ג', וכו' וכו') הרימה לי להנחתה, ומבלי להתאפק, החלטתי להעלות היום דווקא את הפוסט הזה. 

הפעם לא על יעוץ גנטי וגם לא על מחלה או תסמונת גנטית. הפעם מתוך ניסיון כואב ואישי ממכרים שונים ובתקופות שונות בחיים, חלקם גם ממקומות עבודה, אספתי כמה טיפים בגרוש בתקווה שיוכלו לעזור ולשמש כל אחד ואחת, ובכל מקום. הפוסט הזה הוא בשבילכם, מטריד יקר ומוטרדת יקרה.

דבר ראשון (לדעתי), לא כל גבר ימצא עצמו מואשם בהטרדה מינית או במעשה מגונה. גבר המואשם במעשים כאלה הוא גבר שבדרך כלל "ניחן" בדפוס התנהגות מסוים והוא בעל ריטואל קבוע. לעומת זאת (שוב, לדעתי), עבור נשים, כל אישה עלולה למצוא את עצמה חווה הטרדה מינית או מעשה מגונה, דבר הקורה בכל מקום (ידוע שמרבית המקרים מבוצעים ע"י אדם מוכר או בן משפחה) - באירועים משפחתיים, במקום העבודה, בסופרמרקט, בקניון, בצבא, במשרדו של הרופא המטפל, וכו' וכו'...

הפעם באה לעזרתי מאד העובדה ששמי אינו מזוהה בבלוג. ואפילו מי שכן מכיר אותי יודע שבאמתחתי שנות עבודה רבות ובמקומות שונים, חלקם בחו"ל, ובכך טושטשה מעט הדרך להכפיש את שמי או להאשים אותי בלשון הרע.

מניסיוני (הלא דל לצערי) גבר מטריד יתכחש למעשיו ובעיני עגל תמימות יגיד "שאין לו מושג מה הוא כבר עשה או אמר", והוא לא יבין מה קרה "כי הוא רק ניסה להצחיק". אז במיוחד בשבילך גבר יקר, אספתי כאן 10 שאלות מנחות לדוגמא - כיצד תדע אם אתה גבר מטריד?

1.      האם נשים שמכירות אותך נוהגות לומר שלא נוח להן להיות לבד במחיצתך?

2.      האם זרקת פעם הערה למישהי שאתה מכיר על הלבשתה התחתונה?

3.      האם ליטפת את שערה של אישה העובדת איתך במשרד / ניסית לבעוט בה בעדינות ברגלה שוב ושוב מתחת לשולחן בזמן שיחה על עניינים מקצועיים?

4.      האם אתה נוהג להתעלם מהבקשה להפסיק לשלוח הודעות טקסט בטלפון ו/ או במייל למכרות שלך, וממשיך לעשות זאת?

5.      האם אתה נוהג לנשק מכרות שלך (לא בת זוג) בצוואר?

6.      האם אתה נוהג לחבק מכרות שלך (לא בת זוג) מאחור תוך הכנסת ידיך לכיסיהן?

7.      האם אתה נוהג לפנות למכרות שלך בשאלות אינטימיות על העדפותיהן המיניות עם בן זוגן?

8.      האם הרחקת לכת עד כדי להציע למכרות שלך (לא בת זוג) "לטפל בהן" באבריהן המוצנעים?

9.      האם לדעתך "בדיחות של החבר'ה במילואים" מתאימות בכל פורום שאתה נמצא בו (ובפרט ליד נשים)?

10.    האם לאחר שאמרת איזו הערה בעלת אופי מיני למכרות שלך (לא בת זוג) נתקלת בחיוך ביישני ונבוך ובסומק רב בפנים ובאוזניים?

אם ענית "כן" לאחת או יותר מהשאלות הרשומות לעיל, בהחלט יתכן שהטרדת מינית, ויתרה מזו, יתכן שמעשיך אף עונים למונח מעשה מגונה. אפילו אם אתה רופא, ובפרט אם אתה מכר, חבר או בן משפחה, ובוודאי אם הדבר קורה במקום העבודה - ואני אפילו לא מדברת על הסוגיה החוקית, שכן הרבה יותר מדי מקרים כאלה לעולם לא יגיעו למשטרה - זה קודם כל לא ראוי, לא הולם, לא מתאים, לא מחמיא, וזה גם בכלל בכלל לא מצחיק.

הטיפ העיקרי שאני רוצה לתת לך, גבר מטריד יקר, הוא שצחוקה או חיוכה הנבוך של אישה, זה שבא לאחר איזו הערה כזו שאמרת לא במקום, איננו בהכרח תוצאה של הנאה ואושר. נהפוך הוא. קרוב לוודאי שהיא דווקא רוצה לקבור את עצמה באדמה באותו הרגע, או אולי לבכות, ושמחשבותיה ינדדו אל תחושות האשם, כי מה בדיוק היא כבר עשתה שיכול היה לגרום לזה (מה לבשתי? מה אמרתי? האם הייתי נחמדה מדי...)?

קח בחשבון, גבר מטריד יקר, שגם אם נדמה לך כרגע שהכל מותר לך, יבוא היום שבו תמצא את עצמך נאלץ לקחת אחריות על מעשיך. ודבר נוסף ואחרון, אם יש לך בנות, חשוב לרגע איך היית מרגיש לו גבר אחר היה מרשה לעצמו לנהוג באחת מבנותיך באופן שבו אתה מרשה לעצמך לנהוג באחרות.      

והרי מספר טיפים גם בשבילך מוטרדת יקרה:

1.      דבר ראשון והכי חשוב - עני בתקיפות, ועדיף שתהיי מוכנה עם תשובות, לכן שנני לך משפטים כגון אלה הרשומים להלן, ובמידת הצורך תוכלי לשלוף אותם ביתר קלות ומבלי לגמגם: "אני לא מעוניינת!", "המשפט הזה לא במקום!", "זה ממש לא מצחיק אותי!", וכד'. זכרי שאפשר להציב גבולות בכל שלב.  

2.      התרחקי והשתדלי להמעיט במגע ככל שניתן מהאדם המטריד, והזהירי גם אחרות מפניו.

3.      שימרי את כל ההודעות הכתובות שקיבלת ממנו במייל או בטלפון, למרות האינסטינקט המיידי למחוק אותן, ובמיוחד את ההודעה בה ביקשת ממנו להפסיק להטריד אותך.

4.      אם יש בידייך טלפון חכם נסי (למרות שזה קשה) להקליט או לצלם סרטון ברגע של עימות. יבוא יום ויתכן שתזדקקי לזה כשהוא יכחיש הכל... הלוואי ולא היינו צריכות את הטיפ הזה... אבל גבר מטריד מן הסתם יחשוב פעמיים וילמד להיזהר בלשונו ובמעשיו אם ידע שהוא עלול להיות מוקלט או מצולם.

5.      לא כל אחת מסוגלת, ויש לכך מחיר כבד, אבל אם את אמיצה דייך בכדי לחשוף פרשיה כזו, קחי בחשבון את כל ההשלכות. את עלולה לאבד את העבודה שלך (אם הוא הממונה עלייך סביר שאת תהיי זו שתלך הביתה ולא הוא), את עלולה למצוא את עצמך לגמרי לבד, ושמך יוכפש. זכרי שחברייך, אפילו הטובים ביותר, אלה שסיפרת להם ושיתפת אותם וסמכת עליהם וגם אלה שאמרו לך שחוו דברים דומים, רוב הסיכויים שימלאו את פיהם מים ברגע האמת. זה מצער אבל זו עובדה. מרבית האנשים מפחדים מעימותים שכאלה ובוחרים באפשרות הנוחה של לשבת על הגדר ולא לנקוט עמדה.

6.      אם יש לך ילדים (בנות, ולא פחות חשוב גם בנים) הראי להם את הפוסט הזה.

7.      לכל השואלים מדוע מרבית ההטרדות לא מדווחות למשטרה, בדיוק בשבילכם מצורף הפוסטר הבא (כל הקרדיט לשלומית הברון).   

מנהיג אל-קאעידה לשעבר, אוסמה בין לאדן, ויורשו, איימן א-זוואהירי, שני הגברים המבוקשים ביותר אי פעם בתולדותיה של ארצות הברית, מעבר להיותם טרוריסטים, שניהם בעלי משפחות.

לבין לאדן עצמו נולדו 22 ילדים, מתוכם אחד, עבדול רחמן, נולד עם מום הנקרא הידרוצפלוס (הצטברות נוזל במוח). בעיה של משאבים לא היתה כידוע לבין לאדן, והבן הוטס לאנגליה להתקנת שאנט (מעקף לניקוז הנוזלים, טיפול מקובל לבעיה מסוג זה). בסופו של דבר בחר האב לטפל בבנו באמצעות דבש. מסתבר שסיפור אהבה של ממש היה לו, לבין לאדן, עם הנוזל הצמיגי והמתוק הזה.

בתו החמישית של א-זוואהירי, עיישה, נולדה עם תסמונת דאון. עיישה הקטנה קפאה למוות בלילה אחד בו צנחו הטמפרטורות אל מתחת לאפס, באותו הלילה שבו נהרגה גם אמה מהתקפה אוירית, בעת מנוסת המשפחה מאפגניסטן.

                                                                           *      *

הפניה ליעוץ גנטי בגלל רקע של הידרוצפלוס או תסמונת דאון במשפחה (בדומה לכל מום מולד או תסמונת אחרת) היא עניין שבשגרה. דבר שכיח וכמעט יומיומי.

הידרוצפלוס הוא מום הנגרם כתוצאה מקושי בניקוז נוזלים עודפים מהמוח ומעמוד השדרה. במקרים בהם המום מופיע כחלק מתסמונת גנטית מורכבת, סיכון ההישנות לבעיה דומה אצל בני משפחה נוספים בהחלט עלול להיות מוגבר. לעומת זאת, במקרים בהם המום מופיע לבדו, כמום בודד, סיכון ההישנות אינו מוגבר בהכרח באופן משמעותי. נהוג להעריך כי הסיכון להולדת ילד עם מום כלשהו באוכלוסייה הכללית נע סביב 2-3%. והאמת היא שאם נעשה חשבון גס, ילד אחד מתוך 22, כפי שנולדו לבין לאדן, לא מאד רחוק מאחוז הרקע הזה.

תסמונת דאון היא השכיחה מבין התסמונות הכרומוזומליות בילודים חיים, כאשר השכיחות להולדת ילד עם תסמונת זו עולה משמעותית ככל שגיל האם (אפשר לומר גיל הביצית) עולה. עיישה נולדה להוריה לאחר 20 שנות נישואים, מה שאומר שבהחלט יתכן וגיל האם היה מבוגר יחסית בלידתה.

אחד הכישורים שהיועצת הגנטית שואפת אליו הוא היכולת להעביר מידע רפואי מורכב כך שתתאפשר קבלת החלטות מתאימה, בצורה בלתי מכוונת, ומבלי לשפוט. להיות שם ולתמוך במשך התהליך, ובאופן שווה לכל אדם באשר הוא אדם. עני או עשיר, דתי או חילוני, משכיל או בור, יליד הארץ או עולה חדש, בריא או חולה - כולם ראויים לאותו היחס ולאותו גובה של מבט בעיניים. 

סיפוריהם של מנהיגי אל-קאעידה לקוחים מתוך ספרו של לורנס רייט המתאר את צמיחת ארגון הטרור והדרך ל - 9/11. נכון שהדוגמא קיצונית, ומן הסתם לא תגיע לעמוד במבחן המציאות, אך הבאתי אותה כאן במטרה לבחון את הגבולות האנושיים של כולנו. ואצל כל אחד ואחת מאיתנו נקודות הגבול הדק הזה נמצאות בקואורדינטות שונות על הגרף.

וכאן כדאי שנעצור לרגע בשביל להזכיר שאנחנו כולנו (רק) בני אדם. ומה קורה לבן אדם הנאלץ להתמודד עם סיפור שאינו תואם את כללי האתיקה הפנימית שלו? האם אין לכולנו מידה של גבולות אנושיים? האם יש דבר כזה "אי אפשר"? ומהו הצעד הנכון לעשות - לנסות להתגבר על המחסום, או דווקא לדעת לעצור ולהגיד עד כאן, לא אוכל לתת שירות ראוי לאדם הזה?...

ואסיים עם סיפור לא דמיוני בכלל, מסוג החוויות שנחרטות עמוק בזיכרון, מהתקופה שעוד הייתי סטודנטית לתואר שני, ולמחלקה לגנטיקה נכנס זוג צעיר וקולני. הם הגיעו לייעוץ גנטי בגלל תרופה שהאישה נטלה במהלך ההריון, והעיניים צדו בשניה את חולצתו של הגבר, המעוטרת בצלב קרס בצבע שחור המוקף בצבע אדום. מעל הצלב כתובה בגדול המילה נאצי ומתחתיו רשום שם המועדון אליו הבחור כנראה משתייך. לא ברור מה היה אז יותר חזק וצורם, צחקוקיהם הרמים או הדממה ששררה במבואת המחלקה מהרגע שבו נכנסו אליה פנימה. אני מניחה שהייתי שקופה כמו זכוכית כשהבחור המגודל הניח יד שרירית אחת על השולחן וחשף מתחת לשרוולו המקופל קעקוע של סמל הנשר הנאצי.  

אני מודה שהחסרתי כמה פעימות. לא אחת ולא שתיים.