קישוטה

זה משעשע למידה מעצבנת, כי זה כל כך נכון. "אם לבחורה יהיו עשר מחזרים מושלמים, היא תבחר בזה שהכי לא צריך אותה".

יש לי את ההוא, אותו, ההוא השני, ההוא השלישי.. ואני בכלל דלוקה על החבר של ההוא מהאוטובוס.

אלוהים, לפעמים גם אני לא מבינה את הפסיכולוגיה הנשית. אבל עזבו את זה, זה משגע אותי שמישהו שאני לא מכירה יכול לשגע אותי ככה.

וטוב, כעיקרון אני לא מישהי שיש לה בעיה עם להתחיל עם גבר, כי זה קל זה נחמד וזורם אם יודעים איך לעשות את זה.

ואף פעם לא הייתה לי בעיה עם זה [רק בכיתה ו' שאז הייתי סופר ביישנית], הייתי מלאת בטחון והכל היה סבבה.

אבל איתו זה כל כך קשה! אני לא פוחדת מדחייה, זה מעולם לא הפחיד אותי.. אני פשוט לא מסוגלת לעשות את זה מסיבה כלשהי.

היום ישבתי מושב אחד מאחוריו ובגלל שלא היה לי מה לעשות בהיתי בחלון האוטובוס ואז אני מסתכלת לכיוון שלו וצמרמורת נעימה עוברת בי.

הוא חייך את החיוך הזה, והוא שיחק עם ילד בכיתה של אחותי.. הוא לא אח שלו על בטוח אבל עדיין היה ממש חמוד לראות אותו צוחק ככה.

ממש מתאים לו לחייך (: והנשים ממש מחמיאים לו, ויש לו עיניים כאלה יפות.. והחיוך עוד יותר. 3>

אז אחרי שישבתי מלא זמן בלי נטשה, היה לי זמן לחשוב ועכשיו אני די רוצה להתחיל איתו ואני עושה את זה מחר.

ואז מישהי, אי שם בפינת הראש שלי באה ואומרת "ומה עם הארבע האחרים? הם אחלה" והם באמת אחלה, ומגניבים לגמרי.

ויש לי רגשות לשניים מהם, זה ברור. אבל... אף אחד מהם לא באמת פה.

יוצא לי לדבר איתם בערך פעמיים בשבוע, ועם אחד מהם זה בכלל בערך כמה פעמים בחודש.. ואותו אני רואה כל יום.

והנה משפט שאמרתי לניק בשנה שעברה "אם אתה לא תהיה ליד הבחורה, יהיה לידה מישהו אחר" וזה שוב משעשע למידה מעצבנת.
אז אני מחליטה לזרום, וזה די ברור שלי ולהוא מהאטובוס לא יהיה כלום אבל פשוט באלי לנסות. באלי לדבר איתו. זה הכל.