מקבץ נקודות

במידה ואנקה את הכל אני שומעת שלושה רעשים שונים, מהחדר ומבחוץ,  הכי קרוב זה התנור מכין לי ירקות לצהריים  השני מגיע מבחוץ וזו חתולה שמייללת, השלישי מבינהם  מסונכרן עם השני, השכנה שלי, היא צורחת מכאב ואושר, זה נשמע כמו חדירה קשה למרות שנדמה שמי שגר פה בשכונה הזו כבר הכל קל לה.

פישפשתי בן הבדים למצוא את הכבל שמחבר בין המערכת סטריאו למחשב חיברתי את הכבל מהמחשב למערכת ולחצתי על כפתור ההפעלה, השטיח שלי מלא באבק שייגרום לי להתאתש, הקשבתי לגידי גוב שר נעמי שמר

שעת אחרי צפיתי במשהו מוזר, צפיתי בגבר שלי משתגע, אבל משתגע באמת, ולא רק ממני אלה מהעולם, הוא הסתובב שם בבוקסר רפואיים והכין לנו ארוחת ערב שעשוייה מעוף חרדל, ומיליון אהבה שסיים, הייתי על המחשב וחפשתי תוכניות שהות אומן בנו יורק, הוא ממש קשור אלי ולא יכולתי יותר מידי לדבר על זה, הוא הגיש את הצלחות עם המרית בשר הזו, הלכתי למקרר שלו הוצאתי  משם בקבק קטשופ ומרחתי על כל האוכל  והבשר, כשהקטשופ הפליץ הבלחתי לאוויר צחוק ראיתי את המבט שלו נשבר על המרית בשר עם המתכון של ספתא שלו ואני בחוסר רגישות אכלתי שם עם כל הקטשופ הזה. שאלתי מה הבעיה והוא לא דבר הוא רק אכל בשקט. לאחר מכן התחיל לכאוס איתי שהוא נגעל ממני ממש. ובסך הכל אכלתי כמו שאני  אוהבת והוא התחיל להתנפח, כשנסענו באוטו הוא אמר שזה הייה מגעיל ולא מנומס, ואני כהרגלי המשכתי לצחוק,  והוא המשיך להיתבונן בי בפליאה, כל הנסיע התבוננו אחד בשניה בפליאה.

 נסענו באוטו  לדרום העיר מהצפון, חברה שלי צלמת אופנה בהתהבות התקשרה לספר לי ששלחה לי למייל צילומים של הבחור המקועקע ושהעיף מבט , פתחתי בפלפון את האימייל והסתכלתי, הוא נראה כל כך גברי ומחוספס, הסתכלתי על הגבר שמסיע אותי באוטו הסתגלמות חיספוס הגברי שאי פעם ביקשתי, הסתכלתי עליו עד שהגאנו למקום הזה שכל מי שאנכנו מכירי יושב ובא, אני מוכנה לכתוב לשם טור רכילות, מי בירמן מי ישב מי הדי ג'י, ישבנו ליד שתי בחורות לשתיהן שער פרועה, אחת שטנית והשנייה אדמונית, שתיהן נראו לייפות כל כך, יכולתי לדמיין אותן יורדות אחת לשנייה בשערה, וכשהיתפקחה דעתי ראיתי און שם, הן דיברו אחת עם השנייה ואני והוא, ישבנו אחד לייד השנייה, צמודים אחד לשנייה רק שאיש אינו יפריד, מאויימים מהעולם וגם אחד מהשנייה.

הסתכלתי על השתנית היפה מבינהן, ועל איך שהיא ידעה בדיוק איפה לתקוע את הפירסינג בשביל להיות מעצבנת, הסתכלתי עלייה מעשנת בשררת ומדברת בשרשרת, היא דברה על עבודה, יכולתי להרגיש שאני המעסיקה שהיא מורה לה, היא דברה על כמה שאנכנו לא צריכים לעבוד כאילו מעולם לא חשבה על העבדה כמפעל של חברה לא שיותר מדיי נעים לי בחברה ובכל אופן, היא דברה כאילו שאני שרת תעסוקה במידה וקיימת אחת ואני ספציפית מורה בה לעבוד כי בלעדייה העולם לא ימשיך או שפשוט לה לא יהיה משעב לחיות ואם את כבר בקטע של כל הפנקיסטים למה שלא תגורי באיזה סקווט ותוכלי מהזבל ואז תספרי לי שאת לא מאמינה בחברה.

ניסיתי להשקיט את הלב שלי, זה שצעק עלייה שהיא רק מנסה להישתייך לאן שהוא, הלב שלי עמד להיתפוצץ, ואז היא אמרה שהיא זונה, אמרתי שכולם זונות ועכשיו היא מדברת על זונות, דווקה אני מכירה זנות, הייתי קצת שחקנית פורנו, עבדתי כשנה השלישית של התוהר כשהייתי מעוד ענייה במצלמות סקס, ציירתי כל היום באקדמיה ואוננתי מול מצלמה כל הלילה, בכל אופן היא דברה כמה הגיוני להיות זונה טרנסג'נדרית ואני אמרתי שה מעוד אלים, והינה היא שוב מאשימה את החברה באלימות, לא להיכנס לחדר ניתוח ולכרות את הזיין זה לא אלים, לא שכל בחירה שלנו בחיים היא חלק מאיתנו, וכל התוקפנות שלה והאישי והפוליטי מתערבבים ואני בכלל לא מבינה למה היא מדברת ככה, ולמה כולי עצבנית ולמה אני מרגישה כל כך נפגעת כל הזמן והלב שלי הולך להתפוצץ וחבר שלי מסתכל עלי יושב ע פסל מנסה להנות ממנה. או ממני או מכולנו, למה היא לא מפסיקה לדבר מה היא שהידית? על מה היא מתעבדת כל כך חזק

היא שעלה אותי אם אני מכירה את הצימר, איפה שכל הפאנקיסטים הולכים, עניתי לה שלא, היא ענתה לי אבל מה, חבר שלך מנגן שם, הסתכלתי עלייה במבט כל כך עייף, אני כל כך עייפה, לא טרחתי לומר לה שאני סתם מנסה לעצבן, לא אמרתי כלום, אין לי מה לומר כבר, כל דבר שאגיד ארגיש נתקפת אז שתקתי, הזיתי בהקיץ שאני בבית, ששאני רואה סרט תיעודי על יוג'י יומומוטו או כל מעצב אופנה, אני שנאת את האופנה, הזו, אני שנאת שאופנה נהפכת להיות ככה, אני אוהבת שממציאים דברים לא הולכים לעיבוד בין אופנות או אידיאולוגיה, "מגניבה" בכלל למה זה ורא חשוב להיות מגניב?

למחרת עדיין חשבתי עלייה וגם למחרת אחרי, היא צפה נורא חזק שראיתי את הבחור שהחברה שלי צילמה ברחוב, וכמו כל מי שמצלם אופנה באמת טוב היא עשתה אותו מה שהוא גרעין שבו אבל לא בממשות, היא הוציאה את כל הגבריות המוצנעת כאילו שייפה אותה אחוצה, מי שכחב בתמונות שלה כקאובוי גברי נהפך במציאות להיות נער מקועקע וילדותי על סקטבורד שלא הייתי נותנת לו לאונן לי על הרגל,  חשבתי על השהידית טרסג'נדרים מהצימר, חשבתי עלייה וכמה שנוח להיות דומה לה, לדבוק באידיאולוגיה, חשבתי על זה שהיא שנאת עבודה, וחשבתי על כמה שאני רוצה כבר לעבוד במשהו באמת טוב, חשבתי על זה שאני יכולה למצוא משהו באמת טוב, ולהמשיך למכור ציורים, חשבתי על זה שחברה שלי באמת תצלם אופנה, ותוצא את מה שקיים בגרעין של מי שחולף לי על העיין, וחשבתי על יוג'י יומומוטו, ומה שהוא המציא, חשבתי על כל מה שאפשר להמציא במה שאני מגדירה כאופנה ואנשים מגדירים כרכוש, וכמה הייה יכול להיות לי קל יותר, חשבתי שהם מיוטרים אנשים כמוהה, שהם לא חשובים באמת.