ההיא עם העיניים החומות

טוב, אני יודעת, הידרדרתי פתחתי בלוג.

לא חשבתי שאני אצליח להגיע לזה, לא חשבתי שזה באמת יקרה מתי שהו.

אני יושבת על המחשב, אין אף אחד בבית, רק סבא וגם הוא בחדר שלו רואה חדשות או משהו -עם מורה שמתקשרת ודורשת ממני להגיע לבית ספר ב9 כשבכלל אני מתחילה ב10!- אמא ואח בחוג ג'ודו, אבא בעבודה (גם לא מגיע הביתה הערב, שוב ישן בעבודה, תאטרון מפגר, גם ככה אני בקושי רואה אותו) ופתאום יש בי דחף לדבר, לספר, אבל לא במילים, כי ככה זה פשוט לא יוצר כמו שצריך, ולמי שצריך.

וכך נולד לו בלוג, הבלוג הזה.

"מזל טוב גברת, זה בלוג!" 

אז מה כותבים בפוסט פתיחה?

שלום,אני פותחת בלוג, אני לא אפרסם פה את עצמי, ומי שמכיר אותי שיצא כדי לכבד אותי?
טוב, אז את זה לא. כי הדבבר הזה כבר קרה לי, וזה לא נגמר בטוב.

טוב, אני פשוט אוותר על פתיחה, כי זה לא יוצר לי, אז במקום להיות כושלת, כמו תמיד, אני פשוט אמריך ולכתוב פה דברים חסרי תועלת.

אנשים- אם אתם באמת קוראים את זה אז דבר ראשון כל הכבוד! כי ת'כלס זה לא כזה מעניין. אני מהאנשים האלה שכשמדברים איתם ושואלים אותם מה חדש, או מה קורה אצלי, אני אענה 'לא הרבה', ומה שעצוב זה שזה נכון, באמת עצוב.

דבר שני שיהי לכם המשך יום טוב :) כי  כנראה אתם משיכים לקרוא את זה, וזה משמח אותי. -אם אתם הפסקתם לקרוא אז שתדעו שלא רציתים שתקראו גם ככה!-

אז חברה שלי הרגע, שדרך אגב היא בת 15 סיפרה לי שהיא הרגע עשתה את זה בפעם הראשונה עם חבר שלה. לא היה לי מה להגיב, כי מה אמורים להגיב על דבר כזה? 'כל הכבוד!' , 'איך היה?', 'נהנת?', 'השתמשתם בקונדום?' ? לא. פשוט לא אומרים כלום ונותנים למוח שלכם לשאול את השאלות לעצמכם בלי לקבל תשובה. אני יודעת שאני נשמעת כמו דודה או אמא, אבל באמת חשבתי שהיא תחכה עם זה, כאילו, אני מבינה שהם ביחד שנה, חצי שנה? לא יודעת. לא רוצה לחשוב על זה יותר.

החלטתי שאני לא אערוך את הפוסט הזה, מה שיוצא יוצא, לא אעזה תצוגה מוקדמת, אראה אותו שלם יחד על כל הבלוג, אולי זה מעשה לא כחם במיוחד, אני פוחדת שהוא מפגר, או פשוט לא מבטא את עצמי. אני אתגבר.

פוסט פתיחה מוצלח למדי לא?

זאת להקה שפשוט מצאתי אותה, לא יודעת אם היא מוכרת כ"כ, אבל השירים שלהם ממש טובים.