פעמון בית הספר צלצל, ונזכרתי שהיום יש לי שיעור ספרות בשעה הבאה.
הלכתי אל הלוקר שי בכדי להוציא את הקלסר שלי, בדרך נתקלתי ברוז.
"היי מה
קורה?" "סבבה את יודעת, ספרות", אף פעם לא אהבתי את המקצוע הזה, את
האמת, שנאתי אותו, זה היה המקצוע היחידי שהייתי באמת גרועה בו.
"גברת מארין
תעצרי מיד, את לא שומעת שאני קוראת לך?"
המחנכת שלי עמדה מאחורי ונזפה בי
ולידה עמד ניית'.
"בגלל התנהגותך הלא מכובדת בשיעור חינוך אל ניית' אני ממנה
אותך להיות מדריכה של ניית' בשבוע הקרוב, תעזרי לו להכיר אנשים ולהשלים חומר
לימודי, מבינה?"
לא ידעתי מאיפה זה נפל עלי אבל הייתי חייבת להסכים כי הרי
אני לא רוצה לריב עם המחנכת שלי.
"היי, את קיילי נכון?"
"כן..."
"את לא חייבת לעזור לי אני יכול להסתדר לבד"
כאשר אמר זאת הוא שינה את קולו ועבר לטון מתנשא
ושחצן, בתגובה מיד אמרתי : "אבל אתה מבין שאם אתה תהיה אתנו ואני יקבל אותך
לחברתנו אתה מיד הופך להיות מקובל בבית ספר?"
"אני מבין...בכל זאת אני
מעדיף לבחור עם מי להסתובב, אבל תודה."
"אתה יודע אתה ממש מזכיר לי
מישהו" "זה בסדר, גם את מזכירה לי מישהי".
לא הבנתי למה הוא התכוון
ובנוסף לא הבנתי גם את עצמי, לי אני התכוונתי.
נכנסתי לשיעור ספרות ממורמרת וכמובן
שגם ניית' ישב שם עם כל השחצנות והפוזה" שלו.
רגלו הייתה מונחת על השולחן
שחסם את המעבר בדרך לשולחן שלי, "אהה אמ.." אמרתי ומיד מיק ורוג'ר זזו
מדרכם ופינו לי מעבר מהצד. "אז אני מבין שאת רק משמיעה ציוץ ומפנים בשבילך את
הדרך?", "כן, ויש בזה דבר רע?"
"כשאת חלק מהמשפחה שלך אז
כן", "למה אתה מתכוון?!" רתחתי מזעם, איך הוא מעז לדבר כך על משפחתי,
הוא אפילו לא מכיר אותם...
קמתי מהכסא בסוף השיעור וכאשר ניית' בא לצאת נדחפתי
לפני, נתתי לו ממכה בכתף וגרמתי לו להפיל את דבריו
"מה את חושבת שאת
עושה?"
"זה היה בטעות"
"בטח..." מילמל לעצמו.
חשבתי לעצמי שאחרי השיעור האחרון אני אתפוס אותו לשיחה קצרה להבהרת
כמה דברים.
"היי אתה, עצור" קראתי לניית' אך הוא המשיך ללכת.
רצתי
לעברו ונעמדתי לפני "מי אתה חושב
שאתה ניית' משהו, מי אתה שתדבר כך על המשפחה שלי ועלי, אתה לא מכיר אותם ואם הייתה
מכיר הייתה מכבד אותם ובחיים לא הייתה מדבר אלי בצורה כזאת, אני דורשת
התנצלות".
"סיימת?, אוקי אז ככה, תעופי מפה ממש לא אכפת לי ממך או
מהמשפחה שלך, ורק שתדעי שהם לא היו צדיקים כל כך כמו שאת מתארת אותם",
"ומאיפה אתה יודע"
"בואי נאמר שאני יודע הרבה דברים"
"בוא תספר לי אותם"
"לא ניראה לי, את עדיין לא יודעת מספיק על המשפחה שלך"
"ואיך אני אמורה לדעת עליהם?","תשאלי
אותם..."
"איך בדיוק, הם מתים."
"הצאצאים של קארפורד מתים."
"הצאצאים של מי? ,ומה אכפת לך פתאום?" "זה לא טוב".
הרחבה
שמחוץ לבית הספר כבר הייתה שוממת ואף מכוניות תלמידים חוץ משלי לא היו בחנייה.
"מה אתה רוצה ממני?" הרגשתי את עצמי נמשכת שוב פעם באותה כתף, באותה
צורה שהרגשתי ביער שמשכו אותי, את אותה תחושה, אותה כף יד שאוחזת בי בחוזק.
לפתע
עצרתי ועשיתי מעשה שכבר שנים לא קרה לי לקחתי את ידו של ניית' והצלחתי לכופף אותה
ולהעיף אותו על עץ קרוב.
דבר כזה כבר קרה לי בעבר, לפחות ניראה לי, זה קרה לי באחד
מהחלומות המוזרים, מלחמתי עם אדם בערך בגודלו של ניית' והצלחתי לנצח אותו, העפתי
אותו על עץ ולאחר מכן שיספתי את גרונו, זה היה החלום הנוראי שהיה לי ביותר בחיים
וגם כן הכי חזק, הרגשתי בו מלאת עוצמה ואז התעוררתי. באותה הרגשה חשתי גם עכשיו,
רציתי להמשיך אבל ציוויתי על עצמי להפסיק.
"לא חשבתי שתוכלי לפסיק הרי את
יודעת שבנות קארפורד יכולות לעשות רק שני דברים באמת טוב", הרגשתי בנימה
סקסיסטית אך החלטתי להתעלם. "אתה מוכן להסביר לי כבר למה אתה מדבר כל הזמן על
קארפורד, שם משפחתי הוא מארין, אין לי שום קשר עם שום קארפורד.
"תוציאי את התליון
שלך" הוצאתי אתו ושמעתי את ניית' ממלמל משהו חרישית, "אתה יכול להגיד
בקול, אני לא נושכת"
"רק נובחת,...אמרתי שאני לא מבין איך זה קרה כל כך
מהר הפעם", "הפעם?"
"לא משנה, עזבי, תפתחי את התליון שלך"
"אבל אי אפשר לפתוח אותו."
ניית' התקרב אלי, שם את ידו על ידי ולקח ממנה
את התליון שהיה תלוי צווארי, הרחתי את ריחו והרגשתי את נשימותיו מרחפות על עורי,
היה לו שילוב מדהים של ריחות משהו בין מנטה לפירות הדר, רציתי רק להצמיד את אפי
לצווארו ולהריח אותו, אבל הייתי כעוסה מידי כדי לעשות מעשה פלרטטני שכזה.
ניית'
פתח את התליון והופתעתי, בתוך התליון נחו כמה עלים דקיקים, וכשבאתי להוציא אותם
ניית' הניח את ידו על ידי ולחש לי לשמור אותם.
"מי זאת בתמונה?"
"את לא מזהה אותה?"
"לא..."
"תחשבתי טוב אני בטו
שתזהי".
לפתע נזכרתי היכן ראיתי אותה קודם לכן, זאת הייתה הדמות מהחלומות
שלי, הדמות שתמיד חיכתה בקצה השדה, שאף פעם לא ראיתי את תווי פרצופה בבהירות, היא
הייתה בעלת עיניים כחולות, שיער שחור גולש עד המותניים, בעלת מבנה עצמות גבוה
ומבנה גוף רזה, אני בטוחה שראיתי אותה מחוץ לחלום שלי.
"נוו זיהית
אותה?" "לא" אמרתי בזריזות, כדי שלא יגלה את סודי.
"אתה יודע
מי זאת?" שאלתי את ניית' בזמן שהתקרבתי אליו.
"אני לא בטוח
אך את שמה אני יודע"
"מה הוא?"אמרתי בקול הכי מתוק שהצלחתי
להוציא.
"את לא יכולה לפתות אותי בקול הזה את מודעת לכך, שמה הוא שארלוט
איזבלה."
'מאיפה השם הזה מוכר לי?' חשבתי לעצמי.
עמדתי
כעמוד קרח כאשר נזכרתי מי היא איזבלה קארפורד, "איזבלה קארפורד זאת אני, אבל רק בערך" אמרתי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
