פעם העולם שלי היה ריק. מילאתי אותו באנשים שלא הכרתי, מקומות שלא היו ודברים שאף פעם לא קרו. ביליתי יותר זמן איתם מאשר במציאות. אבל בשביל לשמור על זה, לשמור את האשליה, את המחשבות שלי לעצמי, בחרתי להיות בילתי ניראת. וסבלתי בגלל זה, אבל זה נראה קל יותר מלהתמודד עם המציאות, מלהתמודד עם דחייה, בושה והשפלה. רציתי לצאת מהעולם שלי, אבל העולם שבחוץ נראה לי מפחיד מידי.

אבל משהו השתנה. הוא התקרב אליי ומשהו בי התעורר, ופתאום היו לי כל כך הרבה אפשרויות. אנשים התחילו לגעת בי, חדרו לעולם שלי באופן בילתי הפיך, ומשכו אותי לחיים.

העולם שלי הוא לא ורוד. אבל הוא מלא באנשים, ברעיונות שיש בהם מן האמת. אני עוד לא בטוחה מי אני, אבל יש גוש של חום בחזה שלי, שהיה קטן ועכשיו הוא גדול, ואני יודעת שהעולם יכול להיות מקום טוב בשבילי.