אני לא אוהבת חופשים. בהתחלה זה נחמד, אני שומעת מוסיקה וקוראת ואולי אפילו מצליחה לעשות משהו פרודקטיבי, אבל אחרי כמה זמן זה נהיה מעיק כל הזמן הפנוי הזה לבד, ואני נופלת לדיכאון. אני חושבת שחלק מהסיבה שאני כל כך רוצה להצטרף לנוער מרצ זה כדי שיהיה לי תירוץ לצאת מהבית. אני לא כל כך מאמינה שלאקטיביזם פוליטי יש השפעה כלשהי בישראל, ואנחנו יותר קרובים למלחמת אזרחים מאשר לעלייה של מפלגה שמאלנית לשלטון, אבל זה משהו שאני רוצה לנסות בכל זאת. וגם יש לי פסיכומטרי, ומעגל מצומצם של חברים שאני אוכל לגרור איתי לקולנוע, אז באמת, אולי זה יהיה הקיץ הכיפי הראשון שלי. ומי יודע, אולי נביא את המהפכה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
