אנשים לא משתנים. הבעיות והפחדים כבר מושרשים בנו, אנחנו רק לומדים לבטא אותם בדרכים יותר מתוחכמות וסמויות, מספיק בשביל ליצור אשליה שהתבגרנו. לעיתים נדירות עובר עלינו משהו שגורם לנו להיות מוכנים להסתכל על עצמנו באמת, ואנחנו חושבים שעצם המודעות תשנה אותנו. כדי להרגיש טוב יותר אחרי בחינה עצמית כנה אני משקרת לעצמי שאשתנה, שמה שכל כך דוחה אותי עכשיו ימחק, ובפעם הבאה שנפשי תהיה עירומה אני אראה דברים אחרים. זה בולשיט. כל מה שאני מנסה לעשות זה רק לשים פלסטר על פצע תמידי.

וכמו כל הארה, זה חסר תועלת עבורי.

אני לא בטוחה אם אני מאמינה בזה בכלל. אולי סתם נימאס לי לנסות.