כעקרון, אני משתדלת להמנע מכל הקטע הזה של הבטחות לשנה החדשה. ממילא אם מגיע שינוי הוא בא מתוך תהליך ולא החלטה חד פעמית. וממילא עוד שלושה חודשים כל החגיגה הזאת תחזור על עצמה, והאמת לשנה החדשה האזרחית יש יותר משמעות בשבילי ממילא. אבל בכל זאת זה גורם לי לחשוב על מה שאני רוצה בשביל עצמי. שנה שעברה לא באמת נכנסתי לחברת אנשים והייתי די מרוחקת, אבל השנה זה ניגמר, אני ניכנסתי עמוק. ואני מרגישה את החומות שלי מתפוררות, ולפעמים זה מרגיש כאילו אני מאבדת חלק מעצמי. אני תמיד תקועה בין שני רצונות מנוגדים, ואני חושבת שזאת הסיבה שהבעיות הכי קשות שלי הן בעיות מתבגרים שרוב האנשים משאירים מאחוריהם כבר בגיל 14. אבל נראה לי שבמקרה שלי הן כאן כדי להשאר. 

רציתי לכתוב פה משהו כל ההחלטה שלי לא להתגייס ועל המעבר שלי לצמחונות, שאמורות להיות להם השפעות ארוכות טווח יותר מכל מה שכתבתי עליו, אבל המאבק עם הנושאים האלה עוד לא הגיע, ואין לי כוח לקחת על עצמי נקודת מבט חברתית פוליטית עכשיו. אני בתקופה של השבוע-לפני-הפסיכומטרי, ואני בחופש וכל המשפחה שלי בבית ואין לי לאן לברוח, אז אני יושבת בחדר שלי ומשתמשת בכל הסחת דעת אפשרית רק כדי לא לתת לדברים האישיים להציף אותי. ואני יודעת שאני לא צריכה כתף לבכות עליה, אלה רק לצאת קצת ולבדר את עצמי ועוד מישהו. ואני לא במצב רוח שמאפשר למידה אינטנסיבית. ואני לא יכולה לקטר על זה לאף אחד כי יש לי תדמית של חנונית חכמה וכולם משוכנעים שאני אעבור את זה בקלות, ובציון מעולה. אז כל ציון שהוא לא מצטיין יהיה כשלון, ואני יודעת שאני לא אוכל לקבל ציון מצטיין כי אני לא מוצלחת בפרק הכמותי. ואני מניחה שקצת ביססתי את ההערכה העצמית שלי על זה שאני חכמה מעל לממוצע, כי פעם הרגשתי שזה הדבר היחיד שיש לי להתגאות בו, ככה שאכפת לי יותר מידי מדברים שנחשבים למדד לאינטליגנציה. כי ההערכה העצמית שלי צריכה להבנות על משהו, גם משהו שאני יודעת שהוא שיטחי וחסר משמעות לאיזה מין בן אדם אני. וקשה לי להרפות מזה. ואני ממש זקוקה לניצחון הקטן הזה.

http://www.youtube.com/watch?v=Vh3EazCLibI