החיים שלי די נהדרים. והיי, אני יכולה לצאת מהכל, אם אני רק רוצה.

אז מחר בחירות. אה. אני לא הייתי פעילה בשום דבר בתקופה הזאת, בגלל כל מיני הסתייגויות וחוסר זמן. אני חושבת שאני נחשפת ליותר מידי פרטי ידע קטנים על כל מפלגת שמאל שאני עוקבת אחריה, כל סטטוס מביך של חבר מפלגה, ואני קצת איבדתי את התמונה הגדולה. או שבכל מפלגה אכן יש פגם יסודי שמונע ממני לתמוך בה. אני לא יודעת באיזו מפלגה הייתי בוחרת אם הייתה לי זכות הצבעה. בעבר חשבתי שמרצ זאת התשובה המובנת מאליו, אבל לאחרונה פיתחתי מודעות לדברים שגורמים לי להטיל ספק במה שיש לה להציע. ואני מרגישה צורך לקטר על זה.

זה לא סוד שמרצ מורכבת בעיקר מקבוצה מאוד מסויימת באולכלוסייה: שהבעיה בייצוג של קבוצה די מוגבלת באוכלוסייה היא פשוט שסוג האנשים שנבחרים לייצג הם אנשים שנוהגים לעסוק בבעיות שנוגעות בהם. זה לא עניין של גזענות או אדישות, זה פשוט שבעיות של אנשים משכבות אחרות באוכלוסייה שקופות עבורם. זו לא בעיה קוסמטית, זה לא שזה "לא נראה טוב שאין מזרחים או עולים". זאת בעיה שפוגעת במהות של ערכי השמאל, שאמור לייצג את השכבות המוחלשות באוכלוסייה ולהלחם למען זכויותיהן. אני שמעתי בימים האחרונים הרבה האשמות והתנשאות כלפי אנשים שמצביעים למפלגות הימין, כי הרי אם הם יצביעו למפלגת שמאל מצבם יהיה הו כל כך טוב יותר, ויש להם פשוט רתיעה לא הגיונית מהשמאל בגלל האסוציאציות שהוא מעלה. אז עד כמה שאני רואה, הפערים בין הפריפריה למרכז הם תוצאה של מדיניות שהולכת הרבה שנים אחורה, גם לתקופה שהשמאל היה בשלטון. ולאנשים יש סיבות טובות מאוד להרתע ממרצ. זה מתסכל אותי, אני מאוד מעריכה את הפעילות שלהם בשטח ואת העבודה הפרלמנטרית שלהם, אבל זאת האמת. הסגנון של התשדירים והססמאות שלהם בבחירות האלה מוכיח את זה. האוכלוסיות המוחלשות הן לא קהל היעד. העם, שהשמאל באופן מסורתי אמור לייצג, הוא לא זה שמדברים אליו. מדברים אל השמאלנים, קהל נישתי בהגדרה שלו. והסגנון המדיר והאליטיסטי שמרצ מתנהלת בו הוא זה שמשמר את המעמד שלה בתור מפלגה שולית, ומונע ממנה להוות אלטרנטיבה שלטונית. וזה לא קשור לגודל. לפי רוב הסקרים מרצ כניראה תגדל במספר מנדטים, אבל כל היא לא תשנה את הגישה שלה זה לא באמת משנה בטווח הארוך. כדי שתהיה מערכת בחירות בה מרצ תוכל להיות מפלגת השלטון היא צריכה לפנות לקהלים חדשים, ולשכנע אותם שהם ישרתו את האינטרסים שלהם.
אחת הבעיות העיקריות היא שנראה לי שאף אחד במפלגה לא רואה איך הם נתפסים מבחוץ. אולי זה רק בבועה הפוליטית אינטרנטית שאני מסתובבת בה, אבל הרבה אנשים שמזדהים עם הערכים שמרצ מקדמת נרתעים מלהצביע לה בגלל איך שהיא מציגה עצמה, והאירוניה היא שזה בדיוק הקהל שהם ניסו להשיג בקמפיין הזה. מה שאני חושבת שמה שמרצ הייתה צריכה לעשות בבחירות האלה זה לשים את הסולידריות ואת התמיכה במאבקים של קבוצות מדוכאות במרכז, להתרכז בעשייה החברתית שלה ובמה שהיא מציעה, במקום לדאוג לטפיחת אגו למצביעיה השמאלנים בתשדירים שלה.

יש גם דברים טובים במרצ, בעיקר שהיא המפלגה הכי מתקדמת שיש מבחינת שיוויון מגדרי. חצי מהרשימה של מרצ מורכבת מנשים, המפלגה עם האחוז הגבוה ביותר של נשים ברשימה, וכשאחוז הנשים מתוך כלל חברי הכנסת הוא 17% זה בהחלט ראוי להערכה. כמו גם שהיא המפלגה היחידה שמשתמשת במילה מגדר במצע שלה (ופתאום אני נזכרת שרציתי לכתוב על הפאנל בחירות שהיה לנו בבית ספר..טוב נו). ויש עוד הרבה נושאים עקרוניים אחרים שהם מטפלים בהם. אבל השורה התחתונה היא שאני לא מאמינה שיש ביכולתם להביא לשינוי אמיתי. לא שיש אלטרנטיבות מהבחינה הזאת, אבל אם כבר לתמוך במפלגה על סמך הפעילות שלה בשטח למרות הרטוריקה שהיא משתמשת בה וחוסר היכולת שלה להביא לשינוי, למרצ יש כמה מתחרות די רציניות. לדוגמא.. חדש.

אז כן, לא יודעת למי הייתי מצביעה בבחירות.